תרגיל חדש של סמוטריץ׳: תקציב שמנסה להתרחב ולהתכווץ באותו הזמן
עיכובים חריגים בהכנת התקציב, חוסר ודאות פוליטי, בעיקר בכל הקשור לתמיכת המפלגות החרדיות, העלאות מסים ביד אחת והורדות מסים ביד השנייה, וצפי לגירעון גדול מהמתוכנן — כך נראה תקציב 2026 שמגיע לשולחן הממשלה במציאות שלא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר
היום בצהריים תחל הממשלה לדון בהצעת התקציב לשנת 2026. אם צריך לתאר את התקציב המוצע במילה אחת, רבים יתארו אותו כ"תקציב מוזר". מדוע מוזר? התקציב מוגש לממשלה ללא ממונה על התקציבים — מצב הדומה ליציאה למלחמה ללא רמטכ"ל. נוסף על כך, התקציב מוגש לממשלה באיחור של שלושה חודשים לפחות מהמועד הקבוע בחוק, ובמבט לאחור לא ברור מדוע ראש הממשלה נתניהו התעכב בהצגתו. ובאופן בסיסי יותר, התקציב "מוזר" משום שאיש עדיין לא יודע האם הוא צפוי לעבור או לא, והאם הוא תלוי בחוק הגיוס או לא. גם המעורבות של החרדים בתקציב מוגדרת כ"מוזרה": הם אינם לגמרי בתוך הממשלה, אך גם לא לגמרי מחוצה לה.
מעבר לכך שתהליך אישור התקציב חריג, גם התקציב עצמו יוצא דופן. התקציב מרסן ומרחיב כאחד: ביד אחת יש הורדות מסים בהיקף של מיליארדים רבים, וביד השנייה העלאות מסים משמעותיות.
בפועל סמוטריץ׳ עשה את הדבר הקל, ולתת לו קרדיט על כך שלא העמיק את החוב בשנה של יציאה מהמלחמה — יהיה, אם להשתמש בביטוי החביב עליו, “גזענות של ציפיות נמוכות״
כדי לעשות מעט סדר בתקציב המוזר של 2026, צריך לחזור לראשית הצירים — חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. החוק משרטט את תוואי הגירעון של ישראל. לפי התוואי שנקבע בשנת 2021, הגירעון הממשלתי בשנת 2026 "לא יעלה על 1.5% תוצר". שורת חוק זו עדיין מופיעה בספר החוקים של מדינת ישראל, אך במסגרת תהליך התקציב צפויה הקואליציה להגדיל את הגירעון ל־3.2%. אלא שמאז 2021 — השנה שבה נקבע תוואי הגירעון — התרחשה המלחמה היקרה בתולדות ישראל. לכן צריך לשאול שתי שאלות. הראשונה: האם יש צורך בתקרת גירעון נמוכה של 1.5% תוצר? התשובה לשאלה זו היא ללא ספק – כן בהחלט. אם לפני המלחמה, כשהחוב הציבורי היה נמוך, סברנו שעלינו לעמוד בגירעון שלא יעלה על 1.5%, הרי שלאחר המלחמה — כשהחוב הציבורי מגיע ל־72% תוצר — חשוב הרבה יותר להקפיד על תקרת גירעון של 1.5%.
גירעון של 1.5% היה אפשרי
השאלה השנייה, החשובה לא פחות, היא: האם היה ניתן לבנות תקציב 2026 עם תקרת הגירעון הזו. התשובה עשויה להפתיע רבים. עיון בתקציב המוצע לממשלה מראה שייתכן בהחלט שזה היה אפשרי. הממשלה בחרה שלא לעשות זאת משום שהיא חשה — ואולי יש בכך צדק — שיש צורך להקל על הציבור, ובשל העובדה שמדובר בשנת בחירות.
כדי להבין כיצד ניתן היה להגיע לגירעון של 1.5% בשנת 2026, כדאי להיזכר בתמונת המאקרו הייחודית של השנה. בשנת 2026 אמורה להיות צמיחה של 5.2% — צמיחה גבוהה מאוד לעומת פוטנציאל הצמיחה של המשק, העומד על 3.5% בלבד. צמיחה זו צפויה להיות חד־פעמית, והיא נובעת מכך שלאחר מלחמות יש מעין "השלמה" של הפעילות הכלכלית שלא התבצעה בתקופת הלחימה, והיא מגדילה את תחזית הכנסות המדינה לשנת 2026.
מעבר לכך, מודל תחזית ההכנסות עודכן כלפי מעלה, לאחר שהתברר כי הוא פיספס באופן עקבי את הגבייה בפועל. וחוץ משני אלו, בשנת 2026 צפויים להיכנס כ־10 מיליארד שקל מעסקת WIZ. כל הגורמים הללו מביאים לכך שתחזית ההכנסות עומדת על כ־579 מיליארד שקל, כ־29 מיליארד יותר מתחזית ההכנסות של השנה שעברה.
לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין שהצמיחה הזו היא "מלאכותית", וכדי להבין שאין כאן כסף שיש למהר ולחלק לאזרחים. אך מרגע שהממשלה שמעה שיש יותר כסף השנה, היא החליטה להגדיל את הגירעון עד ל־3.2%. סמוטריץ' מעוניין לקבל קרדיט על כך שהגירעון השנה נמוך יותר משלוש שנות המלחמה (2025-2023) ועל כך שהגירעון המוצע — אם יאושר — צפוי להקטין את יחס החוב־תוצר בשנת 2026. אך בפועל סמוטריץ' עשה את הדבר הקל: הוא מעניק לא מעט הטבות לציבור, נכנס למאבקים עם מערכת הביטחון (מאבקים שמשרתים אותו פוליטית וארגונית), ולתת לו קרדיט על כך שלא העמיק את החוב בשנת יציאה מהמלחמה יהיה, אם להשתמש בביטוי החביב עליו, "גזענות של ציפיות נמוכות".
תחזית ההכנסות מעסקת WIZ היא “בסיכון לא מבוטל״, מס הרכוש על קרקעות פנויות עלול להיבלם בכנסת, כלל לא ברור כלל שיבוטל פטור המע”מ על תיירות ושמיסוי הבנקים יעבור
וכעת לפרטים: משרד האוצר מטיל מסים חדשים בהיקף של כ־13 מיליארד שקל (הצעדים העיקריים: מס רכוש, ביטול מע"מ תיירות, מס דלק מטוסים, מיסוי סיגריות אלקטרוניות, מס יסף על הכנסות ממכירת דירה). אילו המסים הללו היו מוטלים ללא הענקת הטבות מס, ניתן היה להוריד את הגירעון בכ־0.7% תוצר — ל־2.5%. אך סמוטריץ' התחייב לשורה משמעותית של הקלות מס המגיעות לכ־10 מיליארד שקל (ריווח מדרגות מס הכנסה, העלאת הפטור על יבוא אונליין מחו"ל, הטבות מס לעולים, העמקת הטבות ליישובים, ועוד הטבות שניתנו השנה). וכל זאת בלי להתייחס לתוספות הייעודיות למשרדים ומגזרים שונים, שניתן להתווכח על נחיצותן הכלכלית.
כל הדרכים מובילות לגירעון
למה כל זה חשוב? מפני שדיוני התקציב המתקיימים היום נערכים בצל המחלוקת בין משרד האוצר לבין משרד הביטחון. אם בעבר דיברו על 40 מיליארד שקל שבמחלוקת, כיום מדובר על 15-10 מיליארד. באוצר החלו לומר שאם תינתן התוספת לביטחון, יידרש או להעלות את המע"מ או לקצץ במשרדים. אך האמת היא שאם בסופו של דבר תתקבל החלטה ממשלתית להיענות לדרישות מערכת הביטחון, הדרך הנכונה לממן זאת היא פשוט לא להוריד מסים השנה: מס הרכוש המתוכנן על קרקעות פנויות לא יממן את ריווח מדרגות המס, אלא יממן את התוספת לביטחון.
אלא שההערכות הן שסמוטריץ' לא ייסוג מהקלות המס שהוא מקדם, והממשלה עצמה מעוניינת בהן, שכן הן חשובות לשנת בחירות הצפויה במהלך 2026. מאחר שסמוטריץ' יתעקש על הקלות המס שלו, ומשרד הביטחון יתעקש על גידול גדול יותר לתקציב מכפי שהאוצר העריך מלכתחילה, הדיון היום עשוי להתגלגל למקומות מאתגרים. ייתכן שהממשלה תיאלץ לבצע קיצוץ רוחבי גדול מהמתוכנן, אך התרחיש הסביר ביותר הוא שהגירעון יגדל מעבר ל־3.2%. כדי להבין עד כמה תרחיש הגדלת הגירעון הוא סביר, כדאי לזכור שמעבר לוויכוח עם מערכת הביטחון על כחצי אחוז תוצר, קיימות עוד מספר חזיתות שעלולות לשנות את תמונת המאקרו של התקציב.
ראשית, תחזית ההכנסות נשענת על 10 מיליארד שקל שיגיעו מעסקת WIZ — הכנסות המוגדרות על ידי הכלכלן הראשי כ"הכנסות בסיכון לא מבוטל". שנית, מס הרכוש על קרקעות פנויות בהיקף של 1.5% שלא מבוצעת עליהן בנייה, אמור להניב כ־8 מיליארד שקל; ההערכה היא שהוא יעבור בממשלה, אך לא בטוח שיעבור בכנסת, ויש המטילים ספק בבשלותו המקצועית. שלישית, בן גביר אינו מפספס אף תקציב כדי לנסות לזכות בנתח נוסף, וגם הפעם מצוי בוויכוח של מיליארדים עם האוצר. רביעית, לא ברור כלל שבסופו של דבר יבוטל פטור המע"מ על תיירות. וחמישית, מיסוי הבנקים — סוגיה שנויה במחלוקת — טרם גובש ולא יעלה לדיון בממשלה.
