סגור

גל ההתפטרויות הגדול הגיע לישראל: "עוזבים פי שלושה מאשר לפני שנה"

כמו במקומות אחרים בעולם, גם בישראל תקופת הקורונה גרמה לאנשים להרהר במסלול חייהם ובמצבם התעסוקתי - ולרבים מהם לעזוב את העבודה. מיהם האנשים שמתפטרים, מדוע זה קורה בתקופה של משבר כלכלי, ולמה קשה כל כך לגייס עובדים אף שהמשרות הפנויות בשיא

הילה לוי, מהנדסת תוכנה בחברת סייפבריצ' עבדה שבע שנים בחברת הייטק בבאר שבע ואז, דווקא בשיא משבר הקורונה, התפטרה מעבודתה. "הרגשתי שהקורונה מאפשרת לי לעבוד בתחום שאני רוצה. האופציה של עבודה היברידית הקלה על ההחלטה", היא אומרת. היא עבדה בתחום התקשורת בהייטק ורצתה לעבור לסייבר. לאחר שחזרה מחופשת לידה הודיעה על התפטרותה ועברה לתפקיד חדש במרכז הארץ. בדרום יש היצע נמוך יותר של משרות ולכן בעקבות הקורונה והעבודה מהבית נפתחו בפניה אופציות שלא היו קיימות לפני כן. "ממש רציתי לעסוק בסייבר. מהמחקר שעשיתי זיהיתי שזו ההזדמנות לעשות את השינוי וגם הגעתי למיצוי בעבודה הקודמת. אולי אלה היו ההורמונים של אחרי הלידה אבל ממש הרגשתי שעכשיו זה הזמן שלי", היא מספרת.
והיא לא לבד. בכל העולם מיליוני אנשים מתפטרים מעבודתם. בארה"ב מספר המתפטרים מרצון הגיע לשיא של כמעט 4 מיליון עובדים באפריל וביוני התפטרו 3.9 מיליון אמריקאים. סקר שפרסמה מיקרוסופט בחודש מרץ הראה ש-41% מהעובדים מחפשים עבודה אחרת ובסקרים עדכניים יותר שיעור האנשים ששוקלים לעזוב את עבודתם מגיע ל-95%. לפי אתר חיפוש העבודה Monster.com למעלה מ-90% מהעובדים אף מוכנים לעבור לתעשייה אחרת על מנת למצוא את המשרה המתאימה להם.
"המשבר הזה, ובתחילתו גם תשלומי החל"ת, איפשרו לאנשים לעבור לחברות יציבות יותר, טובות יותר, לעזוב ארגונים לטובת תפקידים בכירים יותר או לעשות שינוי תעסוקתי. אנחנו חיים בעידן שאנשים מחליפים תפקיד כל שנתיים-שלוש ומבינים שהדרך העיקרית לשדרג זה לעבור לארגון אחר. הרבה אנשים קפצו על רכבת הקורונה לשידרוג תעסוקתי", אומרת ליאת בן תורה שושן, מנהלת מחלקת ניהול קריירה באולג'ובס שמלווה בין 400 ל-600 אנשים בחודש.
תופעת ההתפטרות ההמונית מתרחשת בזמן שגיוס עובדים הופך למאתגר יותר עבור מעסיקים בכל הענפים. בזמן שבו שיעור המשרות הפנויות הוא גבוה, וכן גם שיעור האבטלה והכלכלה נמצאת במשבר. ביוני שיעור המשרות הפנויות הגיע לשיא של 3.2% ושיעור האבטלה היה 6.9%.
3 צפייה בגלריה
ליאת בן תורה-שושן מנהלת המחלקה לניהול קריירה ב-AllJobs
ליאת בן תורה-שושן מנהלת המחלקה לניהול קריירה ב-AllJobs
ליאת בן תורה-שושן מנהלת המחלקה לניהול קריירה ב-AllJobs
(אילן בשור)

"מעסיקים מדווחים שמעולם לא היה להם כל כך קשה לגייס עובדים. זה שילוב של פיטורים המוניים שהיו בתחילת המשבר כאשר ארגונים ספגו פגיעות כלכליות וייעלו תהליכים, וארגונים שצומחים עכשיו כשיש הבנה שאנחנו חיים לצד הקורונה ומגלים שיש צורך גובר בכח אדם. בנוסף כחלק מהתמורות שחלו בעולם העבודה הרבה אנשים זזו מתוך הארגון ויש לא מעט תפקידים שאם בעבר היה קשה לגייס עבורם, היום זה כמעט בלתי אפשרי. לתפקידים כמו מכירות, ופיתוח שבהם היה תמיד קושי לגייס נוספו גם תפקידי שירות בחנויות ובמסעדות", היא אומרת.
בעולם מכנים את התופעה “The Great Resignation”, ההתפטרות הגדולה, מונח אותו תבע פרופ' אנתוני קלוץ מאוניברסיטת טקסס. הוא טען כי העזיבה ההמונית מרצון תהיה אחת ההשלכות העיקריות של משבר הקורונה על שוק העבודה שכן במהלך למעלה משנה וחצי של מגיפה עולמית לאנשים היה זמן להרהר בקריירה שלהם ולחשוב, בין היתר, על האיזון בין העבודה לחיים הפרטיים.
מעין ענבר, Growth marketing analyst, בחברת Kape לא שקלה אפילו לפני משבר הקורונה לעזוב את עבודתה. בסוף אפריל היא התפטרה ועברה לעבודה חדשה אחרי תהליך חיפוש ומיון של כחמישה חודשים. "למדתי הרבה על התחום של שיווק אונליין וזה מה שהניע אותי לחפש חברה אחרת. בזמן הקורונה היה יותר זמן לעשות תהליך מחשבתי, לחשוב לאן אני רוצה להתקדם, לשאול את השאלות. גם מבחינה מעשית היה לי יותר זמן לקרוא על משרות, לשלוח קורות חיים, להתראיין, לעשות מבחני בית. ברוב המשרות יש הרבה שלבים שצריך לעבור ובקורונה אחר הצהריים וגם סופי השבוע פנויים יותר", היא מספרת. זה לא שהיא לא אהבה את מקום העבודה הקודם שלה, אבל כאשר הבינה שאפשר לעבוד מהבית ושהיא יכולה למלא תפקיד שהיא רוצה ושלא היה קיים בחברה הקודמת בה הועסקה, החליטה לעשות את הצעד.
מי אתם, המתפטרים במשבר
לוי וענבר התפטרו כדי לשפר את מצבן התעסוקתי, לעבוד בתפקיד טוב יותר שתואם יותר את רצונותיהן. הן שתיהן בענף ההייטק בו היצע משרות גדול ואפשרויות לעבוד מרחוק אבל המתפטרים במשבר הקורונה לא היו רק האקדמאים, בעלי המקצועות החופשיים שפועלים בתעשיות עם הרבה הזדמנויות. מודל החל"ת, שנתן רשת ביטחון כלכלית שכן דמי האבטלה הובטחו עד סוף יוני 2021, איפשר לאנשים לעשות תהליכים של שינוי ושדרוג תעסוקתי ואף לאזור אומץ להתפטר מעבודתם. אנשים שעבדו בעבודות שנחשבות קשות ושוחקות קיבלו בעקבות החל"ת יציבות כלכלית ואפשרות להתפרנס מבלי לעבוד.
"כל האנשים שהשתלם להם כלכלית לקבל חל"ת העדיפו לקחת את הזמן הזה לחשיבה ושינוי. יש המון הכשרות קצרות היום, כל עולם השיווק הדיגיטלי, התוכנה, ראינו אנשים משדרגים את התפקיד או עושים הסבה", אומרת בן תורה שושן.
בתחום השירות, שבו השכר נמוך והעבודה שוחקת ואשר ספג פגיעה קשה במהלך הסגרים וההגבלות עובדים התפטרו ומעסיקים מתקשים מאוד לגייס עובדים. מעל ל-740 אלף מתוך ארבעה מיליון עובדים שהתפטרו בארה"ב בחודש אפריל היו בתחום הפנאי, כך לפי לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית. בישראל במהלך שלושה סגרים מסעדות וחנויות נאלצו לסגור שערים והעובדים הוצאו פעם אחר פעם לחל"ת. חוסר הוודאות עבור אותם עובדים היה גבוה במיוחד והחזרה לאחר הפתיחה הייתה לעבודה שוחקת מול קהל בעת שיש מחסור בכוח אדם כך שכל עובד נאלץ לעבוד קשה יותר. כל אלה גרמו לעובדים צעירים רבים פשוט לעזוב ולא למהר לחזור. מספר המשרות הפנויות בחודש יוני הגיע, לפי הלמ"ס לשיא של 128 אלף שמתוכם 28 אלף בתחום האירוח ו-15,500 משרות בתחום המכירות.
במפעל שמיר אייל, שבקיבוץ איל שבשרון מרגישים היטב את גל ההתפטרויות ואת הקושי לגייס עובדים, בעיקר צעירים. במפעל, שמייצר עדשות לתיקון ראייה חסרים היום 25 עובדים והחברה מתקשה לגרום לאנשים להגיע לראיונות עבודה.
"אנחנו מגייסים היום יותר את הדור הצעיר ומזהים את הקושי במחוייבות שלהם לעומת הדור הוותיק. הם רוצים לעבוד בעבודות שדורשות פחות מאמץ. כולם רוצים לעבוד מהבית, בסביבת עבודה צעירה והייטקיסטית, גם עובדי הייצור. במהלך הקורונה הם ישבו בבית והיכולת שלהם לחזור ולעבוד במקצועות האלה שדורשים פעולה ידנית הלכה ופחתה", אומרת דיתי שני, מנהלת מפעל שמיר איל מקבוצת שמיר תעשיות אופטיקה בע"מ.
"יותר קשה להביא עובדים לראיונות עבודה כי דמי החל"ת שקיבלו מספיק גבוהים כדי לשבת בבית, אבל גם החזון של להיות חלק מאירגון, להרגיש שייך לחברה – זה כבר לא מדבר לעובדים. אני יכולה להגיד שתחלופת העובדים שילשה את עצמה השנה לעומת 2019. בניגוד למה שהיה בעבר, יחס אישי, רווחת עובד וסביבה תומכת היום זה לא מספיק. זה רחוק מלגרום לעובד להישאר ", היא אומרת.
3 צפייה בגלריה
דיתי שני, מנהלת מפעל שמיר איל
דיתי שני, מנהלת מפעל שמיר איל
דיתי שני, מנהלת מפעל שמיר איל
(שמיר איל)
כדי למשוך ולשמר עובדים, אומרת שני, החזון שלה הוא להפוך את סביבת העבודה למתקדמת טכנולוגית ונעימה. "ברור לנו שאנחנו צריכים למשוך ולהשאיר את הדור הצעיר אבל במהלך הקורונה הקושי לגייס רק התעצם". השכר, היא אומרת, הוא פקטור בקושי לאייש משרות אבל הוא רק חלק מהסיפור. "יש סטנדרט של רמות שכר מקובלות בשוק ואנחנו מציעים גם שעות נוספות כך שהעובדים אצלנו מגיעים לרמות שכר לא רעות בכלל. אבל העובדים של היום רוצים על אותה רמת שכר לעבוד הרבה פחות. אנחנו גם מציעים מסלולי קידום כך שעובד שרוצה להתקדם רק צריך להראות שהוא מחוייב והשמים הם הגבול מבחינתנו", היא אומרת.
אבל למה כולם עוזבים
בעוד שגל ההתפטרויות הגיע לשיאים בתקופת משבר הקורונה, זוהי אינה תופעה חדשה בשוק העבודה. כבר מ-2014 זיהו חוקרים בארה"ב, אירופה וישראל שאנשים מתפטרים יותר ויותר. "הקורונה, בגלל שמדובר במשבר אישי, כלכלי וחברתי משמעותי חידדה כל מני מגמות קיימות", אומר ד"ר אולג קומליק, ראש חטיבת ניהול ומשאבי אנוש בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למנהל.

3 צפייה בגלריה
אולג קומליק, המכללה למנהל
אולג קומליק, המכללה למנהל
ד"ר אולג קומליק, המכללה למנהל
(צילום פרטי)

"בנקודות משבר אנשים מחשבים מסלול מחדש וזה קרה גם בהקשר התעסוקתי. לתהליך נכנסו היבטים כלכליים, סוציולוגיים וגם פסיכולוגים. אנשים ישבו לבד בבית וחשבו על חלומות שזנחו, שוק העבודה שהשתנה פתח המון הזדמנויות שבעבר נראו חריגות, כמו למשל אם חלמתי לפתוח עסק ולא ידעתי שאפשר לעבוד מהבית אז היום אני יכול. אנשים התחילו לחשוב מחדש על החיים שלהם והעבודה הייתה בהחלט במוקד. עבודה זה לא רק כסף, זה גם השאלה האם אני מממש את הפוטנציאל שלי ובישראל ובמדינות העולם המערבי ניתנו רשתות תמיכה כלכליות. כאשר יש רשת ביטחון מסויימת קל יותר להתפטר ולחשוב מה לעשות עם החלומות והשאיפות", הוא אומר.
במכון המחקר גאלופ טוענים שגל ההתפטרויות הגדול קשור בכלל לתחושת המעורבות, או יותר נכון לחוסר המעורבות של העובדים במקומות העבודה. בסקר שערכו במרץ השנה הם מצאו ש-48% מהאמריקאים מחפשים עבודה אחרת, וזאת ללא קשר לתעשייה בה הם מועסקים או לרמות השכר. מרבית העובדים בעולם, כך הם מצאו אינם מרגישים מעורבים (Engaged) בעבודה כשלמעשה רק 30% מהם חשים מעורבות בעבודה. בישראל, נכון ל-2021 רק 18% מהעובדים מדווחים על תחושת מעורבות בעבודה, וזאת אפילו עלייה של 2% לעומת השנים הקודמות. המשמעות היא ש-82% מהישראלים לא אוהבים את העבודה שלהם.
"בעשור האחרון, שהוא מאוד סוער בכל הקשור לעולם העבודה החלו לקרות תמורות כמו פחות יציבות תעסוקתית, יותר פרילנסרים, אנחנו רואים ירידה במחוייבות למקומות עבודה ובמקביל עלייה בשחיקה. גם הציפיות של אנשים ממקום העבודה השתנו. אם פעם הציפייה הייתה להתפרנס, היום הדורות הצעירים מחפשים גם עניין, אתגר, צמיחה וכאשר המציאות היא שבסופו של דבר הם נשחקים בעבודה אז רואים יותר מתפטרים, פחות מחוייבות, והנה הגיע משבר ענק אז - אנשים עשו חישוב מסלול מחדש", אומר קומליק.
חלק מהמגמה של ירידה במעורבות ומחוייבות העובדים קשור לשחיקה במהלך השנה וחצי האחרונות שהיו מאופיינות בחוסר וודאות ולחץ נפשי שחילחלו גם לעבודה. בנוסף, העבודה מרחוק הפכה את תחושת המעורבות למשהו שצריך לשמר באופן יזום ולא תמיד המעסיקים הצליחו לעשות זאת. כאשר אין משרד פיסי שאליו מגיעים מאתגר יותר לשמר תרבות ארגונית ותחושת שייכות.
"מקום העבודה שלנו זו גם הזהות שלנו. מה שקרה שהוצאה לחל"ת בעצם זעזעה את עולמם של הרבה מאוד עובדים. זה משבר זהות ואם יש משבר זהות מצד אחד ומקום עבודה ש'זרק' אותך החוצה מהצד השני, ודאי שהמחוייבות למקום העבודה הזה תרד. בנוסף, תקופת הקורונה הייתה מאוד שוחקת. עבדנו יותר גם כי היה צריך ללמוד איך לעבוד עם זום ובאופן דיגיטלי וגם עשינו את זה מהבית עם כל הלחצים של הבית. היה תהליך שחיקה גם לפני כן והקורונה הגדילה אותו מה שגרם ליותר אנשים להתפטר", הוא אומר.
מודל החל"ת מצד אחד העניק לעובדים ביטחון כלכלי, אפשרות לחקור ולהרהר בנוגע לעתידם התעסוקתי, לשפר מיומנויות ואף את האומץ להתפטר, אך מצד שני יצר משבר אמון בין עובדים ומעסיקים. "רשת הביטחון הכלכלית העניקה לעובדים בשכבות הנמוכות ביטחון שמקל על ההחלטה להתפטר. אותם אנשים עובדים בעבודות הכי שוחקות פיסית ומנטלית בשכר שהוא פחות משכר מחיה. לכן, כשיש רשת ביטחון כלכלית אנשים עושים החלטה רציונלית ומאוד מובנת להתפטר", אומר קומליק, שצופה שכעת עם ביטול דמי החל"ת נראה חזרה מסויימת לשוק העבודה, אם כי לאו דווקא לאותם מקומות שבהם אנשים עבדו לפני המשבר.
גל ההתפטרויות הגדול של תקופת הקורונה הוא חלק ממגמה שהחלה בעשור האחרון ויכול להיות שלמעשה הוא פשוט חלק מתהליך המעבר לעולם העבודה העתידי. תהליך שהואץ כאמור בעקבות הקורונה ושקשור גם להאצת הדיגיטציה, העבודה מרחוק ושינויים בכישורים והמיומנויות הנדרשים מעובדים. זה תהליך שמדברים עליו כבר שנים וכמו תהליכים רבים, מתרחש בקצב מהיר על רקע המגיפה העולמית.
יכול להיות שבעוד כמה חודשים, כאשר רשת הביטחון הכלכלי של מודל החל"ת תהיה כבר זיכרון רחוק, האומץ להתפטר גם הוא ייעלם והעובדים יחזרו בלית ברירה גם לעבודות הפחות זוהרות או שפחות מתאימות להם. ויכול גם להיות שהקורונה שינתה את שוק העבודה לעד, וגל ההתפטרויות הנוכחי רק מעיד על כך שאנחנו בעיצומו של השינוי.
לכתבה זו פורסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של כלכליסט לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.