ריאיון
"מחירי המזון משקפים את חומרת המחסור והרעב הקיימים ברצועת עזה"
ד"ר יניי שפיצר, היסטוריון כלכלי מהאוניברסיטה העברית, עוסק במחקריו בהגירה ועוני, ומסביר כי זינוק יוצא דופן במחירי מזון מצביע על מצב של רעב חמור. "אין מנוס מהמסקנה כי ברצועת עזה יש לאוכלוסייה מחסור אמיתי במזון"
"עכשיו זה אמיתי. אפשר להבין שבמשך 22 חודשים התנהל נגד ישראל קמפיין שקרי סביב רעב בעזה, ושהדבר הביא לאובדן רגישות אצל מקבלי ההחלטות, התקשורת ודעת הקהל. אבל זה לא אומר שגם עכשיו מדובר באותה מציאות. להפך. עכשיו זה באמת אחרת", אומר ד"ר יניי שפיצר, היסטוריון כלכלי מהאוניברסיטה העברית.
בשבועות האחרונים, הממשלה והציבור בישראל מתקשים להאמין לדיווחים ההולכים וגוברים על מצב של רעב חמור ברצועת עזה, והדהודם ברחבי העולם. רבים נאחזים בטענה כי כמויות המזון שנכנסו במהלך הפסקת האש בינואר־פברואר היו אמורות למנוע התפתחות של רעב. שפיצר מציע לבחון את מצב הרעב לא רק לפי מספרי המשאיות או משקל המזון הנכנס לעזה, אלא גם לפי מחירי הקמח בשוק, והם מספרים סיפור אחר לגמרי.
לעתים קשה לעקוב במדויק אחר כמויות המזון שעוברות מנקודה לנקודה, וקשה עוד יותר לדעת כמה מהן מגיעות בפועל אל מי שזקוקים להן. לעומת זאת, מחירי המזון יכולים להיות אינדיקטור אמין, רגיש לשינויים ומתועד, שיכול לשקף מחסור חמור ואף מצבי רעב קיצוני. המחירים משקפים לא רק את ההיצע בפועל, כלומר את כמות המזון שבאמת נמצאת במקום מסוים, אלא גם אינפורמציה כמו ציפיות: האם הציבור מאמין שיוכל להשיג מזון גם מחר? גם בעוד שבוע? הם משתנים במהירות, אפשר להיחשף אליהם לא רק דרך דו"חות רשמיים, ולעיתים הם הנתון היחיד הזמין מהשטח, שמתועד ונשמר לאורך זמן.
זו אחת הסיבות לכך שהיסטוריונים כלכליים נוהגים להשתמש במחירי שוק כדי לאתר ולנתח משברים - אירועים בעבר כמו הרעב הגדול באירלנד, ולעתים גם בהווה. כך גם במקרה של עזה. בימים האחרונים עוקב שפיצר אחר מחירי החיטה ברצועה. שפיצר, שחוקר היסטוריה כלכלית ועוסק במחקריו בין היתר בהגירה ועוני, מסביר כי מחירי המזון מספרים סיפור אחר לגמרי ממספר משאיות הסיוע - עלייה יוצאת דופן במחירים בכל קנה מידה היסטורי, שמצביעה על מצב של רעב חמור.
לפני שנדבר על מחירים, מה אנחנו יודעים על היקף המזון שנכנס לעזה?
"לפי הערכות האו"ם, כדי לספק תזונה בסיסית בלי ירקות טריים או חלבון מהחי, אלא רק קלוריות עם מעט חלבונים ושומנים מהצומח, נדרשים כ־2,000 טון מזון ביום, שהם כ־80 משאיות. ככל הידוע לי, גם מתאם הפעולות בשטחים לא מעריך שנדרשות כמויות נמוכות בהרבה, ולכן אין ביניהם ויכוח מהותי על מהו הצורך השוטף המינימלי".
לדברי שפיצר, "במהלך הפסקת האש בתחילת השנה סופקו לרצועה כ־338 אלף טון מזון, לפי ארגוני הסיוע זו כמות שאמורה להספיק, תיאורטית, לכמעט חצי שנה. עם תום הפסקת האש, הסיוע נעצר לחלוטין ליותר מחודש, ועזה התקיימה על מלאים שנשמרו במחסנים. באפריל־מאי החלו להיכנס כמויות חלקיות — כשליש מהכמות הנדרשת. ביוני ההעברות לארגוני הסיוע גדלו והצטרפה קרן הסיוע GHF, שיכולה לספק בין חמישית לרבע מהצריכה הבסיסית. בסך הכול, הכמויות האלה לא מספיקות לקיים 100% מהדרוש למניעת רעב — אבל יחד עם מה שנשאר במחסנים, זה היה אמור להספיק לפחות עד סוף הקיץ".
ויש על כך הסכמה בין ישראל לארגוני הסיוע?
"יש פערים בין הנתונים שמדווחים ארגוני הסיוע לאלה של מתאם הפעולות בשטחים, אבל אפשר להסביר אותם: ארגוני הסיוע מדווחים על מה שסופק בפועל למשקי הבית, בעוד המתאם מדווח על מה שהועבר בגבול. בין לבין, יש אובדן — ביזה, ומקרים שבהם מזון לא הפך לסיוע ישיר למשקי הבית. להבנתי, אין כיום מחלוקת מהותית בין הצדדים, אם כי בעבר הופץ מידע לא נכון שהשמיץ את ישראל. בסופו של דבר, אין ויכוח משמעותי על כך שבמהלך הפסקת האש עזה הוצפה במזון".
4 צפייה בגלריה
ד"ר יניי שפיצר. "זהו מצב אקוטי: יש מסה של דיווחים על כך שאנשים אינם מסוגלים לשלם על קמח. הם אוכלים ארוחה אחת ביום, ולעיתים נוקטים בצעדים קיצוניים כדי להשיג אוכל. מספיק לראות מה קורה במרכזי החלוקה"
ושפיצר ממהר להדגיש: "חשוב להבהיר שאנחנו מדברים כאן רק על מזון. יש מוצרים בסיסיים רבים שכמעט ואינם זמינים — דלק, מים נקיים, חיתולים, גז לבישול. חלקם לא נכנסים כלל, ואחרים מגיעים בכמויות זעומות. גם תוצרת טרייה — ירקות, עוף, בשר — כמעט ואינה בנמצא, אף שהיא חיונית לתזונה מאוזנת. אבל ברמה הקלורית, כלומר רק לצורך מניעת רעב, הכמויות שנכנסו אמורות היו להספיק".
ומה קרה למחירים בעזה בזמן הזה?
"מחירו של שק קמח של 25 ק"ג בזמן שגרה, לפני שבעה באוקטובר, עמד על כ־50 שקל. ערב הפסקת האש, בתחילת ינואר, המחיר כבר טיפס לפי 10 — כ־500 שקל — וזה כשלעצמו חריג מאוד במונחי מקרי רעב שאנחנו מכירים מההיסטוריה. בזמן הפסקת האש, כשהמזון זרם לרצועה, המחירים ירדו חזרה לרמות שלפני שבעה באוקטובר. אבל לאחר שישראל עצרה את האספקה וחידשה את הלחימה, המחירים חזרו לעלות — ובמאי הגיעו ל־1,850 שקל לשק. בשבוע שעבר הם נסקו לכ־3,750 שקל — פי 79 ממחיר השגרה. זהו מצב אקוטי: יש מסה של דיווחים על כך שאנשים אינם מסוגלים לשלם על קמח. הם אוכלים ארוחה אחת ביום, ולעתים נוקטים בצעדים קיצוניים כדי להשיג אוכל. מספיק לראות מה קורה במרכזי החלוקה. וזה מספר לנו הכל על הנכונות לשלם כל מחיר בשביל אוכל".
"יש הבדל בין משבר הומניטרי למצב של רעב המוני אמיתי"
לדברי שפיצר קשה לדבר על מספרים מדויקים כי המחירים משתנים לפי שעות היום ולפי זמינות האספקה. "זה שוק מאוד תנודתי. אבל אי אפשר להסתיר מחירים: כל עזתי יודע פחות או יותר כמה עולה קילו קמח בכל אזור. זה המידע העיקרי שמעניין אותם. ולכן סדרי הגודל ברורים — ולא צריך לערער עליהם. הנתונים מגיעים מתוכנית המזון העולמית (WFP), ארגון הסיוע המרכזי של האו"ם בתחום המזון. הוא מפיק דו"חות שוטפים לפי אזורים ברצועה, שמאפשרים מעקב מסודר אחר המחירים. יש לו צוותים בשטח, בעזה עצמה. זה לא סקר סטטיסטי רשמי כמו של הלמ"ס, אבל מבחינה פרקטית — הנתונים האלו מספיקים בהחלט כדי להבין מה קורה בשטח".
וזה לא סביר שהם עושים מניפולציה כלשהי?
"אין סיבה לחשוב שמדובר במניפולציה. צריך להבחין בין ארגונים שונים באו"ם — זה לא גוף פוליטי כמו מועצת זכויות האדם, שמשימתו העיקרית השמצת ישראל. עובדיו של ה־WFP הם לא חובבי ציון, וכנראה יש שם חדירה ושיתוף פעולה עם חמאס, אבל ישראל מעדיפה לעבוד איתו ולא עם אונר"א. מדובר באנשים שעושים עבודת קודש: הם מחלקים מזון לאוכלוסייה שזקוקה לכך נואשות, בתנאים קשים במיוחד, והם מקצועיים".
"ציפיות הן מרכיב מרכזי בהתרחשות של רעב. אותו מלאי אבל עם ציפיות שונות - זה יכול להכריע אם משפחה תרעב או לא. זו עוד דוגמא לכך שמחירי המזון יכולים לשקף הרבה יותר טוב את המצב מאשר הכמויות"
שפיצר יכול להבין את מי שמפקפק בנתונים, אך הוא מוסיף: "מספיקה חצי שעה באינטרנט כדי לראות שזה אמיתי. בערוצי טלגרם מקומיים, בקבוצות פייסבוק מעזה — גם בלי לדעת ערבית, אפשר לתרגם ולראות: אנשים מדווחים זה לזה על מחירים, לא כדי להעביר אינפורמציה לצד שלישי, אלא כי הם צריכים לשתף ביניהם את המידע, או כי הם מוציאים קיטור, וכולם אומרים את אותו דבר. לכן אין כאן ספק, ומי שמתעלם פשוט מכחיש את המציאות".
ואנחנו לא ראינו את זה קורה?
"לכאורה יש כאן אינפורמציה מנוגדת: מתאם הפעולות יודע שכביכול נותר מספיק מזון ולכן לא אמור להיווצר עדיין רעב, אז אפשר להבין מדוע פעמוני האזעקה לא צלצלו ברגע שהמצב הפך להיות אקוטי, וכאמור, נגד ישראל כבר התנהל קמפיין רעב שקרי. האוכלוסייה בעזה באמת היתה במצב נוראי, יש שם משבר הומניטרי מהיום שפרצה המלחמה, אבל יש הבדל בין משבר הומניטרי למצב של רעב המוני אמיתי".
מה זה אומר לחיות תחת מחירים כאלו?
"הכלכלה בעזה הפסיקה לתפקד ככלכלה יצרנית. נחשוב על תמ"ג — סך השירותים והמוצרים שהכלכלה מייצרת. בעזה אין כמעט ייצור של מוצרים ויש מעט שירותים: אולי מעט מסחר, חינוך בסיסי, רפואה ועיבוד או הגשת מזון. יש מעט מקורות הכנסה, ובמקרה הטוב היא זעומה. ברי מזל מקבלים קצבה בסדר גודל של 1,000 שקל או קצת יותר מהרש"פ, אבל כשהם ממירים אותה מהאפליקציה הבנקאית למזומן נותרים לה 550 שקל. הם לא יכולים לקנות בכך קמח ליותר מכמה ימים. לכן מי שמצליח לשרוד עושה זאת בזכות חבילות סיוע שניתנות חינם, אבל לא מספיקות לתזונה מלאה. אי אפשר לדמיין מצב כזה נמשך יותר ממספר ימים, מבלי שנגיע לרעב ממשי — כלומר מצב שבו אנשים צורכים הרבה פחות קלוריות ממה שנדרש לשם שימור משקל ובריאות תקינה".
אז איך מסבירים את הפער — בין כמויות המזון שנכנסו, לבין העלייה המטורפת במחירים?
"התשובה לא ברורה לגמרי, אבל אין כאן מסתורין של ממש. ההערכות מדברות על המינימום הנדרש — אבל בפועל, ייתכן שבזמן הפסקת האש אנשים צרכו יותר. יש גם שאריות לא מנוצלות, בזבוז בדרך, תקלות לוגיסטיות — כך או כך, העובדה הבסיסית היא פשוטה: עזה צריכה יותר מזון כדי לשרוד".
ישראל הצניחה בסוף השבוע סיוע.
"לדעתי זו בעיקר אופטיקה. אלו לא כמויות משמעותיות באמת, אבל כן רואים שהשווקים מגיבים. ראיתי סרטון בטיקטוק של עזתי שמחזיק שק קמח של 5 קילו ואומר: 'לפני כמה שעות מכרו ב־100 שקל לקילו, ואני קניתי את כל השק ב־100 שקל'. כלומר, יש ירידת מחירים — אבל לא בגלל שנכנסו כמויות ענק, אלא בגלל שציפיות משפיעות מאוד מהר על המחיר. ציפיות הן מרכיב מרכזי בהתרחשות של רעב. אותו מלאי, אבל עם ציפיות שונות - זה יכול להכריע אם משפחה תרעב או לא. זו עוד דוגמא לכך שהמחירים יכולים לשקף הרבה יותר טוב את המצב, מאשר הכמויות, גם אם היית יודע איפה כל שק קמח ופחית שימורים נמצאים".
"אין ספק שחמאס לוקחים נתח, אבל זה לא מסביר את המחירים המטורפים"
לדברי שפיצר התבססות על מחירים כדי להעריך היקפי רעב היא מתודה נפוצה. "בכל מקום שבו קשה לאמוד את הכמויות — ובמיוחד בכלכלות שבהן אין נתונים מסודרים — הרבה יותר קל לעקוב אחרי המחירים. גם בכלכלות פשוטות, שבהן כמעט ואין סטטיסטיקה, המחירים מספרים סיפור מדויק ואמין למדי. כדי לדעת על כמויות אני צריך לדעת כמה גידלו בכל מקום, וכמה אספקה הגיעה, אבל בגלל שהמחירים הם בערך משותפים לכל השוק, מספיק מספר קטן של דיווחים על מחירים כדי לראות את התמונה. מחירים זה דבר שנרשם ונשמר ואפשר לנתח".
"עכשיו, צריך לשאול האם נכון לעשות את ההשוואה בין עזה ובין המקרים שאני הולך לציין. אבל במקרי רעב המוני קדם תעשייתיים לעתים נדירות נצפו עליות מחירים של יותר מ־100%. אפילו במקרים הקיצוניים ביותר. ברעב ההמוני בפינלנד בסוף שנות השישים של המאה ה־19, מחירי השיפון עלו בשליש וכ־5% מהאוכלוסיה נספתה. באירלנד בשנות ה־40 של אותה מאה, כשמתוך 8 מיליון איש כמיליון היגרו ומיליון ניספו מסיבות שקשורות לרעב, המחירים של תפוחי אדמה עלו בין פי 3 לפי 5. בבנגל במלחמת העולם השנייה, הרעב היה נורא והמחירים של אורז עלו במקרים קיצוניים כמעט פי 10, והתוצאה היתה 2—3 מיליון מתים".
שפיצר ממהר לסייג: "אי אפשר להסיק שאם המחירים עלו פי 10 אז נגיע למצבים שהזכרתי, אבל יש גבול לכמה זה יכול לעלות. כשעוברים מפי 10 לפי 50, אין לי ספק שזה מצב אקוטי או לפחות טריטוריה לא מוכרת שאני לא ממליץ לאף אחד להישאר בה. חשוב להבין: אם זה היה קורה בכלכלה כמו ישראל, משקי הבית היו מפסיקים לקנות טיסות לחו"ל, מבטלים הוצאות אחרות, משתמשים בחסכונות. אבל עבור אנשים בעזה, מזון כבר תופס את מרבית ההוצאה של משק הבית. הם איבדו את בתיהם, את כל רכושם. לא נותרה להם כרית ביטחון משום כיוון, והם פשוט ירעבו".
יכול להיות שחמאס אחראי על עליות המחירים?
"יכול להיות שחמאס מחרים מזון, מטיל דמי חסות או מיסוי — ולכן המאמץ הישראלי להקים מנגנוני חלוקה עוקפים הוא חשוב ואף מוצדק. אבל בפועל — ישראל לא הצליחה לייצר מנגנון כזה. המודל של קרן הסיוע (GHF) הוא בעיניי 'מרחץ דמים' שיש אומרים שהיה ידוע מראש".
ושפיצר מוסיף: "אין ספק שחמאס לוקחים נתח, השאלה היא האם זה מה שמסביר את המחירים המטורפים. אם חמאס מחלק מזון לפעילים שלו ולמקורבים, הרי שהביקוש הפרטי של אותם פעילים יורד — כך שזה לא משנה את סך ההיצע במשק ולכן לא אמור להשפיע בצורה דרסטית על המחירים. אלא אם חמאס ממש אוגר כמויות גדולות ומסתיר אותן — וזה תרחיש שאין לו עדויות בשטח. גם אילו היו לחמאס יכולות לקיים פעילות לוגיסטית בהיקף כזה, צה"ל היה מזהה ומסכל אותן במהרה. לכן, אין מנוס מהמסקנה: יש מחסור אמיתי במזון".
ד"ר יניי שפיצר (47)
- תחום: היסטוריון כלכלי
- השכלה: דוקטורט מאוניברסיטת נורתווסטרן
- מקצוע: מרצה במחלקה לכלכלה ובתוכנית פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה, מדע מדינה) באוניברסיטה העברית
- מגורים: ירושלים ובוסטון
- מצב משפחתי: נשוי + 2
- עוד משהו: אישתו של יניי חוקרת באותו תחום: את ההיסטוריה הכלכלית של אפריקה
