החלון נסגר: כך פעלו נתיבי הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה בשלב א'
ב־42 ימי שלב א' בעסקה עם חמאס הוכנסו לרצועה 25 אלף משאיות סיוע. כ־93% מהציוד עברו ממצרים וירדן לאחר שנאספו ממדינות שונות וארגונים בינ"ל והיתרה הגיעה מנמל אשדוד. ביום שאחרי יידרש מנגנון שימנע שימוש בחומרי בנייה לטרור
סיומו השבוע של שלב א' בעסקה בין ישראל לחמאס, בנוגע לשחרור חטופים כנגד אסירים, הביא לסגירתו, לפחות זמנית, גם של חלון הסיוע ההומניטרי המשמעותי לעזה. במשך 42 ימי שלב א', וכפי שנקבע בהסכם, מדינות העולם, האו"ם ועמותות שונות הזרימו ציוד במטרה לעזור לתושבים ולפליטים ברצועה.
ההסכם הגדיר שבכל יום יכנסו לרצועה 600 משאיות ציוד, כלומר 4,200 משאיות בשבוע ובסך הכל כ־25 אלף משאיות. צינור האספקה שחודשה, כך על גורמים בעמותות סיוע, היה רחוק מאוד מלענות על כל הצרכים, בטח כשקשה תמיד לדעת מי ייהנה בסוף מהמוצרים. אבל הוא בהחלט נתן מרווח נשימה קטן לעזתים עם תחילתו של חודש הרמדאן בסוף השבוע האחרון.
ההסכם הגדיר וקבע איזה ציוד יוכנס לרצועה במשאיות. מדובר היה בדלק או גז, בהיקף של 50 משאיות ביום, והשאר מזון יבש בעיקר, פירות וירקות, תרופות, ציוד רפואי וציוד למחסות הפליטים כגון אוהלים, ציליות, יריעות ועוד. כמו כן התיר ההסכם הכנסה של קרוואנים בודדים וכלי ציוד מכני הנדסי לרצועה, לצורך פינוי, שמקורם בתרומות ממצרים וירדן. חומרי בנייה, ברזלים, כימיקלים או כל דבר שעל פי גורמי הביטחון עשוי לשמש ליצור או שימוש לצורכי לחימה – לא הוכנס לרצועה מאז ה־7/10, ובוודאי שלא בימי שלב א'.
שתי המדינות העיקריות שמהן הגיע הציוד שנתרם או גויס עבור עזה היו מצרים וירדן. מי שהיה אחראי לשינוע וחלוקה בתוך הרצועה, הם ארגוני הסיוע ועמותות שפועלות בתוך עזה, ובעיקר הוורד פוד פרוגרם (WFP) של האו"ם. אבל להגעת הציוד לתוך הרצועה, מבצע שהוא לא רק מורכב לוגיסטית אלא גם ביטחונית מחשש להחדרת אמצעי לחימה, היה אחראי צה"ל באמצעות המתפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים), שבראשה עומד האלוף ראסן עליאן.
עיקר הציוד, בין 90%–93% לפי נתוני מתפ"ש, הגיע לרצועה ממצרים ומירדן לאחר שנאסף ממדינות שונות וארגונים בינלאומיים – איחוד האמירויות, ערב הסעודית, טורקיה, ארה"ב, בריטניה, צרפת, תוכנית המזון העולמית, ארגוני האו"ם ועוד. לפי גורמים בארגוני סיוע, ציוד שהגיע ממצרים, שונע לרצועה בעיקר מערי הנמל – אל עריש שנמצאת ממערב לרצועה, ונושקת לים התיכון, ושארם א־שייח' שאליה מגיעות בדרך כלל ספינות ממדינות המפרץ.
מכיוון שמעבר רפיח סגור מאז השתלטות צה"ל עליו, ונותר סגור גם במהלך ימי ההסכם, ארגוני הסיוע השתמשו במשאיות שלהם, או שכרו נהגים מקומיים במצרים, ואלה הובילו את הציוד מהנמלים לאחד מארבעת המעברים היבשתיים עם ישראל - כרם שלום ו־147 (כיסופים) בדרום הרצועה, או ארז מזרח ומערב בצפון הרצועה.
ציוד שהגיע מירדן, הוכנס לישראל עם משאיות עם נהגים ירדנים שחצו את גשר אלנבי ומשם הגיעו גם הם לאחד מארבעת מעברי הכניסה לעזה מתוך ישראל. מסיבות ביטחוניות, ולאחר שהציוד והמשאיות נסרקו, הן פרקו את מה שעליהן במעברים, ולאחר שעזבו הגיעו משאיות של ארגוני הסיוע מהצד העזתי לקחת את הציוד לחלוקה. כלומר שצה"ל פיקח מלמעלה, אבל את התיאום והשינוע עשו הארגונים בינם לבין עצמם.
ציר נוסף שאליו הגיע חלק קטן, 7%–10%, מהציוד לרצועה, הוא נמל אשדוד שנמצא צפונית לרצועת עזה. מדובר בעיקר בספינות של האו"ם ואיחוד האמירויות. ארגוני הסיוע ועמותות שיזמו את הבאת הציוד, שכרו נהגים מקומיים, בעיקר ערבים ישראלים, מהסיבה שצה"ל מאשר כל נהג שהמשאית שלו נשכרת לצורך שינוע הציוד. מאשדוד, בדיוק כמו ממצרים וירדן, הציוד שונע למעברי הגבול ומשם נלקח על ידי משאיות מקומיות.
עד לפני כמה חודשים ציוד הומניטרי היה מגיע לעזה גם מהשטחים, למשל אזור חברון. עמותות מקומיות או בינלאומיות היו אוספות ציוד מאושר, ומשנעות אותו במשאיות של נהגים מקומיים למעברים. במהלך המלחמה, כך לדברי גורם באחד מארגוני הסיוע, שונעו בדרך זאת מאות משאיות. אלא שצה"ל, משיקולים ביטחוניים, החליט לעצור את הציר הזה. כך שבשלב הנוכחי, לא הגיע סיוע לעזה ישירות מהשטחים.
הסיוע ההומניטרי הוא רק התחלה. עזה רחוקה מאוד מלהתחיל את הליך שיקום התשתיות שלה, כשלא ברור עדיין האם המלחמה הסתיימה. אבל גם ביום שאחרי, אם יגיע, תעלה מן הסתם השאלה איך דואגים שחומרי בנייה או כימיקלים שיוכנסו לא ישמשו את החמאס לבניית תשתיות טרור. גם על הכנסת חומרי בנייה למשל דרך מעברי הגבול עם ישראל לפני ה־7/10 היה לכאורה פיקוח, שלא בהכח עזר, כשנחשפו לימים מאות המנהרות התת קרקעיות.
בעזה, יודעים לספר גורמים ביטחוניים, העדיפו את המלט הישראלי על פני זה המצרי משיקולים של איכות המוצר. כדי להכניס מלט לרצועה, ארגוני הסיוע של האו"ם או עמותות שונות רכשו מלט בישראל, מחברות כגון נשר, כמובן בידיעה, פיקוח ואישור של המדינה. במהלך 2022, כך אמרים בחברת נשר, עצרו סופית את המכירה של מלט לארגוני סיוע שהכניסו אותו לעזה, כך שעיקר המלט שהגיע לעזה מאז היה ממעבר רפיח.
לפי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), ב־2022, השנה האחרונה שבה נמכר מלט מנשר לארגוני סיוע בעזה, יותר מ־30% מכלל הסחורות שהוכנסו לישראל היו חומרי בניין – בעיקר חצץ, בטון, ומוטות ברזל. האם חומרים כאלה ימשיכו להיכנס לרצועה מישראל אחרי המלחמה? מוקדם לדעת.
