ניתוח
שבע תביעות, שבע מלכודות: תביעות הדיבה של נתניהו הפכו לחרב פיפיות
בכיר המוסד לשעבר ד"ר אודי לוי מגיב לתביעת הדיבה שהגיש נגדו ראש הממשלה ודורש ממנו להציג פירוט של כל חשבונות הבנק והנכסים שלו ושל בני משפחתו. התביעה נגד לוי מצטרפת לשש תביעות דיבה שהגיש נתניהו. לזה כנראה יש לו זמן
1. תביעת דיבה היא חרב פיפיות, משחק באש, בעיקר עבור התובע ובעיקר כשהתובע הוא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. מצד אחד, היא מספקת לו "אמינות הכחשה", שפירושה בפרפראזה על דקארט "אני חושב משמע אני קיים" – הוא "אני תובע משמע אני צודק". מצד שני, מול כל כתב תביעה יש כתב הגנה שמהדהד שוב את הפרסום ה"דיבתי", כשהפעם מוצמדת לו חסינות מלאה מדיבה כי מדובר במסמכים מוגנים בעצם הגשתם לבית המשפט.
נתניהו פיזר שבע תביעות דיבה על פרסומים שקשרו אותו לכסף הקטארי – מענקים, מימון או שוחד; נדל"ן, קריפטו או מזוודות דולרים. ועכשיו, כמו טילי החות'ים, ניחתים על ראשו כתבי ההגנה של הנתבעים. כעת הגיע תורו של בכיר המוסד לשעבר ד"ר אודי לוי. המשותף לכל כתבי ההגנה הוא שתי טענות מרכזיות – השתקה והיעדר לשון הרע. ההיעדר הזה יכול להיות מנומק ב"אמת דיברתי" או בביקורת והשמעת "דעה בתום לב". המשותף לכל המקרים הוא העניין הציבורי הרב שמחוזק בחקירות קטארגייט.
אחד המפתחות לבירור הנושא הוא הצעתו של "גרון עמוק" לעיתונאים שחשפו את פרשת ווטרגייט: "פולו דה מאני". ואת זה דורש ד"ר לוי באמצעות סנגורו עו"ד צבי בר־נתן: "יגלה התובע כל מסמך וכל מידע חיוני, לרבות פירוט ביחס למימון הבחירות שקיבלו הוא ומפלגת הליכוד בבחירות שהתקיימו בשנים 2012 ו־2018; דפי בנק מאומתים של חשבונותיו האישיים וחשבונות בני משפחתו, בבנקים שבהם מתנהלים והתנהלו חשבונותיהם, לרבות ארנקים דיגיטליים ובהם מטבעות קריפטו, בארץ ובעולם, בזמנים הרלבנטיים; אסמכתאות הנוגעות לרכישת נכסים, זכויות ונדל"ן בידי התובע ובני משפחתו, בארץ ובעולם (לרבות בגואטמלה), לרבות המסמכים המשפטיים הנוגעים לרכישה ואופן המימון והתשלום בגין רכישת נכסים אלה, וכן כל מידע רלבנטי נוסף".
2. הפירוט המלומד שנשאב מפרסומים שונים נועד להדביק לתובע את הכסף הקטארי. לא בהכרח כעובדה אלא כבסיס מוצדק לבדיקה וחקירה שנשען על עניין ציבורי רחב. עניין שמשיק למעורבותו האפשרית, הנחקרת, של נתניהו ב"קטארגייט".
לכאורה אין קשר, אבל אין הקשר הזה מרים גבה: מדוע ממהר נתניהו לחבק את אנשי לשכתו שהתפרנסו מקטאר ולא להתנער מהם כמצופה מכל ראש ממשלה סביר והגון? וחשוב להבין – מחבק בשני מובנים. חיבוק טוב וחיבוק דב. כגיבוי אוהד וגם חיבוק ששומר אותם קרוב כדי שלא יברחו. להסכם עד מדינה, למשל. "ד"ר לוי", נטען בכתב ההגנה, "הביע ביקורת על אופן ניהול החקירה בפרשת קטארגייט. לדעתו, החקירה מנוהלת באופן בלתי מספק תוך מתן 'הנחות' לרה"מ".
הנחות לראש הממשלה? מזכיר ומהדהד הנחות נוספות. בפרשת הצוללות, למשל. והוא עולה שלב באשר לנחיצות החקירה "שעניינה בכספים שהגיעו ממדינת קטאר (ואולי ממקורות נוספים) לסביבתו הקרובה של רה"מ נתניהו, לרבות ובכל הכבוד הראוי, לרה"מ נתניהו ומשפחתו".
כמו נתבעים נוספים מזכיר לוי בכתב ההגנה שלו את "מסמכי רייבן" כחלק ממחוללי הסיפור הגדול של המזימה הקטארית לשלוח את זרועות התמנון לכל רחבי הגלובוס: "במסמכי רייבן שהודלפו ופורסמו, נכללים נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, נשיא דרום אפריקה לשעבר, בכירים בפיפ"א ובכירים נוספים ממדינות שונות, וכן אישים ישראלים, ובהם רה"מ נתניהו".
ביחס לבכירים ישראלים נכתב: "הודלפו חמישה מסמכים, אשר הוגדרו כתכתובות בסיווג 'סודי' בין בכירים בשלטון הקטארי, ועניינם בתשלומים כספיים עבור פוליטיקאים ישראלים. שלושה מכתבים מתוארכים לשנת 2012 והם עוסקים, כנטען בהם, בתשלומים לכאורה של 15 מיליון דולר לרה"מ נתניהו ו־5 מיליון דולר לח"כ אביגדור ליברמן, עבור גוש הליכוד־ביתנו, בקשר למערכת בחירות שבה השתתפו; שני מכתבים משנת 2018 שעניינם מענק לכאורה, של 50 מיליון דולר לרה"מ נתניהו בלבד, למערכת בחירות".
ייתכן שהמסמכים והמכתבים מזויפים ולכן לא ניתן לבסס עליהם טענת "אמת דיברתי" ביחס לנמעני התשלומים. ובכל זאת, כתב ההגנה מעלה הילוך: "הגיעו לידיעת ד"ר לוי מידעים רבים ומטרידים (לשון המעטה) נוספים, אשר זורמים לד"ר לוי ובפרט מאז התפוצצה פרשת קטארגייט, בקשר לגורמים שהיו עדים, על פני הדברים, לקבלת כספים שהגיעו למשפחת נתניהו בארץ ובעולם, ולעשיית שימוש בכספים רבים, במזומן ודרך חשבונות בבנקים זרים שנפתחו עבור בני המשפחה, וכן באמצעות ארנקים דיגיטליים, לרכישת נכסים בעולם".
הדוגמה היא הדיווח בכלכליסט על רכישת דירה בלונדון בידי אבנר נתניהו שהוסווה כ"אבי סגל" (מטעמי ביטחון, אלא מה) בחצי מיליון יורו. מידעים אלה, אם יאומתו, ישדרגו את הגנתו המשפטית של לוי מ"הבעת דעה בתום לב" ל"אמת דיברתי". בשלב זה טענת ההגנה נגזרת מהבעת הדעה ש"יש צורך בקיום חקירה יסודית".
3. התביעה נגד לוי מצטרפת לתביעות שהוגשו נגד משה יעלון, איתי לשם, אליעד שרגא, יאיר גולן, יגאל כרמון ושקמה ברסלר. לוי לכאורה הוא מהמומחים הגדולים יותר בתחום כמי שהיה ראש יחידת "צלצל" במוסד שהוקמה למאבק כלכלי בטרור ובנתיבי המימון שלו. בסביבות 2015, נכתב, "הזהיר לוי ישירות את רה"מ נתניהו ואת עורך דינו כי מדינות זרות אוספות מידע מודיעיני הנוגע לנכסים הכלכליים והמשפחתיים של רה"מ ומשפחתו. בשנת 2017 רה"מ נתניהו הורה, באופן מפתיע, לסגור את יחידת צלצל, וזאת בתקופת כהונתו של יוסי כהן כראש המוסד".
גם המידע הזה, נסיבתי ככל שיהיה, מעלה תמיהות. נתניהו מתבשר על חקירות שנוגעות לנכסיו וממהר לערוף את ראשו של המבשר. כמובן, באמצעות ראש המוסד יוסי כהן, שותפו ושליחו לצמרות הקטאריות.
העובדה שנתניהו הגיש שבע תביעות נפרדות מעידה שאין בכוונתו לנהל אותן. וכאן דווקא הנתבעים ששים לסכל את הכוונה הזו. כרמון, למשל, הגיש תביעה שכנגד. גם לוי שש אלי קרב: "לוי יבהיר", נכתב בכתב ההגנה, "כי הוא עומד על בירור התביעה עד דחייתה המתחייבת, בין על הסף בין לגופה".
ונתניהו? מאיפה ייקח את הזמן להתמודד בשבע זירות הדיבה שפתח? יש לו את המשפט הפלילי, יש לו את ועדת הצוללות שהזהירה אותו על שפגע בביטחון המדינה, כלכלתה ויחסי החוץ שלה ואולי תהיה לו גם ועדה בעניין טבח 7 באוקטובר, המלחמה ומחדלי השיקום. ומי יודע, אולי פרשת קטארגייט תיכרך גם היא על צווארו. ובנוסף לכל אלה גם שבע תביעות דיבה?
נכון שנתניהו רואה עצמו כבעל כוחות־על אבל במציאות הזו הוא יצטרך להעסיק עורך דין מיוחד רק לתיכלול כל ההליכים ולהגשת בקשות דחייה בגלל ההתנגשויות הבלתי נמנעות ביניהן.
