בנק ישראל עושה את הדבר הנכון: סוף סוף מישהו שם גבול למינוף
בנק ישראל מקדם מהלך משמעותי שצפוי לשנות את שוק האשראי לדיור: סך ההחזרים על משכנתאות והלוואות בשיעבוד דירה יוגבל ל־40% מההכנסה הפנויה של הלווה. עד היום כל הלוואה נבחנה בנפרד, כך שהחזרים על אותו נכס יכלו להצטבר לסכומים לא פרופורציונליים ביחס להכנסה המשפחתית. ההוראה החדשה מאחדת את כל ההחזרים תחת תקרה אחת ומציבה גבול ברור בין ניהול פיננסי אחראי לבין מינוף מסוכן.
בעיניי, זהו צעד נכון והכרחי - לא כדי להקשות על הציבור, אלא כדי להגן עליו מפני קלות הלקיחה של הלוואות מבלי לחשב את היכולת האמיתית לעמוד בהחזרים לאורך זמן. מדובר במהלך מתבקש, שמחזיר מעט איזון לשוק שבו ההלוואות הפכו נגישות מדי.
בעשור האחרון ישראל חוותה סוג של אינפלציית אשראי: ההלוואות “לכל מטרה”, מיחזורי המשכנתאות והפריסות מחדש הפכו כמעט למוצר צריכה שגרתי, שנמכר לציבור בקלות בלתי נסבלת. ההצעות להלוואות מופיעות בכל אפליקציה ובכל פרסומת, והבנקים, שנהנים מהיקפי האשראי ההולכים וגדלים, לא מיהרו לעצור את המגמה. התוצאה היא שמשקי בית רבים נכנסו להתחייבויות בלי להבין את ההשלכות ארוכות הטווח: מה המשמעות של עלייה בריבית, ירידה בהכנסות או הוצאה בלתי צפויה.
כמתכנן פיננסי אני פוגש משפחות רבות שהתחילו בהלוואה אחת קטנה “כדי לגשר על תקופה”, ומצאו את עצמן אחרי כמה שנים עם תשלומים חודשיים שחונקים את התקציב שלהן. במובן הזה, ההגבלה שמציע בנק ישראל אינה מהלך דרמטי, כפי שמציירים זאת גורמים בעלי אינטרס בענף הנדל"ן, אלא ניסיון להחזיר את המציאות הפיננסית של משקי בית ממונפים לפרופורציות הגיוניות.
ההוראה להגביל את סך ההחזרים ל־40% מההכנסה הפנויה יוצרת רף ברור שנועד להגן על הלווים מעצמם, עוד לפני שמגיעים למצב של מצוקה. לא מדובר בנוקשות רגולטורית, אלא בהכרה פשוטה בכך שלא כל הלוואה שאפשר לקחת - כדאי לקחת. משפחה שמרוויחה 20 אלף שקלים בחודש, נניח, ומשלמת משכנתא של 7,000 שקלים, יכלה עד היום יכלה לקחת הלוואה נוספת על הדירה - הלוואה “לכל מטרה” בשיעבוד הנכס, לרוב לצורכי שיפוץ או עזרה לילדים.
מאחר שבנקים בוחנים כל הלוואה בנפרד, הם לא שקלו את סך ההחזרים המשפחתי הכולל. כך נוצר מצב שבו משפחות הגיעו להחזרים של כמעט חצי מההכנסה שלהן. לפי ההוראה החדשה זה כבר לא יתאפשר, שכן כל ההחזרים על הדירה ייחשבו יחד, וברגע שהם עוברים את רף 40% מההכנסה המשפחתית אין אפשרות לקבל הלוואה נוספת. גבול פשוט וברור, שמגן על ההתא המשפחתי ממינוף מסוכן.
עם זאת, המהלך של בנק ישראל פותר רק חלק מהבעיה. גם אם הבנקים יגבילו את גובה ההחזרים, הלוואות חוץ בנקאיות ימשיכו להיות זמינות כמעט לכל אחד, בלחיצת כפתור ומבלי שתיערך בדיקה מעמיקה של יכולת ההחזר. אלו הלוואות יקרות יותר שקל מאוד לקבל אותן, והן צריכות להיות המשימה הבאה של בנק ישראל: להסדיר גם את שוק האשראי החוץ בנקאי, כך שהציבור לא יעבור מהדלת הראשית של הבנק אל הדלת האחורית של חברות האשראי.
בסופו של דבר, האחריות ליציבות הכלכלית של כל משפחה אינה מונחת רק על הבנקים או על בנק ישראל - אלא על כל אחד ואחת מאיתנו. הגבלת ההחזרים ל-40% מההכנסה היא מהלך נכון, אך היא אינה תחליף לחשיבה ולתכנון אישיים. משפחה שמכירה את התזרים שלה, בודקת את יכולת ההחזר לפני שהיא לוקחת הלוואה ומציבה לעצמה גבולות - לא תזדקק לגבולות שייכפו עליה מלמעלה. במציאות שבה קל מאוד לקחת כסף וקל הרבה פחות להחזיר אותו, מהלך כמו זה של בנק ישראל הוא מהלך אחראי שיאפשר למשפחות רבות לצמוח כלכלית, במסגרת רמת החיים שהן יכולות להרשות לעצמן.
אורי ויזל הוא מתכנן פיננסי למשפחות, חברת Toolkit
