פרשנות
האיום מאירופה: 76 מיליארד דולר על כף המאזניים, וההפקרות חוגגת
הצונאמי המדיני־כלכלי בשל חידוש המלחמה בעזה עלול לגבות מחיר כבד; במקום שהסכם הסחר החופשי מול בריטניה יהווה מקפצה ומודל לשאר מדינות העולם, החרם המסתמן עלול לטלטל 13.5% מהתוצר, והמדרון חלקלק; הממשלה מבודדת את ישראל וכולנו נשלם את המחיר
1. ההחלטה של ממשלת נתניהו־סמוטריץ'־בן גביר לחדש את המלחמה בעזה ללא תאריך סיום וללא מטרות ברורות כבר מחוללת צונאמי מדיני שיגבה מחיר כבד ביותר מהכלכלה הישראלית. וזה עוד לא כולל את המעמסה התקציבית, שאין איך לממן אותה, של כיבוש עזה והקמת ממשל צבאי, אלא בהרס שכבר נגרם מאובדן העוצמה המדינית של ישראל. שעות אחרי תחילת התמרון בנק ההשקעות הגדול בעולם, ג'יי.פי מורגן, הוריד בחדות את תחזית הצמיחה של ישראל ל־2025 מכ־4% ל־3.3% והעיר שחידוש המלחמה גם מסביר את העדכון (הם בעיקר התאכזבו מהצמיחה ברבעון הראשון של 2025). אבל זה היה רק הספתח, ובטל בשישים לעומת מה שהגיע אתמול: האיחוד האירופי ובריטניה, שותפי הסחר המשמעותיים של ישראל, הודיעו שהם בוחנים מחדש את הסכמי הסחר החופשי שחתמו עם ישראל.
יש לצלול אל תוך הנתונים כדי להבין לעומק את הפצצה שהוטלה. נתחיל בהגדרות: מה זה הסכם סחר חופשי (FTA-Free Trade Agreement)? יש רמות שונות של אינטגרציה מסחרית כאשר הסכם כזה הוא כמעט הגבוה מכולם. המשמעות היא שניתן לקיים מסחר בין מדינות כאילו מדובר בערים באותה מדינה. כלומר, הסחורות זורמות באין מפריע שכן אסור להטיל מכסים או מכסות. דווקא בימים אלו, כאשר נשיא ארה"ב טראמפ מטיל מכסים על כולם, הסכמים כאלו מקבלים משנה תוקף. אבל גם בימים כתיקונם יש להסכמים הללו יתרונות שלא יתוארו שכן מצב שכזה, שנמשך כבר 25 שנים, מעודד מאוד סחר חוץ (יבוא ויצוא) שכן הוא מפשט אותו בירוקרטית. כפי שהשם רומז, הכל זז "חופשי" ואין עצירה כדי להגדיר, לקטלג או להטיל מגבלה (כמו מכס שהוא מס). כאשר יותר נוח לעשות סחר חוץ, פעולה שהיא מורכבת בפני עצמה, ככה שווה וכדאי יותר כלכלית לקדם אותו.
2. המספרים מטלטלים. בגלל סיבות היסטוריות, נהוג להסתכל על היקף היצוא של סחורות כדי לבדוק את החשיבות של מדינה או גוש כשותפי סחר. אבל היבוא לא פחות חשוב מהיצוא כי יותר יבוא פירושו יותר יצוא וגם היבוא הוא אחד ממחוללי הפחתת יוקר המחיה המשמעותיים שקיימים - וישראל היא המדינה היקרה ביותר ב־OECD בחישוב ההכנסה לנפש. היקף הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי ובריטניה הגיע בשנה שחלפה ל־51.2 מיליארד דולר (ללא יהלומים). זה סכום אדיר כאשר ממבט ראשון ניכר הגירעון המסחרי מבחינת ישראל, של יותר מ־15 מיליארד דולר.
אלא שיש עוד הטיה היסטורית: מבט על סחורות בלבד. ישראל היא מזמן מעצמת יצוא שירותים. כשמשלבים אותם למשוואה מבינים את גודל האירוע האמיתי: עוד 25.3 מיליארד דולר בסחר - מזה, 19 מיליארד שקל על יצוא שירותים עסקיים (לא כולל תיירות). שם, בתוך המספר האדיר הזה, נמצא ההייטק, קטר המשק. כלומר, יצוא השירותים לגוש האירופי (כולל בריטניה) גבוה מהיקף יצוא הסחורות (ללא יהלומים) ומקטין דרמטית את הגירעון המסחרי לפחות מ־3 מיליארד דולר. הסכום הכולל: 76.5 מיליארד דולר שבחישוב פשוט הם כ־270 מיליארד שקל שהם כ־13.5% מהתוצר. זה מה שעל כף המאזניים.
המו"מ עם בריטניה (שוק היעד השני של השירותים העסקיים הישראליים) היה על שדרוג אותם קשרים. הרי הסכם הסחר החופשי מול בריטניה שנחתם ב־2019 ונכנס לתוקף ב־2021, היה הסכם חירום שנחתם בחיפזון אחרי הברקזיט כדי לא להשאיר ואקום ואת יחסי הסחר בין שתי המדינות ללא מסגרת. זאת, כדי לשמר את תנאי הסחר המקוריים. מכיוון שמדובר בהסכם מועתק שגובש ב־1995 הוא התרכז כמעט כולו בסחורות. אך ההסכם הזה לא טיפל בשירותים - תחום קריטי, וגם לא במכשולי סחר לא מכסיים (מחסומים טכניים וטכנולוגיים). אפילו שר הכלכלה ניר ברקת ציין את חשיבותו האסטרטגית של ההסכם המתגבש והגדיר אותו לא פחות מ"הסכם הסחר הגדול, המקיף, והמודרני ביותר של ישראל".
ההסכם הזה היה יכול להוות מקפצה משמעותית לסחר החוץ שלנו ולהוות מודל עבור שאר מדינות העולם שמאוד מעוניינות בטכנולוגיה הישראלית - אבל הכל נקטע ועלול להידרדר עוד. העובדה שהאירופים בוחנים לשנות את ההסכם היא אזעקת אמת עוצמתית. מי שהבין זאת היטב היה שוק המט"ח שהגיב בזינוק חד של כל המטבעות הרלבנטיים (הדולר, היורו והליש"ט).
3. אסור לבודד את האירוע הזה מהעובדה שחברות התעופה הזרות, לרבות אירופיות ובריטיות, לא חוזרות ארצה מאז נפילת הטיל החות'י בנתב"ג. הממשלה מבודדת את ישראל משאר העולם וזה לא נגמר רק בסחר ובתעופה, אלא נמשך בקשרים מדעיים, טכנולוגיים ואקדמיים. יש לנידוי הזה מחיר כלכלי כבד. מוניטין קשה לבנות אך קל לאבד. אובדן העוצמה המדינית של הממשלה הוא חסר תקדים: מתמיכה אדירה בעולם אחרי 7 באוקטובר לתחילת חרם גלובלי שכולנו נשלם עליו את המחיר.
