האם הבינה המלאכותית תחליף את מורי המתמטיקה?
בזמן שהבינה המלאכותית פורצת לכל תחום בחיינו, מערכת החינוך שואלת את עצמה: האם מורה למתמטיקה הפך למותרות? או שהוא מיותר וניתן להחליף אותו באלגוריתם מתוחכם כמו ChatGPT?
כמי שחוקר את הקשר בין טכנולוגיה להוראה, אני מכיר היטב את יכולותיה המרשימות של הבינה המלאכותית. היא יודעת להסביר נושאים מתמטיים ברמה גבוהה, לפתור בעיות, לבדוק תשובות ועכשיו, אף לבנות תוכניות תרגול מותאמות אישית. במובנים רבים, לפחות כשמדובר בחומר הלימוד הסטנדרטי, היא מסוגלת להעביר את התכנים בצורה עקבית ולעיתים גם מרתקת.
עם זאת, כאשר ביקשתי ממנה להתמודד עם חידה מתמטית יצירתית ולא שגרתית, משימה שדרשה לא רק ידע אלא גם חשיבה יצירתית, נחשפה מגבלה ברורה: המערכת נכשלה שוב ושוב. במחקר שערכתי לאחרונה, ה- ChatGPT הצליח רק בניסיון השביעי להגיע לפתרון נכון. כשביקשתי ממנה לנסח חידה דומה, היא עשתה זאת באופן שגוי לגמרי מבחינה מתמטית. כלומר, הבינה המלאכותית מצטיינת בשחזור ידע קיים, אך התקשתה לייצר חדשנות אמיתית היכן שנדרשת חשיבה יצירתית.
ועדיין, התחום מתפתח במהירות מסחררת. בזמן כתיבת שורות אלה כבר ראינו שני מודלים מתקדמים – ChatGPT ו-Gemini – מתמודדים בהצלחה עם שאלות ברמת אולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית (IMO). מתוך שש שאלות הדורשות חשיבה מתמטית עמוקה, הוכחות מורכבות ויצירתיות, הם פתרו חמש והשיגו 35 מתוך 42 נקודות – בדיוק הסף למדליית זהב. הם פעלו בתנאים זהים לאלה של המתחרים האנושיים: ללא אינטרנט, ללא כלים חיצוניים, ובכל זאת הצליחו להתמודד עם אתגרים שנחשבים מהקשים בעולם.
זהו ציון דרך משמעותי ביכולות ההסקה של מערכות AI, והוא מלמד אותנו שהן מתקדמות בקצב מהיר בהרבה מכפי שחשבנו. אלא שהישגים מרשימים כאלה אינם מבטלים את ההבדל המהותי: אלגוריתמים יודעים לפתור בעיות – אבל אינם יודעים להיות בני אדם וזה ההבדל המהותי בין אלגוריתם (קוד) לבין ניסיון, יצירתיות וידע של מורה בשר ודם.
כי מורה איננו אמור רק “להעביר חומר”. מורה אמיתי רואה וחש את הילד. הוא מזהה מצוקה, לפעמים עוד לפני שהתלמיד עצמו מודע לה, הוא מעניק חיוך שמעודד, מילה שמחזקת, מבט שמשרה ביטחון. הוא מפעיל אינטואיציה, שואל שאלות שמעוררות חשיבה, מחבר בין תחומים ומטפח סקרנות. הוא מראה לתלמידים שהמתמטיקה היא לא רק נוסחאות ודרכים קבועות לפתרון, אלא דרכים לחשוב, לשאול, להתבונן על העולם מנקודת מבט אחרת ולהבין אותו באופן רחב ועמוק יותר. מעל הכול, המורה הוא דמות חינוכית, ולעיתים מקור למוטיבציה, מודל לחיקוי ומשענת רגשית.
מתמטיקה איננה רק אוסף של תרגילים וכללים, אלא שפה. זו לוגיקה ופילוסופיה וגם אסתטיקה. תלמידים אינם צרכני מידע בלבד: הם בני אדם הזקוקים להשראה, לאמון, לאינטראקציה אנושית שתעודד אותם להעז לטעות, לנסות שוב ולגלות את היופי שבחשיבה ובגילוי העצמי. בזה, נכון לעכשיו, אין תחליף למורה.
אני סבור שמהפכת הבינה המלאכותית רק בתחילתה. בקרוב נראה מערכות חכמות יותר, המסוגלות להתאים את עצמן גם לשונות שיש בין תלמידים ולפתור בעיות מורכבות בזמן אמת. יש בכך פוטנציאל אדיר. אך הפער האמיתי בין מורה לאלגוריתם אינו ברמת הטכניקה– אלא ברמת החוויה הרגשית ורמת העיבוד האסוציאטיבי.
גם בעולם שבו AI הופכת לכלי חינוכי מרכזי, אסור לשכוח: מורה הוא פחות מקור לידע בתחום דעת, ויותר שותף למסעות למידה ומורה דרך לחיים. יותר מזה שהוא מלמד מתמטיקה, הוא מפתח בקרב תלמידיו את הסקרנות ללמוד מתמטיקה, לחשוב באופן עצמאי, ולהאמין בעצמם.
פרופ’ מארק אפלבאום הוא ראש תוכנית לתואר שני ב-STEM, המכללה האקדמית לחינוך ע”ש קיי
