הפשרה בין ICL למדינה: המשקיעים צופים סכנה לביצת הזהב של עידן עופר בים המלח
החשכ"ל ו־ICL חתמו על מזכר הבנות שבו החברה תוותר על זכות הקדימה במכרז על הזיכיון החדש בים המלח, ומניית החברה צנחה. באוצר נערכים לפרסום מכרז חדש ושואפים להבטיח תשלומי מס גבוהים יותר
מניית ICL צנחה ביום חמישי ב־14.8% בבורסת ת"א, במחזור ענק של 615 מיליון שקל שהיווה 4.5% מהמחזור הכולל בבורסה, ושהיה גבוה פי 13 מהמחזור הממוצע של המניה ב־90 ימי המסחר האחרונים. הצניחה במניה, שגילחה 4.1 מיליארד שקל משווי השוק של החברה, גררה חיתוך של 14.2% במניית בעלת השליטה (43.9%), החברה לישראל, שבשליטת (47.7%) עידן עופר. בבורסת ניו יורק הנפילה במניית יצרנית המינרלים המיוחדים הייתה אף חדה יותר — 17.1%, אולם את יום המסחר בשישי כבר סיימה ICL בעלייה קלה של 2.4%.
הרקע לדרמה במניה הוא מזכר ההבנות שאליו הגיעה ICL מול המדינה ביחס למכרז הקרוב על זיכיון הכרייה בים המלח שבו היא מחזיקה מאז 1961 ושיפוג בסוף מרץ 2030. לפי מזכר ההבנות, ICL מוותרת על זכות הקדימה שלה במכרז העתידי - כלומר, הזכות להשוות את הצעתה להצעה הזוכה במכרז ואז לזכות בו בעצמה - מתחייבת לא להיכנס להליך משפטי מול המדינה, לפני או אחרי המכרז, וכן מסכימה לשווי שלפיו יירכשו ממנה המפעלים שלה בים המלח במקרה שבו תפסיד במכרז.
המשקיעים של ICL ראו בכך חדשות רעות מאוד. מדוע? משום שלהשקפתם ICL מציבה את עצמה בסכנה ממשית לאבד את האפשרות הבלעדית שלה לכרות אשלג, ברום ומגנזיום מים המלח – חומרים קריטיים לשניים מתוך ארבעת המגזרים שלה – וזאת תוך שהיא תמכור את המפעלים ב־2.54 מיליארד דולר, שאותם היא מעריכה בספרים בכ־6 מיליארד דולר, ואם היא תזכה במכרז, הרי ששיעור המס האפקטיבי יעלה מ־34% כיום למעל 50%, ויתכן שיגיע אף ל־60%, בהתאם לתנאים שתקבע המדינה במכרז. למעשה, באוצר מעריכים שים המלח אחראי לכ־60%-70% משווי הפעילות של ICL כיום. מנגד, לפי ההערכות בשוק, בכל הנוגע לשורת הרווח הנקי של ICL הנתח של ים המלח נמוך יותר ועומד על כ־25%—30%.
ב־ICL רואים את הדברים בצורה שונה. להשקפת החברה, מדובר בפשרה טובה לכל הצדדים. בכוונת החברה לגשת למכרז המדובר, והיא מאמינה שהיא גם תוכל לזכות בו, וזאת תוך הענקת ודאות בנוגע למחלוקות הצפויות מול המדינה, מה שעל פניו אמור להעניק ודאות למשקיעים, וכן גם למדינה ולציבור. נדמה שהחברה התקשתה לשכנע בכך את המשקיעים במהלך יום חמישי, אולם יתכן שהמאמצים נשאו פרי, ולו חלקי, במהלך הסופ"ש, מה שבא לידי ביטוי בעלייה סולידית ביום שישי בבורסת ניו יורק.
מנוף הלחץ של המדינה במגעים: שינוי החוק
הפשרה המדוברת הושגה לאחר חודשים של משא ומתן בין אנשי החשב הכללי באוצר, בראשת החשכ"ל יהלי רוטנברג, לבין אנשי ICL בראשות המנכ"ל אלעד אהרונסון, שנקט בגישה דומה למנכ"ל הוותיק שהחליף בתחילת השנה הנוכחית, רביב צולר, והיו"ר יואב דופלט. שני המנכ"לים דבקו בעמדה הבסיסית ששואפת לא להיכנס לעימות עם המדינה, הן מסיבות כלכליות והן מסיבות תדמיתיות, שכן ICL נתפסת כבר שנים בציבור כמי שעושקת את המדינה בשל מס נמוך שהיא משלמת על ההכנסות האדירות שהיא מפיקה מים המלח, ובמקביל תורמת לזיהום הסביבה בשל הפעילות שלה במשאב הציבורי.
אך הפשרה המדוברת הושגה גם בשל מנוף לחץ משמעותי מצד החשכ"ל – ההבהרה שבכוונת המדינה לקדם הליך חקיקה שיבטל את זכות הקדימה של ICL במכרז, זכות שמעוגנת בסעיף 25 לזיכיון הנוכחי. למדינה חשוב היה לבטל אותו משום שבפועל מדובר בזכות שמעקרת את המכרז מתוכן ומונעת מגופים, גם הגדולים ביותר, לגשת למכרז, שעצם ההשתתפות בו כרוכה בעלויות גבוהות של מיליונים. המדינה הפגינה רצינות בנושא כאשר החלה לקדם הליכים מקדמיים לחקיקה ועירבה יועצים משפטיים כדי שיתחילו להכשיר את הקרקע לחקיקה (שככל הנראה הייתה מגיעה גם לדיון בבג"ץ) שתאפשר למדינה לסגת בה מהזכות שהקנתה ל־ICL עוד כשנרכשה על ידי תד אריסון ולאחר מכן עברה לידי סמי עופר ומשפחתו, בעילה של התיישנות, חוסר רלבנטיות ופגיעה בציבור. הדבר סייע לרצון הבסיסי של ICL להגיע לפשרה, שקיבל רוח גבית גם מהסכנה שקיום הליכי בוררות וקרבות משפטיים מול המדינה היה עשוי לאלץ אותה לבחון מחדש ואף להפחית דרמטית את שווי הנכסים שלה בים המלח, שכאמור, מוערכים על ידה בכ־6 מיליארד דולר.
גם מי שרואה במזכר ההבנות ניצחון של המדינה, וגם מי שרואה בו כניעה שלה לתאגיד גדול, לא צריך לצעוק יש לפני הגול. עיון באותיות הקטנות של המסמך, שפורסם במסגרת דיווח לבורסה, מגלה כי שני הצדדים עוד יכולים לסגת מההסכמות. כאמור, מדובר במזכר הבנות בלבד. לפי מזכר ההבנות, בחודשים הקרובים ICL והמדינה אמורים לנהל "הידברות בתום לב" (לשון המסמך) על מנת להגיע לחתימה על הסכם מפורט ומחייב, שייכנס לתוקף רק לאחר שיקבל את אישור הממשלה והגורמים המוסמכים ב־ICL. אם לא ייחתם הסכם כזה תוך 90 יום, או לאחר מועד מוסכם אחר, "לא יהיה כל תוקף להסכם העקרונות המדובר, והוא כאילו לא נעשה מעולם והוא לא ישמש את מי מהצדדים, ואף צד לא יטען כי הוא מהווה התחייבות כלשהי של אחד הצדדים כלפי השני או כלפי צד שלישי". כלומר, נסיגה של המדינה או של החברה מההסכם היא אפשרית, והיא לא תוליד קרב משפטי.
אמנם תגובת השוק האגרסיבית עשויה להבהיל את בכירי ICL ולגרום להם להרהר מחדש בהבנות שהושגו מול המדינה, אך קשה לראות כיצד חברה ציבורית בפרופיל כה גבוה, שהלכה לפשרה לאחר שקיבלה את ההחלטה בדירקטוריון וחתמה על מסמך ראשוני מול המדינה תסוג מההסכם בקלות.
המדינה תקבל כ־20% משטח מפעלי ים המלח
גם המדינה יודעת שהיא צפויה לפגוש את ICL במכרז, שבכוונתה להוציא לפועל ב־2026-2027, ולוקחת בחשבון שסביר מאוד שהיא תמשיך להחזיק בזיכיון, ולנגד עיניה היא רואה בעיקר את הרצון להגדיל את שיעור המס שמשולם בגין הפקת המשאבים מים המלח. אנשי האוצר – אנשי החשב הכללי והיועצים המשפטיים – קיימו פגישות גם עם אנשי רשות המסים לקראת החתימה על הפשרה המדוברת, ונדהמו מהתחכום המיסויי והמהלכים שנקטה בהם ICL שהביאו אותה לשלם מס בשיעור של 34% בגין התפוקה מים המלח, בעוד ועדת ששינסקי קבעה שיש לשלם 50%, תחת תנאים מסוימים. ככל הידוע, גם אנשי רשות המסים נפגשו עם הנהלת ICL במסגרת המגעים. הכוונה של המדינה היא לסגור את הפרצות לקראת המכרז החדש, כדי להבטיח תשלומי מס בשיעור של 50% לכל הפחות, ללא קשר לזהותו של הזוכה. כמו כן, המדינה תבקש להבטיח את היטלי איכות הסביבה שעל בעל הזיכיון לשלם.
כמו כן, מי שיחזיק בזיכיון החדש יידרש להחזיר למדינה חלק מהשטח העצום של מפעלי ים המלח, שעומד על 652 דונמים. לא ידוע עדיין באיזה נתח מדובר, אך ככל הנראה מדובר על 15%-20% מהשטח, וזאת בהתאם למה שייקבע בהליכי החקיקה הרלבנטיים שנדרשים לאחר שייחתמו ההסכמות עם ICL. במדינה נערכים גם ללחצים ולובינג שתפעיל ICL על לחתימה על המסמך הסופי.
גופים בינ"ל גדולים יתמודדו במכרז?
בשבועות הקרובים, ועוד לפני שיושגו הסכמות סופיות עם ICL, באוצר יתחילו להכין את המכרז החדש. ולא מדובר במשימה פשוטה, מהיבטים רבים. כאמור, באוצר רוצים להבטיח שיעור מיסוי גבוה יותר, אך הדבר עשוי להביא לידי כך שיהיה צורך להוריד את המחיר שיציעו המתמודדות השונות. באוצר יידרשו גם לאזן בצורה טובה יותר בין השימושים בקרקע לאיכות הסביבה, וכל זאת תוך שהמטרה של המדינה היא למשוך שחקנים גדולים מהעולם להתמודד במכרז. כאמור, באוצר מעריכים כי הזיכיון מהווה 60%-70% משווי הפעילות של ICL (שאיננו זהה לשווי השוק של החברה) ובהתאם מצפים לקבל במכרז הצעות של 6-7 מיליארד דולר. האוצר כבר מנהל מגעים מול בנק השקעות בינלאומיים גדולים על מנת שינהלו את המכרז המורכב עבור המדינה.
אמנם המדינה שואפת לראות שחקנים בינלאומיים גדולים מתמודדים במכרז הענק, שיהיה למעשה הגדול ביותר שנוהל במדינה זה עשרות שנים, אך הסבירות שהמדינה תאשר לחברה סינית או רוסית להחזיק בזיכיון הוא נמוך. גם הסיכוי שהדבר יאושר לחברת האשלג הירדנית אינו גבוה. כזכור, גם הענקית הקנדית פוטאש, המתחרה הישירה של ICL, שניסתה להתמזג עם ICL בשנת 2012, אז שם החברה עוד היה כיל, קיבלה מהמדינה כתף קרה ושר האוצר דאז יאיר לפיד הטיל וטו על העסקה, וזאת באמצעות הזכות המוקנית למדינה במסגרת הזיכיון של ים המלח.
בסביבת האוצר מעריכים שישנם גם שחקנים מקומיים שעשויים להתמודד במכרז, דוגמת ג'ורג' חורש, יבואן טויוטה ולקסוס לישראל שעתיד לרכוש את השליטה בחברת כרטיסי האשראי כאל מידי בנק דיסקונט; ענקית ההשקעות אלייד שמוביל יצחק סוארי; קבוצת חיפה; ושפיר הנדסה הציבורית שבשליטת האחים שפירא. הגורמים האלו, להשקפת האוצר, עשויים להתמודד יחד או לחוד במכרז החדש על הזיכיון. גם חברות קטנות יותר בתחום התשתיות עשויות לבחון את המכרז, אולי תוך חבירה לגורם זר. מנגד, טייקוני אנרגיה מקומיים כמו יצחק תשובה, שמחזיק בנכסי גז משמעותיים, יתקשו לקבל את ההיתר להתמודד במכרז.
מ-ICL נמסר כי "מסמך העקרונות שנחתם מעניק וודאות עסקית ורגולטורית ברורה, חיובית וחזקה לטובת כל הצדדים. כחברה ישראלית, המחזיקה בידע, בניסיון ובהבנה המעמיקה ביותר של הפעילות, אנו מאמינים ביכולתנו, התאמתנו וסיכוינו, על פני כל מתמודד אחר, להמשיך ולפתח את הנכסים במסגרת הזיכיון העתידי, לטובת המדינה והציבור. במידה ותנאי הזיכיון החדש לא יהיו כדאיים כלכלית עבור החברה, לא כל שכן עבור כל חברה אחרת, ההסכמה בנוגע לשווי הנכסים, מאפשרת לחברה לבחון את אופציית הזיכיון החדש מול אלטרנטיבות עסקיות אחרות, באופן שישיא ערך לכלל בעלי העניין".
