פרשנות
הזחיחות והמשיחיות של סמוטריץ' - הסיכון המרכזי לכלכלת ישראל
מסיבת העיתונאים של שר האוצר רק הדגישה שלא למד דבר בשנותיו בתפקיד - מלים ריקות, רדיפת מלחמה ובוז והתעלמות מוחלטים לעקרונות יסוד של הכלכלה
1. המשק הישראלי קיבל צפירת הרגעה משתי חברות הדירוג הגדולות בעולם, ששמרו על שתיקה בימים הראשונים של המלחמה בין ישראל לאיראן. S&P ופיץ' פרסמו סקירות על כל המזרח התיכון, ולא רק על כלכלת ישראל, כשהמסר ברור: המלחמה היא סיכון לדירוג האשראי של כל המעורבות בו, גם מדינות שלא מעורבות בלחימה. עם זאת, אין כוונה כעת לבצע פעולה דירוגית כלפיהן.
שתי חברות הדירוג ציינו בעבר כי מלחמה כוללת מול איראן יכולה להיות טריגר להורדת דירוג נוספת. עם זאת, הביצועים של ישראל עד כה לא מצדיקים זאת. למרות התמונות הקשות של ההרס בערי ישראל, לכלכלני חברות הדירוג לא רעדה היד כשכתבו כי למכה האיראנית הנגדית "לא היתה השפעה כלכלית מהותית". זאת, בגלל היכולת ההגנתית שהציגה ישראל והפגיעה הממשית בבעלות הברית של איראן, כמו חיזבאללה, שנעלמו מהזירה.
חברות הדירוג לא היו לבד. גם הבורסה בתל אביב, שער החליפין של השקל ומדדים אחרים דיברו בעד עצמם - ובאופן נחרץ: מאז פתיחת המערכה המדדים בתל אביב זינקו באופן רציף, הדולר נחלש מול השקל וה-CDS, אותן תעודות ביטוח המשמשות כמדד לפרמיית הסיכון של ישראל, כבר ירדו מ-119 ל-109 נקודות, אחרי שכבר הספיקו לרשום עלייה של 96 נק' ל-119 נק'.
2. לקח לישראל כ-72 שעות כדי להוכיח את העליונות הצבאית, הכלכלית והמורלית שלה על פני האיראנים. הפרסומים סביב תמיכתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במהלך הישראלי והדרישה לכניעה של משטר האייתולות בטהרן נותנים הרבה מקום לאופטימיות - וגם לגאווה. אבל אסור ללקות בשיכרון כוח - וזה בדיוק מה שראינו אתמול ממי שנושא התואר שר האוצר של מדינת ישראל.
בצלאל סמוטריץ' נותר אותו בצלאל סמוטריץ': זחוח, שחצן ומשיחי. במקום נאום של מי שמנהל את כספי המדינה, שמענו נציג של נוער הגבעות ש"מתחנן לכניסה של חיזבאללה למלחמה", חוזר על מחויבותו להמשיך את המלחמה המיותרת בעזה וממשיך לשדר כי אין דבר טוב יותר לכלכלת ישראל – והעם כולו - מאשר מלחמה.
נכון שכלכלת ישראל חזקה, אבל זה לא בזכותו. המדיניות שלו - השקעה בכספים קואליציוניים; אי-סגירת משרדים מיותרים; תמיכה בחוק ההשתמטות והותרת החרדים מחוץ לצה"ל והחברה הישראלית; תמיכה בתקציב חינוך חרדים שלא לומדים ליב"ה; התעלמות מוחלטת מיוקר המחיה ואי ביצוע רפורמות מבניות - לא תומכת בהמשך התחזקות הכלכלה הישראלית.
וזאת הבעיה - לא לעולם חוסן. חברות הדירוג, ולא רק הן, מזהירות מפני מלחמה ארוכה. זה סוד האירוע, ועל כך יקום וייפול דבר: "כמה שבועות" וזהו. מחר כבר ננצל כשליש עד לחצי ממכסת הזמנים שיש לנו. עם זאת, נדמה כי סמוטריץ' מעוניין במלחמה נצחית נגד איראן. בדיוק כמו בעזה. האם הוא מעוניין בסיוע אמריקאי? שטראמפ יחליט "מה טוב לו". הוא חושב שעם "צבאות ה'" זה מספיק.
3. הדבר הכי מטריד בנאומו של סמוטריץ' היתה התחושה שאחרי שנתיים בתפקיד הוא למד כלום ושום דבר על התפקיד בכלל ועל מאקרו-כלכלה בפרט. זה ניכר ברגע שהוא הודיע בנונשלנטיות כי בכוונתו לפתוח שוב את תקציב המדינה ולא לכבד את תקרת ההוצאה והגירעון שקבע רק לפני כמה חודשים. זה בדיוק מה שהוא עושה ללא הפסקה מאז אוקטובר 2023 (הוא הגיש ארבעה תקציבים ב-2024). הוא חושב שאם הוא מכנה את זה "זמני" - אז כולם יקנו את הסחורה פעם אחר פעם.
אבל הזמני של סמוטריץ' הפך לקבוע, הוא עשה מהתקציב קרקס. כששר האוצר פותח תקציבים כאילו מדובר בקופסאות שימורים - המדיניות מאבדת אמון. וזאת, כאשר מצבה הפיסקלי של ישראל עדיין נמצא במצב עדין בלשון המעטה: תקציב הביטחון עלול להגיע ל-200 מיליארד שקל (לעומת 70 מיליארד לפני אוקטובר 2023); הגירעון צפוי להיות להיות מעל 5% תוצר זה שנה שלישית ברציפות; החוב טיפס ל-1.33 טריליון שקל וכבר חצה את היחס של 70% תוצר; הריבית על החוב עומדת על 4.5% (לעומת 2.5% לפני 3 שנים); דירוג האשראי ירד בשתי דרגות בשנה וחצי והסיכונים הגיאו-פוליטיים והפנימיים לא הוסרו.
עם כל הכבוד לתוספת הצפויה של 21 מיליארד שקל בהכנסות ממסים השנה, זו עדיין רק תחזית וגם היא יחסית תחזית קודמת. שר אוצר אמור לשלוט על ההוצאה ולא להתבשם מהכנסות עליהן אין שליטה. בכל זאת, לצד התחזית הזו ישנה תחזית צמיחה של האוצר שעודכנה בחדות כלפי מטה (ב-0.7%) לרמה של 3.6% בלבד (אחרי צמיחה שלילית לנפש) – והיא עדיין התחזית הכי אופטימית מבין כולן. הכנסות ממסים היא פונקציה של תפקוד כלכלי וכפי שגם חברות הדירוג מסבירות, מלחמה זה דבר שעלול להשתבש ועלולה לפגוע בכלכלה.
לישראל באמת יש גישה נוחה יחסית לשוק ההון, כפי שסמוטריץ' ציין, אבל זה לא בזכותו וזה לא קשור ליחס הכיסוי (כמה חוב גויס לעומת כמה המשקיעים רצו לקנות). מי שיציע את ביתו למכירה בשקל - יהיו לו אין סוף קונים, וכך גם אג"ח. ההנפקה של ישראל בוצעה בריבית של 4.3% לשלוש שנים ו-4.8% ל-10 שנים. זה מחיר טוב יחסית למצב הביטחוני שבו אנו חיים, אבל זה עדיין לא זול. וזה לבטח לא חינם. הישראלים ייאלצו להיפרד השנה מ-57 מיליארד שקל בגין תשלום ריביות על החוב - 7 מיליארד שקל יותר מבשנה שעברה. סמוטריץ' ממשיך להבטיח עוד ועוד כסף, כאילו אנחנו או ילדינו לא ניאלץ לשלם אותו.
על תוכנית קונקרטית לסיוע לעסקים לא שמענו - רק הבטחות. גם לגבי שיקום המבנים ההרוסים שמענו הבטחות, אבל אנחנו לא שוכחים את מה שראינו עד כה בשיקום הצפון והדרום אחרי מחדל אוקטובר. גם שנתיים מאוחר יותר נשארנו עם הרבה מספרים על הנייר – אבל מעט מאוד מעשים בשטח. נדמה כי כעת, הזחיחות והמשיחיות של סמוטריץ' נותרו הסיכון המרכזי לכלכלת ישראל.
