פרסום ראשון
היועמ"שית על פשרת הריקול בשטראוס: "הדירקטורים עשויים להיות נגועים בניגוד עניינים"
בחוות דעת על הפשרה שבמסגרתה תקבל שטראוס מחברת הביטוח של הדירקטורים 27 מיליון שקל, העלתה בהרב מיארה הסתייגויות ותמיהות לגבי ההחלטה שלא לתבוע את נושאי המשרה על אירועי הסלומונלה שהובילו למחיקת 293 מיליון שקל מהרווח הנקי. בין היתר כתבה שההחלטה התקבלה "אינה בדרך המלך", וכן שביהמ"ש צריך לבחון מחדש את הבסיס המשפטי. עם זאת היא נמנעה מלהביע דעה מפורשת אם לקבל או לדחות את ההסדר
החלטת דירקטוריון שטראוס שלא לתבוע נושאי משרה בהנהלת החברה בפרשת הריקול הגדול בתולדות תעשיית המזון הישראלית, בשל חיידקי סלומונלה שהתגלו במפעל השוקולד בשנת 2022, עשויה להיות נגועה בניגוד עניינים, "אינה בחזקת דרך המלך", והבסיס המשפטי שלה צריך להיבחן מחדש.
כך עולה מחוות דעת שהגישה השבוע היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לבית המשפט המחוזי בת"א, במסגרת בקשת קונצרן המזון לאישור הסדר פשרה בתביעה נגזרת נגד החברה, על נזקים בהיקף של 293 מיליון שקל לפחות שנגרמו לה מהריקול.
היועמ"שית הגישה את עמדתה בנושא, לא לפני שביקשה שבע דחיות ורק לאחר שמונה חודשים מהגשת הסדר הפשרה בין שטראוס לבין חברת הביטוח של נושאי המשרה, כלל ביטוח. לפי ההסדר שנדון, שטראוס תסתפק בפיצוי של 27 מיליון שקל מכלל, ולא תתבע את הדירקטורים ונושאי המשרה על האירועים והמחדלים לכאורה שהובילו לריקול.
הסדר הפשרה הוגש בעקבות דו"ח של ועדה בלתי תלויה, בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל, שהקימה שטראוס, אשר המליץ שלא לתבוע את נושאי המשרה, ולהסתפק בפיצוי מחברת הביטוח, על אף הכשלים והנזקים האדירים שנגרמו למשקיעים ולחברה.
"התומכים – חברים של הדירקטורים"
חוות הדעת של היועמ"שית עוסקת בין היתר בעיקרון המשפטי של החלת "כלל שיקול הדעת העסקי", על ההחלטה שלא להגיש תביעה מטעם החברה נגד ההנהלה. כלל זה מקנה לדירקטוריון הגנה מהתערבות של בית המשפט בהחלטותיו, גם אם הובילו לכישלון עסקי, כל עוד התקבלו ללא ניגוד עניינים, בתום לב, ללא הונאה ועל בסיס מידע מבוסס וסביר שהוביל להחלטה.
לעניין זה כותבת היועמ"שית כי "אין מקום להחיל בענייניו את כלל שיקול הדעת העסקי, על החלטת הדירקטוריון לאמץ את המלצות ועדת התביעות ולא לפתוח בתביעה מטעם החברה נגד נושאי המשרה". היועמ"שית נותנת שלושה הסברים לעמדה זאת, שאם יאמץ אותה השופט עשויה עקרונית להובילו להחלטה לדחות את הפשרה – ניגוד עניינים, דרך המלך, וקביעות משפטיות של ועדה.
לדברי היועמ"שית, "ספק אם ניתן לקבוע בעניין זה כי ההחלטה (לא להגיש תביעה, ת.ג ונ.ק) לא הייתה נגועה בניגוד עניינים". היא נועצת את עמדתה במנגנון אישור ההחלטה בדירקטוריון.
כך בישיבה שבה החליט הדירקטוריון לאמץ את מסקנות הועדה ולא להגיש תביעה, נטלו חלק ארבעה דירקטורים שלא כיהנו בתפקיד באירוע הסלומונלה, כאשר שמונה דירקטורים נוספים, שכהינו בתפקיד כדירקטורים באירוע הסלומונלה, ועל כן היו נתבעים פוטנציאליים, לא השתתפו. לאור זאת טענו בשטראוס כי ההחלטה חפה מניגוד עניינים, שהרי הארבעה שתמכו בה לא היו בחברה באירועי הסלמונלה.
אלא שהיוע"משית חושבת אחרת. "הסדר הפשרה שאושר נוגע לתביעה פוטנציאלית נגד מי שהם חבריהם לדירקטוריון, לרבות בעלי השליטה בחברה, עופרה ועדי שטראוס, ויו"ר החברה, עופרה שטראוס". היועמ"שית סבורה שלאור מצב זה "אין להחיל את כלל שיקול הדעת העסקי על החלטת הדירקטוריון שלא לתבוע את נושאי המשרה". כאמור, הסיבה היא ניגוד עניינים, משום שההחלטה התקבלה על ידי מי שהם חברים לדירקטוריון או כפופים לנתבעים הפוטנציאליים.
"דרג מסוים קיבל החלטה על דרג אחר"
הסיבה השנייה שבגינה היועמ"שית טוענת שלא עומדת לדירקטוריון בהכרח הגנת שיקול הדעת העסקי נובעת, אף שלא נכתב כך במפורש, מאזורי תום הלב. וכך כותבת היועמ"שית: "נוכחתם של דירקטורים שכיהנו בעת האירועים בדיון בו נדונה האפשרות המשפטית לפעול נגד נושאי משרה, כמו גם בעלי תפקידים שאינם נושאי משרה – אינה בחזקת דרך המלך. זאת שכן ברור כי יש בהחלטה לפעול נגד דרג מסוים בחברה, כדי להשפיע ולהיות מושפעת מההחלטה לפעול, או שלא כמו במקרה הזה, נגד דרג אחר (דרג שאמור לפקח על הדרג שענייניו נדון בישיבה)".
הסיבה השלישית, לפי היועמ"שית, היא הקביעות המשפטיות של הוועדה שאין להן שום יתרון על זה של השופט, שלשיטתה צריך לצלול לפרטים. "אין מקום להחיל את כלל שיקול הדעת העסקי, אף ביתר שאת, כאשר מדובר בקביעותיה המשפטיות של הוועדה. שהרי לפחות חלק מהמהותיות שבהן, הן קביעות משפטיות מובהקות – למשל חובות הפיקוח המוגברות. כאשר השאלות העומדות על הפרק בדו"ח הוועדה הן משפטיות בעיקרן, ספק אם יש לוועדה, יהיו חבריה מכובדים ומלומדים ככל שיהיו, יתרון בבחינתן על פני בית המשפט".
היא סיכמה את הדברים בכך ש"לנוכח מאפייניה של הנגזרת כהליך ציבורי, ובשים לב לתכלית להביא לפיצוי הולם בגיון נזק שנובע מהפרת חובה, הרתעה והצבת אמות מידה ברורות לשוק, ובשים לב לפסיקה על חובות נושאי משרה, קיימת חשיבות שבית המשפט יבחן את הניתוח המשפטי של דו"ח הועדה".
נציגי היועמ"שית: "העמדה - היבטים עקרוניים"
למרות הערותיה של היועמ"שית לגבי הדרך שבה גובש הסדר הפשרה שהוגש לאישור לבית המשפט בחודש פברואר השנה, ואשר מבקש לאמץ את המלצת הוועדה הבלתי תלויה שלא להגיש תביעות נגד נושאי משרה ותפקיד, אלא להסתפק בפיצוי של 27 מיליון שקל מחברת הביטוח שלהם (כלל), היועמ"שית לא הציגה בחוות הדעה שורה תחתונה: האם היא תומכת או מתנגדת להסדר.
לשאלתו של השופט אריאל צימרמן, במהלך הדיון שנערך אתמול (ד') בבית המשפט, האם בהערות היועמ"שית לא גלומה התנגדות להסדר הפשרה, השיבו נציגות היועמ"שית, עורכות הדין איריס גילברג ושירה נגר כי "העמדה מפנה להיבטים עקרוניים שהיועמ"שית קבעה כי ביהמ"ש צריך להידרש אליהם כחלק מההסדר".
כאשר הזכיר השופט לנציגות שבכל מקרה ביהמ"ש צריך להידרש להסדר, השיבו נציגי היועמ"שית כי ככל שהשופט יחליט לאשר את החלטת הדירקטוריון לאמץ את מסקנות הוועדה, על פי "כלל שיקול הדעת העסקי, הטענות האלו לא יצריכו בירור".
פגיעה במוניטין החברה
באפריל 2022 הכריזה שטראוס על ריקול למוצרי שוקולד עלית, זאת לאחר שבבדיקות שגרתיות שנערכו במפעל השוקולד שלה התגלו מספר דגימות עם סלמונלה. כעבור מספר ימים, קיבלה שטראוס אינדיקציות חיוביות לסלמונלה בשוקולד עלית שיצא לחנויות ובעקבות כך, החליטה על הרחבת הריקול לכל מוצרי מפעל הממתקים: שוקולד, עוגות, ופלים, חטיפי דגנים ופריכיות מצופות שוקולד של אנרג'י, ואפילו מסטיקים וסוכריות בכל תאריכי התפוגה הרלוונטיים. הריקול לווה בהחלטת משרד הבריאות להתלות את רשיון היצרן של המפעל למשך שלושה חודשים, או עד לתיקון הליקויים.
בעקבות הריקול העצום, הוגשו כנגד שטראוס מספר תביעות ייצוגיות וכן בקשות לגילוי מסמכים, מתוך כוונה להגיש תביעה נגזרת. בעקבות כך, מינה דירקטוריון החברה את ועדת התביעות, שלא מצאה אשמים בריקול שהוביל לפגיעה של 293 מיליון שקל ברווח הנקי של החברה בשנת 2022. הוועדה שקיימה 47 ישיבות, הגיעה להסדר פשרה עם חברות הביטוח, אשר יסיים את ההליך המשפטי תוך פיצוי החברה ב-27 מיליון שקל.
זאת, לאחר שהוועדה הגיעה למסקנה כי סיכויי תביעה נגד בעלי התפקידים בחברה, אינם גבוהים, ובנוסף אין מקום להגיש תביעה נגדם, לנוכח שיקולים של טובת החברה ובהם הערכה שמוניטין החברה לא נפגע בצורה מהותית בעקבות האירוע, וקיים חשש כי ניהולה של התביעה במועד זה "יחזיר לכותרות" את אירוע הריקול, ו"יפגע בעסקי החברה ובמוניטין שלה". עוד נומקה החלטת הוועדה בכך שכיוון שבמקביל לבקשת הגילוי ובמקביל לפעילות הוועדה, תלויה ועומדת בקשה מאוחדת לאישור תביעה ייצוגית נגד החברה בגין האירוע, הבקשה לאישור תביעה ייצוגית מבוססת, במידה רבה, על אותה מסכת עובדתית העומדת בבסיס עבודת הוועדה וניהול הליך ייצוגי במקביל להליך של תביעה בשם החברה עלול, במרבית המקרים, להיות בניגוד לטובת החברה, שכן הליכי התביעה הנגזרת עלולים לסכן את הגנתה של החברה במסגרת התובענה הייצוגית.
