מבחן רכב
מי בקהל מוכן לשלם 400 אלף שקל על יונדאי?
רכב הכביש־שטח ההיברידי סנטה פה ענק בגודלו, יש לו חזית מרשימה ותא נוסעים עתיר טכנולוגיה והנדסת אנוש מצוינת. הוא מתבלט לטובה על רקע מתחרים סיניים שמוגדרים "פרימיום", אבל יונדאי ממותגת כעממית, וכדי להוכיח שלרכב שלה יש מקום בשוק היוקרה, היא תצטרך לתת לו עוד פוש קטן כמו התגברות על רעשי רוח והחלפת אבזור הפלסטיק
לפני הכל, חשוב להוריד דבר אחד מהשולחן: יונדאי סנטה פה החדש בגרסה הנבחנת עולה 400 אלף שקל. 400 אלף שקל לרכב כביש־שטח שיש עליו סמל של יונדאי. זה מחסום פסיכולוגי, מנטלי, חווייתי, שלא יורד כל כך טוב בגרון. כיום יש בישראל יצרנים של רכבי כביש־שטח סיניים בעלי שלוש שורות מושבים שהם רחוקים מאוד מלהיחשב איכותיים, אבל היבואנים שלהם טוענים שהם איכותיים. הם שמים עליהם מחיר של מעל 500 אלף שקל, וזה בסדר, כי היבואן סיפר לצרכנים שמדובר ברכב "יוקרה". יונדאי, לעומת זאת, היא מכונית שאין לה משרד פרסום שמטרטר לציבור שהיא יוקרתית, אז קשה לעכל את המחיר שלה.
הלאה, אל סנטה פה. בסוף אפריל כבר נמדד בישראל היום החם ביותר בשנה. שלושים ותשע מעלות לא רחוק מבאר שבע. סנטה פה חייב לעלות להרי ירושלים דרך מושב לכיש על ענביו, אחרת כל יציאה מהרכב תהיה מסוכנת. נתחיל במראה: יונדאי סנטה פה לא נראה כמו שום רכב אחר בכביש. וזה טוב. החלק הקדמי שלו מזכיר אולי את הדיפנדר של לנד רובר. והוא יפה כל כך. החלק האחורי שלו מזכיר את הפריביה הישנה של טויוטה, והוא מכוער כל כך. בכל מקרה, מסנטה פה לא ניתן להתעלם, זה רכב ענק, רכב עם חזית מוחצנת, רכב שצריך לבלוט בעידן של רכבי כביש־שטח סיניים, ויותר מכך, רכב שצריך להוכיח לעולם שיונדאי כבר אינה יצרנית של מוצרים עממיים. תכלס? עובד. סנטה פה מיועד לשכנע משפחות גדולות ומעצבנות עם הרבה ילדים אולי פה ושם לצאת לשטח בהנחה שזה בכלל אפשרי ברכב שאינו מצויד במערכת הנעה כפולה קשוחה, אלא סתם במערכת הנעה היברידית רגילה. ביונדאי חשבו גם על דברים קטנים, לדוגמה בצדדים של סנטה פה יש ידיות גדולות שנשלפות מהמשקוף. מי שרוצה יכול לשלוף את הידית ואז לטפס באמצעותה אל הגג. על הגג יש מסילות מיוחדות למטען שספק אם הן יכולות לשאת, ידיות בדרך לשום מקום.
ליונדאי סנטה פה יש מערכת הנעה היברידית. המערכת מבוססת על מנוע בנפח 1.6 ליטרים המפיק 160 כוחות סוס, ויש גם מנוע עזר חשמלי שמפיק 65 כוחות סוס. המערכת הזאת משודכת לתיבת הילוכים אוטומטית בעלת שש מהירויות ויש גם הנעה כפולה שאינה כל כך שימושית. סנטה פה אינו מיועד לעבודת שטח, ורואים את זה היטב בזוויות המרכב שלו. הפגוש עלול לנגוח בקרקע, הישבן עלול להיפגע מאבנים ומתחתיו יש גלגל חלופי. עד לאחרונה גם במכוניות של יונדאי וגם במכוניות של החברה־האחות קיה היו מנועי טורבו דיזל מצוינים ושקטים, באמת מנועים מומלצים. בדגם החדש המערכת ההיברידית עובדת היטב כל עוד לא דוחקים בה. הסוד טמון בסוללה: כאשר היא מלאה, סנטה פה מתקדם בקצב סביר. כאשר הסוללה מתרוקנת, 160 כוחות הסוס של מנוע הבנזין לא מספיקים, אבל זה יחסית נדיר.
בעיית המושב האמצעי
איכות הנסיעה של סנטה פה מצליחה להרשים בקצב עולה, כלומר ככל שמהירות הנסיעה עולה, איכות השיכוך של סנטה פה משתפרת. בעיר הוא מעט קופצני, במיוחד מתחת ל־50 קמ"ש. מעל 50 קמ"ש אפשר גם לדהור איתו בשבילי עפר. תכלס, רכב עם איכות נסיעה מוקפדת. צריכת דלק ריאלית עומד על אזור 13 ק"מ לליטר, זו לא צריכת דלק מבריקה בשביל רכב שיש לו מערכת היברידית.
לסנטה פה יש מערכות בטיחות אקטיביות מלאות, כלומר יש לו התראה על הימצאות ילדים במושבים האחוריים ועד בקרת שיוט אקטיבית. כל אלה פועלות היטב, מדובר במכונת שיוט, אבל חשוב גם לציין שמאזור הצמיגים והמשקופים קל לשמוע רעשים בשיוט בין־עירוני.
מה עוד חשוב למי שיקנה סנטה פה? מה שהכי חשוב: תא הנוסעים. סנטה פה הוא רכב בעל שלוש שורות ישיבה. אבל מי שקונה רכב כביש־שטח שמיועד להסעה של שלושה ילדים או יותר צריך לקחת בחשבון: מיניוואן זה לא. יצרני הרכב מציידים את רכבי הכביש־שטח האלה בספסל אחורי, אבל על המושב האמצעי אי אפשר לשבת, הוא נוקשה ובולט. אז ילד אחד מהשלושה יצטרך לעבור לשורת המושבים השלישית, ושם תמיד צפוף, גם בסנטה פה.
מעבר לכך, החלק הקדמי של תא הנוסעים של סנטה פה החדש מוכיח שניתן לייצר רכב כביש־שטח עתיר טכנולוגיה, עתיר מסכים ועתיר פונקציות בלי לתקוע במרכז מסך גדול, בלי הנדסת אנוש מבלבלת. ליונדאי יש ממשק הפעלה מצוין שלקוח מהדגמים החשמליים של היצרנית. לפני הנהג יש שני צגי מידע גדולים. בבקרת האקלים ושאר הפונקציות העיקריות שולטים באמצעות מתגים פיזיים נוחים שנמצאים מתחתיהם. ההגה לא גדוש בשטויות אלא בכפתורים קלים להבנה. בין הנהג והנוסע יש שני מטענים אלחוטיים ומספר תאי האחסון מרשים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה תא נוסעים מצוין. מצוין – אבל לא מושלם. ראשית, בחלק התחתון של תא הנוסעים, גם מלפנים וגם מאחור, ניתן למצוא פלסטיק זול, פלסטיק של יונדאי i20, וזה לא ראוי. שנית, בשם החדשנות הטכנולוגית ביונדאי התעקשו להתקין בסנטה פה מראה אחורית חשמלית, כזו שמבוססת על מצלמה בדלת האחורית, כי ברכב כזה קשה לראות לאחור. זה מייצר השתקפויות מעצבנות, זה לא נוח לשימוש, חבל.
בדרך מלכיש לירושלים יש אפס חומוסיות טובות, יש אחת שהיא גרועה, יש אחת שהיא סבילה, יש אחת שהיא סודית ומעולה, אבל היא פתוחה רק כשלבעלים מתחשק. חומוס קטן, סלט גדול. בחוץ כבאיות, שריפה פרצה במושב סמוך ומתפשטת במהירות מבהילה. סנטה פה מסיימת יום לוהט בתוך עננת עשן. עכשיו היא צריכה להימלט לתל אביב לפני שהכבישים ייסגרו.
בעיה פסיכולוגית
יונדאי סנטה פה הוא רכב כביש־שטח שמציב בפני הלקוח בעיה שהיא בעיקר פסיכולוגית: קיה קרניבל, מיניוואן היברידי ענק החולק מכלולים רבים עם יונדאי, עולה כ־340 אלף שקל. הוא הרבה יותר מרווח, אבל הוא בטח לא רכב כביש־שטח. חשמליות סיניות "מהודרות פרימיום" שעולות מעל 300 אלף שקל? רבות מהן לא שוות את הכסף. אם נבחן את סנטה פה בעיניים של מי שמחפש תדמית ויוקרה, זו בעיה: קשה למצוא מי שישלם 400 אלף שקל על יונדאי. וזה לא קשור בכלל לרכב. אם בחזית סנטה פה היה סמל של ג'נסיס, חטיבת היוקרה של יונדאי, זה היה מספיק כדי להצדיק את המחיר בעיני כאלה לקוחות.
ודבר נוסף, אם הדברים הקטנים והמעצבנים בסנטה פה כמו רעשי הרוח ואיכות החומרים בחלק התחתון היו מטופלים, הוא בהחלט היה שווה את המחיר. אבל כרגע גם במקרה של אנשי השופוני וגם במקרה של אנשי התמורה לכסף, מדובר ברכב שנמצא במקום טוב מבחינת תמורה, אבל עדיין צריך עוד דחיפה קטנה ביכולת כדי להצדיק את המחיר.
אהבנו
עיצוב, איכות נסיעה, אבזור
אהבנו פחות
רעשי רוח, מערכת היברידית
מתחרים
פורד אקספלורר, מאזדה 90 CX
לסיכום
רכב נכון, מחיר לא נכון
