שר האוצר – כעת תורך להציל את שוק הדיור
שר האוצר – כעת תורך להציל את שוק הדיור
אזרחי מדינת ישראל נאנקים תחת כובד המחירים העולים, כולל כמובן הזינוק ללא תקדים של 20 אחוזים במחירי הדיור. אולם, וזה אולם גדול, באופן פרדוקסלי מדינת ישראל בכלל ראשות המיסים בפרט התעשרו מאוד במהלך השנה-שנתיים האחרונות.
לפרוטוקול, מדינת ישראל הינה כיום חברת ה-OECD היחידה ואחת המדינות הבודדות בעולם, הנהנית מעודף בתקציב, הנאמד בכ-30 מיליארד שקלים בקירוב. חלק נכבד מעודף זה נוצר כתוצאה מגביית מיסוי בנדל"ן.
בכמה בדיוק מדובר? ובכן, שר האוצר ליברמן התגאה בשנה האחרונה בכך שמשרדו גבה כ-65 מיליארדי שקלים רק ממיסוי נדל"ן. בינתיים סכום זה הרקיע מעלה, מעלה ונאמד סביב ה-75 מיליארדים בקירוב.
ובמילים אחרות: אזרחי מדינת ישראל עניים. הקבלנים נאנקים תחת נטל מחירי הקרקע שהאמירו בכ-40 אחוזים בקירוב תוך שנה אחת. לווי המשכנתאות נאלצים לשלם הרבה יותר בשל העלאות הריבית. והמדינה? עשירה כקורח!
לכן זה בדיוק הזמן בו על המדינה, שהתעשרה כתוצאה מהגבייה חסרת התקדים של רשות המיסים, להכניס יד עמוק לכיס ולהעניק תמריצים שיאפשרו לשוק הדיור לצאת מהמשבר העמוק בו הוא נתון כיום.
דוגמאות? לא חסר.
ראשית, למה לא לאפשר לקבלנים שנאלצו לשלם מחירים מופקעים על מכרזי רמ"י, ובמיוחד לשאלה שעדיין לא ניגשו למכרזים, שיטת מכרזים הרבה יותר הוגנת שלא תדלק את רמות המחירים. למשל, להפסיק עם הפיאסקו בו המחיר הגבוה ביותר זוכה, מה שמטבע הדברים מתדלק את המחירים ולקבוע סטנדרט חדש לפיו, נניח, המגיש את ההצעה השלישית בגובה יזכה? תיקון זה לבדו יביא לירידה במחירי הקרקע ויהיה המחיר הנכון לשווי קרקע בניטרול ההצעות האחרות.
שנית, במקום תכניות המחירים בהנחה שלא הביאו לשומקום, הצענו בלשכת הקבלנים שיטה חדשה, לפיה הקבלנים ייהנו בכל פרויקט ופרויקט מעוד 30 אחוזים זכויות, ובתמורה יפרישו 20 אחוזים לטובת דירות מוזלות לזכאים אותם תקבע מדינת ישראל ועוד 10 אחוזים לטובת שכירות מסובסדת לטווח הארוך לזכאים גם כן אותם תקבע המדינה. כך אפשר יהיה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: גם לתת לקבלנים ולכל מאות האלפים העוסקים בענף עוד הרבה עבודה ובד בבד להגדיל משמעותית את התחלות הבנייה, כולל דירות מוזלות לזכאים.
שלישית, ואם בהתחדשות עירונית עסקינן: כאן המקום שהאוצר ורשות המסיים, שנהנו מגבייה חסרת תקדים, ובמיוחד במהלך השנה-שנתיים האחרונות, יחזירו לציבור הרחב את הגבייה(שהלא לא נועדה לטובת פקידי רשות המיסים, הלא כן?), יכניסו את היד עמוק, עמוק לכיס, ויסייעו לרשויות המקומיות במימון פרויקטים של התחדשות עירונית, הן במימון תשתיות משלימות והן במענקים על כל דירה חדשה שתבנה.
רביעית, ואת הסכמי הגג אתם זוכרים? ובכן, מדובר במאות אלפי דירות פוטנציאליות שעומדות כאבן שאין לה הופכין בכל העובדה שרוב רובן של העיריות והרשויות המקומיות הגיעו למסקנה שאין להן כדאיות כלכלית לקדם הסכמים אלה. כאן המקום של המדינה להתערב והיכן שאפשר להגדיל משמעותית את המימון של תשתיות משלימות ובכלל, על מנת שהסכמים אלה ייצאו אל הפועל.
חמישית, ועל ביורוקרטיה דיברנו? ובכן, כל ילד יודע שאחת הסיבות העיקריות, אם לא העיקרית שהן, לתקיעת פרויקטים, הינה העובדה שפשוט אין מספיק כוח אדם איכותי, טוב ומקצועי שיפעל על מנת לקצר הליכים ולהתניע פרויקטים רבים התקועים כאבן שאין לה הופכין. אם המדינה תוסיף תקציבים משמעותיים לכך, אין לי צל של ספק שההשקעה הזו הזאת תשתלם לה בריבית דריבית.
ויש, מן הסתם, עוד הרבה מה לעשות באותם עשרות סכומי עתק הטמונים עמוק, עמוק בתוך הקופה השמנה של פקידי האוצר ורשות המיסים. שלא יישכחו שהם אינם רכושם הפרטי, אלא רכוש של כולנו ונועדו עבורנו, ובמיוחד בתקופה בה מנשבות סערות כלכליות ונדל"ניות שלא ניתן להשתיקן באמצעות אקמול, אלא כדורי אנטיביוטיקה ששווים עשרות רבות של מיליארדים.
*כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"
d&b – לדעת להחליט
