פרשנות
מה גרם ל-ICL להסכים לפשרה מול המדינה בים המלח?
כיל תעביר למדינה את נכסיה לפי שווי מופחת של 2.5 מיליארד דולר, והמניה מתרסקת; זאת בעקבות איום מצד האוצר להעביר חוק שיבטל את זכות הסירוב שלה במכרז לזכיון החדש לכריית אשלג בים המלח - זו שאפשרה לה עד כה להשוות כל הצעה זוכה; ולכן ויתרה עוד קודם על זכות הסירוב, משום שכעת עמדו בפניה שתי ברירות: מאבק משפטי עקוב, או הסכמות שבהן תוכל להבטיח לעצמה ודאות מסוימת בתהליך; אך האמת היא שמוקדם מדי לשמוח, כי כשמביטים באותיות הקטנות - המדינה וכיל עדיין יכולות לסגת מהדיל
מה גרם לכיל להסכים לפשרה, שבה היא מוותרת על זכות הסירוב יקרת הערך, במכרז לזיכיון החדש לכריית אשלג בים המלח?
הזכות הזו שניתנה לחברה בחוק הזיכיון שעבר ב-1961 בכנסת, הרחיקה עד היום כל מתעניין פוטנציאלי מהמכרז. יש מתעניינים כאלה, למרות שמדובר בסכום עצום של 6-7 מיליארד דולר.
באוצר הבינו שיציאה למכרז כשהסעיף הזה בתוקף, היא בזבוז זמן. במשך שבועות ארוכים התנהלו מגעים מול כיל, במהלכם, כך נודע, איים האוצר כי המדינה תעביר חוק שיבטל את סעיף 25 בחוק הזיכיון הישן. "חוק משנת 1961 לא בהכרח רלוונטי ויש לנו דרכים חוקיות לבטל אותו", אמרו באוצר.
המדינה אכן נערכה לביטול החוק באמצעות משרד היועץ המשפטי לממשלה, והיועצים המשפטיים במשרד האוצר. עם החבל על הצוואר, עמדו בפני כיל שתי ברירות: מאבק משפטי עקוב, או הסכמות שבהן היא תוכל להבטיח לעצמה ודאות מסויימת בתהליך.
הוודאות הזו היא בעיקר הסכום של 2.54 מיליארד דולר, עבור הנכסים במפעלי החברה. אמנם כיל העריכה אותם ב-6 מיליארד דולר בספריה, אך יכולה היתה למצוא עצמה עם פיצוי נמוך יותר מ-2.5 מיליארד דולר.
בדיווח לבורסה נימקה כיל את ההחלטה שלה, בכך שההסכם יסיר אי ודאויות וסיכונים בנוגע לסיום הזיכיון, ויעניק ודאות בנוגע לשווי נכסי הזיכיון ועיתוי התשלום בגינם. ובכך לאפשר לחברה להיערך לתום תקופת הזיכיון.
כשיפורסם מכרז לזיכיון חדש, תבחן החברה את תנאיו ותחליט אם להתמודד בו. זאת תוך ציון כי היא המועמדת המתאימה ביותר, ונכון לעכשיו בכוונתה להשתתף בתהליך. כך מסרה החברה.
אך האמת היא שמוקדם מדי לשמוח. עיון באותיות הקטנות במסמך העקרונות שמצורף להודעה של כיל, מבהיר כי גם המדינה וגם כיל יכולות לסגת ממנו.
בחודשים הקרובים הצדדים אמורים לנהל "הידברות בתום לב", במטרה לקדם התקשרות בהסכם מפורט. הסכם כזה זקוק לאישור הממשלה, לצד אישור מהגורמים המוסמכים בכיל ובחברות המלח שלה.
במידה ולא ייחתם הסכם תוך 90 יום, או מבועד מוסכם אחר, "לא יהיה כל תוקף להסכם עקרונות זה, כאילו לא נעשה מעולם, והוא לא ישמש מי מהצדדים, ולא יטען כי הוא מהווה התחייבות כלשהי של הצדדים אחד כלפי השני, או כלפי צד שלישי כלשהו". כך נכתב במסמך. הנה כי אכן נסיגה מההסכם על פניו אפשרית, מבלי יכולת לתבוע אחד מהצדדים.
ההתרסקות של מניית כיל היום עשויה לעורר מחשבות חדשות בחברה, לגבי המהלך, שאולי קיוו דווקא כי יגרום לאפקט הפוך.
ואם בכל זאת ייחתם הסכם מפורט, הרי שלא כל חברה בינלאומית תוכל להתמודד על הרכישה. הסבירות שהממשלה תאשר לחברה רוסית או סינית, או אפילו לחברת האשלג הירדנית להחזיק במחצב, איננה גבוהה.
כזכור, אפילו החברה הקנדית פוטאש, שניסתה להתמזג עם כיל ב-2012, קיבלה כתף קרה משר האוצר אז יאיר לפיד, שהטיל וטו על העסקה.
מבין הטייקונים המקומיים קשה להאמין שיצחק תשובה למשל, שמחזיק בתשתיות גז נרחבות, יקבל אישור להתמודד, גם אם ירצה.
חברות קטנות יותר בתחום התשתיות עשויות לבחון את המהלך, אולי עם שותף זר. עם זאת, תחום האשלג מצריך ידע וניסיון, וסביר להניח שהמדינה תשאף לשחקן אסטרטגי דווקא מהתחום.
