סגור

עבדות מודרנית? סרט חדש על כלכלת החלטורה

כלכלת החלטורה נולדה תחת ההבטחה להעניק יותר גמישות, בחירה וחופש לעובדים. סרט חדש שבוחן את השפעותיה בכל העולם קובע שהיא מבוססת על ניצול אנשים שתנאי ההעסקה שלהם גרועים מאלה של פועלים לפני 100 שנה. עכשיו נוסף למעסיק עיוור הם נתונים גם לחסדי הלקוחות. "מה שהבנו", אומרת מפיקת הסרט, "זה עד כמה שיטת הדירוג של האפליקציות השיתופיות משפיעות לרעה על יכולת ההשתכרות של העובדים"

“החלפנו את העריצות של הבוס בעריצות של האלגוריתם, וכמומחה למדעי המחשב אני מבטיח לכם שזה הרבה יותר גרוע", אומר פריאג נארולה, מייסד חברת "ליד ג'יניוס", אחד המומחים המבריקים בסרט התיעודי "עידן החלטורה", שישודר ב־HOT8 בשבת הקרובה ונמצא כבר ב־VOD. אלה אמנם ימים שקשה לזלזל בעריצות אנושית, אבל הסרט החדש של הבמאית שאנון וולש מנתח את שוק העבודה החדש, על פני ארבע יבשות, שבו עובדים הם זמניים ויכולים לעבוד על פי רצונם לכאורה, בעזרת כמה אפליקציות. כל שצריך הוא סמארטפון ולקוחות עם רצון טוב שיספקו כוכבים למכביר. נארולה אומר בסרט שבכוחה של כלכלת החלטורה לשנות קהילות.


"הרעיון של הטכנולוגיה המודרנית הוא מקסימום נוחות", מסביר כתב "האטלנטיק" דרק תומפסון בסרט. "אבל הנוחות היא של הצרכנים. לא מביאים בחשבון את העובדים במשוואה הזאת. איך נראית 'מקסימום נוחות' עבור העובדים שמשתכרים מעט מדי כדי להסיע אוכל ממטבח רפאים לפתח דלתכם? איך זה נראה בעיני נהגי אובר שלא מרוויחים הרבה ועובדים ללא תנאים סוציאליים בסיסיים כי הם עובדי קבלן?", הוא שואל שאלות רטוריות.

3 צפייה בגלריה
ערימת אופניים של חברות שיתוף שפשטו את הרגל פנאי
ערימת אופניים של חברות שיתוף שפשטו את הרגל פנאי
ערימת אופניים של חברות שיתוף שפשטו את הרגל. כלכלת החלטורה מחמירה גם את משבר האקלים

בסרט נבחנת כלכלת החלטורה בעזרת עובדים כנים ורהוטים ומומחים מעניינים שמסבירים כיצד פלטפורמות דיגיטליות מאפשרות לכאורה עבודה יותר עצמאית ומשוחררת, אבל למעשה גורמות לניצול של עובדים. לפי הסרט, תנאי ההעסקה של שליחים או נהגים באובר לדוגמה, הוא גרוע יותר היום משהיה לפני 100 שנה.
כולם משתפים עם זה פעולה ביודעין או שלא ביודעין, אפילו מי שלא מזמינים אוכל דרך האפליקציה וצועדים ברגל, שכן אפילו הבינה המלאכותית מאחורי כל חיפוש סטנדרטי באינטרנט נשענת על מועסקי כלכלת החלטורה שמרוויחים פרוטות: אלה אנשים שעוסקים במילוי שאלונים שבהם הם מתבקשים לתאר תמונות במילים או לעזור בפילוח של קהל יעד. המידע משוקלל לחישובים מתמטיים ומיתרגם למתן תשובות ברשת.
ממלאי השאלונים, המכונים Mechanical Turks, מספקים מידע שמחשבים לא מסוגלים לתת בשלב זה. הם יכולים להיות מכל רחבי העולם. למשל, בחור הנוסע בטוקטוק בלאגוס או תושב פלורידה, צעיר שכל שיניו מזהב ולכן יודע שלא יקבל עבודה אחרת. שניהם בין משתתפי הסרט.

3 צפייה בגלריה
מפיקת הסרט עידן החלטורה אינה פיכמן פנאי
מפיקת הסרט עידן החלטורה אינה פיכמן פנאי
מפיקת הסרט אינה פיכמן: "שיטת הדירוג מחזקת את הצרכן ומעניקה לו המון כוח, אך משפיעה לרעה על הפרנסה של העובדים"
(צילום: Brenda Burton)

"עידן החלטורה" ("The Gig is Up")מציג את התחלואים שבעבודה מהסוג הזה, ומסביר מדוע ההבטחה ליתר חופש לעובדים הופרה ברובה, והוחלפה במציאות שבה העובד נתון לגחמותיו של הצרכן מצד אחד ולאדישות של התאגיד, מצד שני. "הגעתי ב־2010 מתימן", מספר אחד הנהגים שאירגן הפגנה בארה"ב נגד תנאי העבודה הירודים של עובדים כמוהו. "עבדתי בזה. זה היה נחמד בהתחלה. אבל כעת החברות האלה לא לוקחות שום אחריות על העובדים". הסרט המתפרש על פני ארבע יבשות, מציג אספקטים שונים, מעניינים ומטרידים של התופעה וזכה לביקורות משבחות, על כך שהוא מציג את האנשים השקופים שאנחנו כה תלויים בהם. ב"הוליווד ריפורטר" נכתב כי הסרט "מבהיר באופן חד וברוטאלי כי אנחנו במצב חירום בחזית הזאת"; ב"פילם פורוורד" כתבו כי זה "מסע סוחף אל כוח עבודה הבלתי נראה הזה".
המפיקה הראשית של הסרט היא אינה פיכמן, שהיא גם יו"ר מועצת המנהלים של איגוד הדוקו בקנדה, יו"ר ארגון המפיקים הדוקומנטריים, חברה באקדמיה לאמנות, מדעים וקולנוע האמריקאית, שהפיקה סרטים זוכי פרסים רבים, ובהם "קופסה כחולה" הישראלית, שזכתה בפרס התחקיר בפסטיבל דוקאביב האחרון, ו"יומני אוסלו" המרשים. בריאיון בזום מדברת פיכמן על כלכלת החלטורה כ"חרב פיפיות", לדבריה. "בבסיס השיטה הזאת נמצא עניין הנוחות. קל להזמין ולקבל מה שרוצים. לכן כולנו משתמשים בזה, והצרכן נהיה המרכז. הכוח בידו", היא אומרת. "אבל מה שמתלווה לזה הוא הרעיון שאפשר לקבוע אם בן אדם הוא טוב או לא טוב. ומה שאנחנו לא מבינים, והסרט מנסה לחשוף, זה עד כמה שיטת הדירוג של האפליקציות משפיעה לרעה על יכולת ההשתכרות של העובדים. כלכלת החלטורה כאן לתמיד, והקורונה רק ביססה זאת, מה שחשוב כעת זה לנסות ולהבטיח שהזכויות של העובדים לא ייפגעו".
צילמתם בארבע יבשות. אני מניחה שעוד לפני המגפה היה קשה לצלם במדינות כמו סין.
"היה לנו חשוב לצלם בכמה שיותר מקומות כדי להראות שזו תופעה עולמית. בסין היתה לנו מתאמת ותחקירנית מעולה, והיינו צריכים לנהוג ברגישות כדי לא לפגוע בעובדים. אבל כמובן שבשלב מסוים זה לא עזר והרשויות ביקשו שנפסיק לצלם".
אחד הדברים המדהימים שנראים בצילומים מסין הן ערימות ענק של אופניים שיתופיים: עדות לעיי החורבות של חברות שניסו להתחרות על פלח שוק המדוושים בשכירות והפסידו לכוח גדול יותר. "זאת גם היתה הדרך שלנו לדבר על ההשלכות האקולוגיות של כלכלת החלטורה", אומרת פיכמן. "עניין אותנו מאוד הנושא של בזבוז הכרוך בכלכלה הזאת: מהקרטונים במשלוחים ועד האופניים שנזרקים כאשר החברה פושטת רגל".

3 צפייה בגלריה
מתוך הסרט עידן החלטורה שליחים של אפליקציה שיתופית בסין פנאי
מתוך הסרט עידן החלטורה שליחים של אפליקציה שיתופית בסין פנאי
מתוך “עידן החלטורה”, שליחים של אפליקציה שיתופית בסין. כולם משתפים פעולה עם כלכלת החלטורה ביודעין או שלא ביודעין, אפילו מי שלא מזמינים אוכל וצועדים ברגל
(צילום: Etiene Roussy)

בתי הקברות של האופניים הם גם עדות לכך שמבחינה כלכלית המודל של החלטורה הוא לא תמיד ישים. "אם אתה מתעורר על מזרן קספר", אומר רן ניונר, אחד המומחים בסרט, "עושה כושר על אופני פלטון לפני ארוחת בוקר, לוקח אובר למשרד שלך בוויוורק, מזמין דורדאש לארוחת צהריים, לוקח ליפט הביתה ומזמין פוסטמייטס לארוחת ערב, הרי שהיית ביום אחד בקשר עם שבע חברות שיחד יפסידו 14 מיליארד דולר השנה".
לפי הסרט הבעיה היא לא רק אנושית, אלא שהמודל לא ישים מבחינה כלכלית. יכול להיות שהחברות הגדולות יבלעו את הקטנות אומרת, פיכמן. "אובר היא דוגמה טובה. חוץ מליפט אין אף חברה שהצליחה להתחרות בה. הכוח שלהם הוא במספרים. אנחנו אנשים של הרגלים. אם אגיע למקסיקו סיטי לטיול, אז גם אני אעדיף להשתמש באובר מאשר בחברה מקסיקנית שאני לא מכירה. הרבה חברות אינן רווחיות, כי הן לא רוצות לשלם מסים, זה לא מעיד על הכוח שלהן או על היעדר הכוח שלהן".
למגפה היתה השפעה מאוד גדולה גם על כלכלת החלטורה, ועל תנאי עבודה בכלל, היא תגרום לשינוי?
"הנה עמדה אופטימית: בזמן הסגרים וביניהם אנשים התחילו להשתמש יותר בכלכלת החלטורה. הם נתקלו בשליחים שהביאו להם אוכל; אנשים ששלחו להם ווטסאפ מהמכולת ואמרו שנגמר החלב ואם אפשר לשלוח תחליף. אז גם אם אין קשר אנושי אמיתי, אנחנו נהיינו מודעים יותר לכמה שעובדי כלכלת החלטורה נוכחים בחיינו. פתאום אנחנו נותנים טיפים ממש גבוהים לשליחים. אני מקווה שזה פוקח עיניים. רואים גם בסרט שלנו שיש תנועות למען זכויות עובדים מהסוג הזה, נהגים למשל מסרבים לתנאים הנוכחיים. עריכת הסרט התרחשה בזמן הקורונה. שאלנו את עצמנו אם אנחנו צריכים לשנות את הפוקוס בגלל זה והחלטנו שלא, כי הנושאים עדיין רלבנטיים, אם לא יותר. המגפה עוררה שאלות רבות על עבודה וביטחון תעסוקתי".
בסרט נטען כי תנאי העבודה של העובדים האלה לא מקובלים אפילו במושגים של לפני 100 שנה. את מדברת על שיטת הדירוג כבעיה גדולה, זה מזכיר פרק ב"מראה שחורה" שבו מדרגים את האנשים ולא את עבודתם.
"אכן, הסיפור הכי מורכב הוא שיטת הדירוג. היא מחזקת את הצרכן ומעניקה לו המון כוח, אך משפיעה לרעה על הפרנסה של העובדים. יש לי חבר שעובד באפליקציה של ניקיון, שמישהו נתן לו ציון נמוך, סתם כך בלי להסביר, ואחר כך הוא מאוד התקשה למצוא עבודה אחרת במשך חודש".
קודם דיברת על האופטימיות שלך כמפיקה של "יומני אוסלו" וסרטי תעודה ישראליים אחרים. מה להערכתך יקרה קודם, שיפור בתנאי עבודה של עובדי החלטורה או שלום במזרח התיכון?
"העולם מעורב בעידן החלטורה", היא משיבה לאחר שהיא צוחקת למשמע השאלה. "זאת תופעה בינלאומית אמיתית, רואים את אדוות ההשפעה שלה בארה"ב ובאירופה. יש הרבה מאוד דיבור על זה ברשתות. לכן אני מאמינה שהאקטיביזם סביב החלטורה יגרום לשינוי חיובי, ואילו המצב במזרח התיכון - ואני אומרת את זה בצער כי המקום חשוב לי - נהיה רק קשה יותר".