סמוטריץ' "מערבב" את תקציב המדינה כדי להפוך אותו לכלי פוליטי אישי
שר האוצר הצליח להפוך את תהליך התקצוב הממלכתי ללא רלבנטי; במקום מסגרת שקופה ומחייבת סמוטריץ' מנהל את כספי הציבור כקופה קטנה פרטית; הכאוס התקציבי המתגלגל איננו כשל אלא אסטרטגיה שנבחרה בהשראת המהפכה המשטרית: מה שנכון למערכת המשפט - נכון גם למערכת הכלכלית
אחרי שאתמול הודיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ', כי הוא פותח את תקציב 2025, מזניק את מסגרת ההוצאה ב־30 מיליארד שקל ומעלה את תקרת הגירעון ב־6.4 מיליארד שקלים נוספים ל־5.2% תוצר - היום הגיעה "המנה השנייה", שינויים מתוכננים בקיצוצים ובהקצאות הכספים.
חלק מהקיצוצים שנקבעים כעת, מיועדים לשנת 2026 כאשר התקציב לשנה הבאה טרם נקבע. מעבר לקיצוץ הנוכחי הממשלה אישרה קיצוץ רוחבי נוסף, "זמני"- של 4% בכלל משרדי הממשלה (2.1 מיליארד שקל נוספים) לצורך הצטיידות צה"ל. הקיצוץ אמור להתבטל בתקציב 2026, אם וכאשר הוא יגובש.
סמוטריץ' הביא לממשלה החלטה נוספת, שלכאורה איננה קשורה להחלטה של אתמול, המיועדת "לביצוע שינויים בהקצאת התקציב המתוכננת להמשך שנת 2025 ולשנים הבאות", לשון ההודעה. כאשר "צעדים נעשים תוך שינוי סדרי עדיפויות בתוך תקציב המדינה הקיים, ולא כתוספת למסגרת התקציב". לפי הסבר האוצר, "השינויים משקפים תעדוף של הוצאות הנובעות ממבצע 'עם כלביא' וכן צעדי מדיניות נוספים, ובהם צעדים להאצת הצמיחה במשק". כשבתקציב הביטחון נכלל גם סעיף מזון לעזתים. כלומר, סמוטריץ' החליט להעניק למספר מטרות תוספת תקציבית, אך במקביל לבצע קיצוצים בסעיפים אחרים — לרבות בכספים קואליציוניים (לכאורה) — כדי לממן את אותן תוספות. יצוין כי היועצים המשפטיים של הכנסת לא קיבלו כל מסמך, גם אחרי שהממשלה אישרה את ההחלטות.
1. כלומר, הפעם מצהיר שר האוצר כי ההחלטה לשנות את תקציב המדינה היא "מאזנת" ולא כרוכה בהגדלת המסגרת וגם לא בהגדלת הגירעון, לכאורה. בצד השימושים אכן בולטות ההוצאות של השלכות מבצע "עם כלביא": מימון חל"ת לעובדים שלא הצליחו לעבוד במהלך המלחמה מול איראן, פיצוי נזקים, בניית מיגוניות ושיפוץ מקלטים, שיפוי רשויות מקומיות, הוצאות חירום של רשויות מקומיות, גיוס מילואים למשטרה, תוספת למערכת הבריאות בעקבות המלחמה, שיפוץ קריית הממשלה בחיפה בעקבות פגיעה וגם כיסוי ההוצאות לשירותי דת בעקבות טיפול בחללי המלחמה. סך הכול המהלכים האלו מסתכמים בכ־1.7 מיליארד שקל. אך לצד זה ישנם עוד שלושה מהלכים - תקציב להאצת המשק (אין פירוט), תקציב לפיתוח מחקר ותקציב להאצת הדיגיטציה - השווים כחצי מיליארד שקלים נוספים ואינם קשורים למלחמה, ומיועדים כאמור להאיץ את צמיחת המשק. בסך הכול מדובר בתוספת של כ־2.1 מיליארד שקל. אבל באוצר הדגישו כי עד סוף ישיבת הממשלה אין להגיע למסקנות, כי הכול יכול להשתנות.
לגבי השימושים, התמונה היא הרבה יותר מורכבת והרבה יותר קשה: לדוגמה, נכתב כי ישנו קיצוץ בתקציבים הקואליציוניים לרבות תוספות למורים חרדים. אך הסיעות החרדיות מיהרו להדגיש כי מדובר בתקציב שלא בוצע וכבר ב־2026 הסכום יוחזר. ויש כמובן קיצוץ רוחבי של חצי מיליארד שקל, בעוד קיצוץ רוחבי מתוכנן לשנה הבאה - בתקציב 2026 שטרם גובש, כאמור.
2. ההודעה של סמוטריץ' הפתיעה רבים. הרי 24 שעות קודם לכן הוא הודיע על פריצת תקציב ראשונה לשנת 2025 — אחרי 4 תקציבים ב־2024 — על הזנקת המסגרת התקציבית בעוד 30 מיליארד שקלים ל־650 מיליארד שקל ועל קביעת יעד גירעון רביעי לשנת 2025 (4%, 4.2%, 4.9% ו־5.2% תוצר). לא ברור מדוע סמוטריץ' החליט "לפצל" את ההחלטות, הרי מדובר בתקציב אחד, במקור כספי מסים אחד ובאותם משלמי מסים. באוצר מסבירים כי מדובר בשתי פרוצדורות שונות: פתיחת תקציב המדינה — שהוא בעצם העברת תקציב חדש לגמרי — מחייבת החלטה ושלוש קריאות בכנסת, כמו כל תקציב המדינה. לעומת זאת, הסטה פנימית מחייבת רק אישור של ועדת הכספים.
אבל עדיין לא ברור מה ההבדל המהותי בין ההחלטות: הרי בשתי החלטות ישנן תוספות למשרד הביטחון בגין מבצע "עם כלביא", למשל. אז מדוע אלו היו בהצעה הראשונה ואלו בשנייה? לא ברור.
מדובר בהרבה יותר ממדיניות. זו אידיאולוגיה של ממש.
אחרי שנתיים בתפקיד שר האוצר, סמוטריץ' הצליח להפוך את תהליך התקצוב למצג שווא עם אלמנטים קרקסיים ואת תקציב המדינה לאות מתה. מה שכתוב שם ממש, אבל ממש לא רלבנטי, כי מחר יירשמו שם מספרים אחרים, לסעיפים אחרים. ומחרתיים משהו אחר. בסוף — בדיוק כפי שקרה היום — אף אחד לא מבין כלום ושום דבר: לא את הפרטים, לא את המספרים, לא את המדיניות. אנדרלמוסיה וכאוס תקציבי הם מרחב המחיה בו סמוטריץ' מבקש לתפקד. כי הוא מבקש להעביר כמה מסרים לציבור ולקבוע כללים חדשים. הראשון, הוא כמובן חוסר השקיפות.
השני, הוא עיקרון המשקף את הדוקטרינה האנטי־ליברלית פופוליסטית הקלאסית: הכסף לא שייך לכם, הוא שייך לסמוטריץ'. הרי הוא "הריבון" ולכן מותר לו לעשות הכול: מה שנכון לגבי מערכת המשפט, נכון גם למערכת הכלכלית. הוא זה שמחליט והוא לא חייב לאזרחים דין וחשבון. לא בכדי, כמיטב הפרקטיקה של פוליטיקאים פופוליסטיים, הוא רוצה "להשתחרר" מהדבר הזה שנקרא "תקציב". הרי בעיני סמוטריץ' זו המצאה של "השמאל", של "הפקידים". זה הזמן להזכיר כי משרד האוצר פועל ללא הממונה על אגף התקציבים: סמוטריץ' מיהר להיפטר מיוגב גרדוס שהתעקש לנהל מדיניות מסודרת — אך מחליפו עדיין הולך ומסתבך עם הסכם ניגוד עניינים ארוך.
3. סמוטריץ' רוצה Discretionary Budget — תקציב "גמיש", המאפשר לתת היום לחרדים, אך מחר - אם החרדים אינם - אז לתת לסטרוק או למילואימניקים או לרווחה. בהתאם לסקרים ולציוצים. הוא חייב את היכולת לשנות כיוונים במהירות, בהתאם לאינטרס הפוליטי או התקשורתי של הרגע. זו תפיסה שרואה בתקציב עוד כלי פוליטי המיועד לממש מטרות פוליטיות צרות. תקציב המדינה הוא מסגרת מוסדית (הם שונאים מוסדות), שקופה, המחייבת תהליכים של פיקוח, חקיקה, ביקורת ציבורית ודיון פרלמנטרי. אך כל זה מגביל מאוד את חופש הפעולה של הפוליטיקאי ומקטין את היכולת לנהל "פוליטיקה של טובות הנאה" — חלוקת משאבים מיידיים ותזזיתיים ל"בייס". סמוטריץ' חותר למסגרת לא פורמלית, לא שקופה, המבוססת על אפשרות "לתגמל" מגזרים באופן ישיר ולא דרך מנגנון כללי ושוויוני. הוא הצליח להפוך את כל תהליך התקצוב והמסמך עצמו לחסרי ערך. במשימה הזו הוא אכן הצליח "הצלחה כבירה", כפי שנוהג לומר הפטרון.
