חוזים מתעכבים, ביקורים נדחים: האמברגו השקט נגד ישראל כבר כאן
המלחמה המתמשכת בעזה והמשבר ההומניטרי מגבירים את הבידוד הבינלאומי של ישראל - לא רק בהצהרות אלא בצעדים כלכליים מעשיים; זהו חרם שאיש לא הכריז עליו, אבל נזקיו עלולים להיות חמורים לא פחות מהאמברגו הרשמי
המשך המלחמה בעזה, המצב ההומניטרי המידרדר וההכנות למבצע צבאי לכיבושה מגדילים את ההתנגדות של מדינות העולם לישראל. רק בסוף השבוע האחרון נאסרה כניסתם של 150 ילדים לפארק שעשועים בצרפת אף שביקורם תואם מראש. זה החל כמו סגירה של הפארק בשל בדיקה ביטחונית למתקנים אך מהר מאוד התגלתה הסיבה האמיתית בדמות "העקרונות האישיים" של מנהל הפארק שלא היה מוכן לקבל את הישראלים.
וזה לא האירוע היחיד. מספר האירועים שבהם נעשים ניסיונות שלא להיות במגע עם ישראלים עולה. המופע הכלכלי המכוער של ההימנעות מישראלים הוא למעשה אמברגו שקט. לא מצהירים עליו מעל במות, הוא לא מתוקשר והוא כולל חברות, מנהלים ופקידי ממשל והוא חוצה תחומים. הנזק שלו אפילו גבוה מהאמברגו המוצהר מכיוון שבו ניתן להילחם ולהגיב.
חוזים שלא נחתמים ומתעכבים ללא הסבר רציונלי מניח את הדעת, התעלמויות מהתכתבויות, דחיית ביקורים בארץ באמתלות שונות ומשונות, אי־אישור של קווי אשראי, הדרה ממחקרים, התרחקות כהכנה לקראת חרם רשמי שיוטל על ידי אחת המדינות או הצנעה של הודעת גיוס בהייטק כדי לא לעצבן את מי שהשם ישראל לא ערב לחיכו.
השפעת החרם על עליית המחיר
יניר אסולין, מנכ״ל משותף בחברת אסטל סחר ושיווק בע״מ, יבואנית של חומרים לתעשייה, אמר לכלכליסט כי במהלך השנה וחצי האחרונות מתגבשת מציאות של חרם שקט על ישראל בתחום היבוא מצד ספקים באירופה ובמיוחד ממדינות שכנות כמו ירדן ומצרים. "זה לא תמיד מוצהר, אבל מורגש היטב ביומיום - חוסר מענה למיילים, נתק אחרי קשרים מסחריים ממושכים וחוסר תקשורת. אחת הדוגמאות הבולטות שאתגרה אותנו היתה מעבדת התקינה הבריטית Thomas Bell, מהגדולות בעולם, שסירבה להכיר בתעודות תקינה עבור השוק הישראלי בעקבות מכתב פנימי בעל גוון פוליטי, שנשלח על ידי אחד מעובדיה למכון התקנים. רק לאחר פנייה ישירה להנהלה בדובאי ופגישה פנים אל פנים, ההסכם חודש".
לדברי אסולין, "זו היתה הצלחה נקודתית אבל לא לכל יבואן יש היכולת או המשאבים לטפל במצבים כאלה לבד ולכן חשוב להכיר במציאות הזו, לא רק כדי לבקר אותה אלא כדי להיערך אליה. עליות המחירים האגרסיביות בתקופה האחרונה מושפעות באופן ישיר ממהלכים כאלה שמקשים על היבואנים לייצר תחרות ולייבא ממגוון גדול של ספקים". בעקבות המלחמה והקשיים שבהם נתקלה אסטל, היא נאלצה לפתוח לפני שנה וחצי חברה בבריטניה על מנת שלא להיות מזוהה עם ישראל. שני ספקים שעמם ניסה אסולין לנהל קשרי מסחר, אחד שבדי ואחר מצרי, הודיעו לאסטל כי "דירקטוריון החברה מסרב לעשות עסקים עם ישראל בשלב זה ואפילו בעתיד".
באיגוד לשכות המסחר מזהים החמרה מצד טורקיה שהחלה להטיל הגבלות נוספות על הסחר הימי עם ישראל. ביום חמישי האחרון שיגר האיגוד עדכון ליבואנים ובו מסר כי התקבלו באיגוד דיווחים ראשוניים, לא רשמיים, שלפיהם טורקיה החלה לאכוף מגבלות חדשות על פעילות ימית הקשורה לישראל. על פי האיגוד, ספינות שמגיעות מישראל אינן מורשות לעגון בנמלים טורקיים, ספינות עם דגל טורקי לא רשאיות לעגון בנמלי ישראל, סחורה שמקורה בישראל, כולל מכולות בהובלה עקיפה (transshipment) — אינה מורשית לעבור דרך נמלי טורקיה. על פי איגוד לשכות המסחר, "המשמעות היא שגם משלוחים לירדן או לרשות הפלסטינית דרך נמל אשדוד — נחסמים כעת מטורקיה".
באיגוד לשכות המסחר מקיימים בירור בנוגע למצב, אבל בשטח היבואנים כבר מרגישים את הבעיות והן ממש מחמירות. בעוד שבועיים וחצי תיערך בגרמניה תערוכת IFA, תערוכת הצרכנות והאלקטרוניקה הגדולה בעולם, שמתקיימת מדי שנה בברלין. לתערוכה נוסעים מדי שנה כל יבואני החשמל הישראלים והם נוהגים לקיים פגישות עם ספקים טורקים ובעיקר עם אחד הגדולים שבהם, חברת וסטל. אלא שהשנה מסרב נציג וסטל לקבוע פגישה עם נציגים מהחברות הישראליות.
יבואן ישראלי גדול של מוצרי חשמל סיפר לכלכליסט כי "בכל שנה יש לנו פגישות עם נציג וסטל ותמיד הביתן שלו הכי עמוס. הפעם ניסינו, בשביל הנימוס, לתאם איתו פגישה בתערוכה בגרמניה והוא התחמק ולא הסכים לקבוע פגישת עבודה. כשהמשבר התחיל וסטל דווקא כן רצו לעבוד עם ישראל ואמרו 'עזבו את המשטר ובואו נמצא פתרונות'. היום הם כבר לא רוצים קשר, ממש מנפנפים אותנו. לא דרך ירדן ולא דרך הרשות באמצעות מתווך פלסטיני שהיינו מייבאים דרכו סחורה לרשות הפלסטינית ומשם מעבירים אותה לישראל. גם הפתרונות של החלפת מדבקות על המכולות כבר לא אפשריים מבחינת הספקים הטורקים. וסטל לא לבד. שום מפעל טורקי לא רוצה לעבוד ולייצר לישראל".
"ההסברה הישראלית כושלת"
יצואנים ותעשיינים פוגשים את תוצאות מחדליה של ממשלת נתניהו בכיס. לקוחות בעולם, חלקם שותפי סחר ותיקים, כבר לא מתקשרים להזמין עוד, ולעתים תכופות מדי, רבים מהם שמקבלים טלפון ממערכי המכירות של החברות בישראל מגיבים ביחס קריר. "ההסברה הישראלית כל כך כושלת ואנחנו מוצאים את עצמנו מדברים איתם, עם לקוחות בחו"ל, מסבירים להם את מורכבות המצב ונסיבות המלחמה בעזה. אולי זה מצליח לנו בשיחה אחת מתוך עשר", מספר לכלכליסט נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר. "כשבצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק או עמיחי אליהו אומרים שלא ייכנס לעזה גרגר אחד של חיטה, ובעולם רואים תמונות של רעב בעזה, הם למעשה לוקחים אחריות על התמונות האלה שנתפסות תוצאה של אמירותיהם. אני מסביר לאנשים בחו"ל שחמאס הוא זה שיוצר, אשם ואחראי לרעב בעזה בכך שהוא גונב את הסיוע ההומניטרי שמכניסים לרצועה, שגם אם התנהלותה של ישראל בנושא היתה קלוקלת, נעשות פעולות תיקון, אבל אז הם מצטטים את אותם שרים שאומרים שצריך להרעיב את עזה. איך אפשר להתמודד עם זה? לשקם את ה'בייס' קל יותר מלשקם את היחסים עם העולם".
תומר הוא יצואן ותיק, מבעליה של חברת התרופות הגנריות אוניפארם, בעוד כחצי שנה יסיים כהונה של שש שנים בהתאחדות התעשיינים. "גם כנשיא התאחדות התעשיינים וגם כיצואן ותיק אני לא זוכר סנטימנט כל כך שלילי כלפי ישראל כמו זה. אפקט ההדבקה מאוד מטריד אותי. זה המישהו שלא נעים לו ממה שהוא רואה ב־CNN על עזה ומחליט עצמאית לא לקנות סחורה מישראל ומישהו אחר ששומע ממנו ונוקט צעד דומה וזה כדור שלג שמתגלגל. רק למעט מאוד מוצרים ישראליים שנמכרים בעולם אין חלופה. לא יקנו מאיתנו אז יקנו מאחר".
"ישראל הפכה להיות מוקצה"
האמברגו השקט אינו מוגבל רק לתחום התעשייה או היבוא. הוא קיים גם בתחומים אחרים. אפילו בהייטק. אומנם לא באזורים המוארים באור גיוסי הענק והאקזיטים כמו הסייבר והביטחון אלא בתחום מדעי החיים למשל. "גוף משמעותי כתב לנו", מספר בכיר בתחום, כי "להערכתו הממשלה שלהם תטיל חרם בקרוב על ישראל והם רוצים להיערך לזה ולאור זה הם מפרים הסכם מול החברה שלנו. ימצאו כבר את התירוץ המשפטי. וזו לא תופעה חריגה בתעשייה. זה הסכם משמעותי מאוד עבורנו ואינו היחיד שמבוטל או נמצא תחת איום שכזה. אין כמעט הגעה של משקיעים שאינם מתחומי ההייטק הבוערים. יש עניין מינימלי בהשקעות של חברות בוגרות, או חברות שכבר השקיעו בהן ואין מה לדבר על יוזמות חדשות". לדברי הבכיר, "החרם מורגש גם מחברות בארצות הברית וגם מאירופה בתחום שלנו. הרבה חברות רב־לאומיות מקטינות העברת תקציבים לישראל וחברות אחרות נמנעות מלשלוח בכירים לארץ. המשמעות היא שישראל תישאר כמעצמה ביטחונית וטכנולוגית בתחומים אלה אבל כל השאר לא יישאר. ישראל הפכה להיות מוקצה עבור חברות רבות בעולם ורק במקומות שאין ברירה עושים איתנו שיתופי פעולה ומגבים את זה בתוכניות שונות שיעלימו את ההקשר הישראלי".
הבכיר בתחום מדעי החיים שעמו שוחחנו מיטיב לתאר את תחושת אובדן השליטה וחוסר היכולת להתמודד עם שיקולים שאינם עסקיים. "האמברגו על התעשייה הרפואית הישראלית איננו שקט, וגם איננו זמני. הוא מוחשי, רשמי ומגובה בצעדים ברורים: ביטולי הסכמים, נסיגות מכוונות השקעה, ותעדוף מובהק של חלופות שאינן ישראליות הן בקרב לקוחות והן בקרב שותפים אסטרטגיים. לא מדובר כאן בשינוי טכנולוגי או בכישלון של היזמים והחברות להציע מוצרים בעלי ערך — אלא בסטיגמה שנצרבה: עצם ההשתייכות לישראל הופך לכתם ששותפים ומשקיעים רבים אינם מעוניינים בו. מלכתחילה, הקמה וגידול של חברות חדשנות רפואית הם מסלול ארוך, קשה ומלא סיכונים וכיום נוסף סיכון חדש — לא עסקי, לא טכנולוגי, אלא פוליטי־זהותי: עצם הזיקה לישראל. הסיכון הזה כבד יותר מכל תנודת שוק או סבב מימון, והוא נמצא מחוץ לשליטתם של היזמים".
"דמות התעשייה היא דמות המדינה", מתאר הבכיר את המצב בכאב. "את החדשנות בתחומי השליחות למען בני האדם בעולם זנחו, ואת התוקפנות, הכוח והלחימה - קידשו והאדירו. זה תמרור אזהרה לחזון עתידי: ישראל שבמקום להבריא את העולם, משקיעה את מיטב מוחותיה בהמצאת כלים ללחום בו. לדידי, זה עתיד שחור ועצוב".
קווי אשראי בינלאומיים נחסמים
גם תעשיית מדעי החיים לא לבד בכל הנוגע לאמברגו השקט. כך, למשל, סיפר בכיר בתחום ההשקעות בהייטק כי חברה בתחום הבינה המלאכותית גייסה סכום משמעותי של עשרות מיליוני דולרים אך החליטה שלא להוציא את זה בצורה רשמית בישראל. מקורבים לחברה אמרו לכלכליסט כי מנהלי החברה אינם חשים כיום בנוח להציג עצמם כישראלים בשווקים שבהם הם פועלים. בכירים אחרים אמרו לכלכליסט שהם מוותרים כיום על ציון ההיסטוריה הצבאית שלהם או הקטנת הקשר לישראל ובעיקר לכל ההקשר הצבאי אם זה יחידות מודיעין או היסטוריה של לוחמה קרבית. מה שהיה פעם מושא לגאווה מוצנע היטב לאור גל הקור המנשב מהעולם.
אומנם בתחום האנרגיה העסקים פורחים והסכמים בהיקפים שטרם נראו כאן נחתמים, כולל בימים האחרונים. למשל, הכניסה של חברת הנפט הלאומית של אזרבייג'ן, SOCAR, למאגר תמר ועסקת היצוא בהיקף 35 מיליארד דולר ממאגר לוויתן למצרים הן רק שתי דוגמאות והן לא היחידות. אבל מתחת לפני השטח גם בענף הזה מתחילים לזהות תהליכים תת־קרקעיים של אמברגו שקט. אחת מחברות האנרגיה הגדולות במשק סיפרה לכלכליסט כי כשביקשה לחדש קווי אשראי קיימים מול בנק אירופי גדול, היא נתקלה בדחיינות לא אופיינית שכמותה טרם חוותה. גם שניסתה ללחוץ את הבנק כדי שיודה בסיבותיו האמיתיות לחוסר הרצון שהוא מגלה, היא נענתה בתשובה רשמית יבשה שנועדה לדלג מעל הסיבה האמיתית.
קושי נוסף שמדווחות עליו החברות הוא בהגעת מומחים לישראל. קבלנים ומומחים זרים הם גורם קריטי להצלחה להקים תחנות כוח חדשות בישראל או צינורות גז. כבר בחודשים הראשונים של המלחמה התעכבה ההקמה של תשתית גז על ידי נתג"ז, שנעשתה באמצעות קבלן איטלקי (Micoperi SRL) שלא יכול היה להמשיך לעבוד בארץ, בשל סיבות ביטחוניות, והעבודות הושהוו לחודשים רבים. בנוסף גם ההקמה של יחידות ייצור החשמל 70—80 על ידי חברת החשמל התעכבה, כשמומחים של GE, יצרנית הטורבינות, לא הגיעו לארץ. כיום יחידה 70 פועלת ו־80 ממשיכה להיבנות. אף שבשני מקרים אלו מדובר בקושי ביטחוני, בחודשים האחרונים עולה בשוק חשש שמדובר לא רק בחשש ביטחוני אלא גם באי־רצון של החברות לעבוד מול ישראל.
חרם על מוסדות אקדמיים
החרם השקט מתקיים גם באקדמיה. מעל פני השטח קיים האיום המהותי בתחום הכולל הצעה להשעות את ישראל ממפעל מענקי המחקר החשוב בעולם הורייזון, או לפחות להשעות אותה מחלקים ממנו. ההשפעה של ידידי ישראל באיחוד גדולה אבל ההתמשכות של המלחמה בעזה, עוצמת המשבר ההומניטרי והסירוב של ישראל לסיום הלוחמה הופכים את המשימה שלהם לבלתי אפשרית.
ישראל תלויה בתמיכה של גרמניה ואיטליה, ומבחינה זו מגמת השחיקה בתמיכה הגרמנית מאוד מדאיגה. למעלה מ־300 אנשי אקדמיה גרמנים פרסמו ב־8 באוגוסט מכתב פתוח שבו קראו להחרים את ישראל ומוסדות אקדמיים ישראליים. הם מאשימים את המוסדות האקדמיים במעורבות ותמיכה בכיבוש בלתי חוקי, באפרטהייד, ברצח עם ובעבירות אחרות על המשפט הבינלאומי.
המשמעות של השעיה אפילו חלקית מהורייזון אינה רק הפגיעה האנושה ביוקרת המחקר הישראלי ובשיתופי הפעולה אלא גם בלגיטימציה למדינות, מוסדות ויחידים להחרים את ישראל. מקרה חמור במיוחד כבר נרשם ביוני כשהאגודה הבינלאומית לסוציולוגיה השעתה את האגודה הישראלית לסוציולוגיה מחברותה בארגון. ההחלטה הוסברה בכך שהאגודה הישראלית לא גינתה את פעולות ישראל בעזה. מ־7.10 ועד מאי נמנו 700 תלונות על מקרי חרם ו־20 אוניברסיטאות שהודיעו רשמית שהן מחרימות את ישראל. חרמות אישיים משמעותם שמסרבים לבדוק מאמרים של ישראלים או לקבל ישראלים כמרצים אורחים או להזמין אותם לכנסים. ההערכה היא כמובן שעל כל מקרה מתועד של חרם יש כמה מקרי חרמות סמויים.
את החרמות מוליכות במידה רבה הולנד, בלגיה וספרד. אוניברסיטת גנט הבלגית היא מהראשונות שהודיעו על החרמת ישראל. לאחרונה הודיעה שתעזוב את פרויקט המחקר בנושא הזדקנות העצם (OSTEONET) בגלל השתתפותה של אוניברסיטת תל אביב. אוניברסיטת ולנסיה הספרדית הודיעה אף היא שאם ארגון המחקר החקלאי של ישראל ARO לא יבטל את השתתפותו בפרויקט מחקר בנושא תזונת צעירים, היא תיסוג ממנו ותביא לביטול הפרויקט כולו.
השפעות החרמות הסמויים כבר ניכרות. על פי נתוני משרד המדע, שיעור הפרסומים שחוקרים ישראלים שותפים להם בעולם צנח בתוך שנתיים ב־21%, מ־142 לאלף ב־2022 ל־134 לאלף ב־2023 ול־111 לאלף ב־2024. זו הרמה הנמוכה ביותר מ־2017 (109 לאלף). צריך לזכור שהחשיבות והיוקרה של חוקרים בעולם נקבעות בעיקר לפי הפרסומים שלהם.
את הקושי לדעת מה חרם סמוי ומה לא משקפת העובדה שמספר הזכיות של מדענים ישראלים במענקים לחוקרים מתחילים במסגרת תוכנית הורייזן צנח השנה בכ־70% מ־29 מענקים ב־2024 ל־9 ב־2025. שיעורי ההצלחה של המדענים הישראלים צנחו מ־27% (לעומת ממוצע אירופי של 12%) ל־9% בלבד.
היו"ר היוצא של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי פרופ' רוני סטריאר, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת חיפה, אמר בעניין זה לכלכליסט כי "אנחנו מעצמה בתחום מחקר הרווחה. אבל אחת מהשפעות המלחמה היא שהרבה מאוד מהפרסומים שלנו בתחום הרווחה לא מתקבלים בעולם. כתבי העת המובילים ברווחה לא מקבלים פרסומים של ישראלים ויש המון ביקורת על החוקרים הישראלים שלא נקטו עמדות נגד המלחמה".
בהכנת הידיעה השתתפו אורנה יפת, יובל אזולאי, מאיר אורבך, עדיאל איתן מוסטקי, שחר אילן
