מלחמה? אצל השרים היא רק תירוץ לתקוף שוב את היועמ”שית
בזמן שבג"ץ נערך לדון בעתירות נגד מינויו של איתמר בן גביר, שרי הממשלה משתלחים בגלי בהרב מיארה רק משום שהעזה, שוב, למלא את חובתה – ומוכיחים שהמלחמה שמעניינת אותם באמת היא מלחמה בשומרי הסף ובדמוקרטיה עצמה
שרי הממשלה נזעקו הבוקר (ד') לצאת שוב נגד היועצת המשפטית לממשלה - הפעם בעקבות הגשת התגובה שלה לבג”ץ להדחת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. “מעבר לסוגיה העקרונית, אין מקום לעיסוק מסוג זה בזמן מלחמה מהחשובות והמורכבות בתולדות ישראל”, צייץ שר הביטחון, ישראל כ”ץ. “היועצת המשפטית המודחת לא חדלה לרגע מלפגוע בעבודת הממשלה, אפילו בשעת מלחמה”, קפץ שר המשפטים יריב לוין. “בשעה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה מהגורליות והחשובות בתולדותיה, מנסה פקידה עבריינית מפוטרת לקדם ביצוע הפיכה שלטונית במדינה דמוקרטית ולפטר נבחר ציבור”, מיהר גם בן גביר עצמו לעשות סיבוב על היועמ”שית עם כל כמות החמאה שמרוחה לו על הראש.
השרה לשוויון חברתי מאי גולן מיהרה גם היא להתייצב לצידו של “אחיה היקר” ושר החינוך יואב קיש מיהר ללמד את בהרב מיארה ש”עם ישראל נלחם” ושזה “לא הזמן למלחמות פנימיות”. חברים נוספים לממשלה עצרו את כל פועלם היום כדי להדהד את דף המסרים נגד היועמ”שית, כי עם כל הכבוד לאיראן, חשוב יותר לשמור על הפעילים חמים בקבוצות הווטסאפ והטלגרם הליכודיות. מעבר לצביעות שזועקת לשמיים, בטח כששר הביטחון מוצא זמן לצייץ נגד היועמ”שית בזמן מלחמה “מהחשובות והמורכבות בתולדות ישראל”, שבה אמור להיות לו תפקיד לא קטן שדורש את מלוא תשומת הלב שלו, שרי הממשלה עשו היום את מה שהם עושים בכל יום, מלחמה או שגרה – גזלייטינג לציבור. וככל שמועד הבחירות הולך ומתקרב והצורך לפמפם מסרים לבייס הולך וגדל, כך הגיזלוט הולך ומעמיק.
הרי אם לשרי הממשלה היה כל כך חשוב לתרום למאמץ המלחמתי ולדאוג למדינה ולא לעצמם, יש מספיק דברים שהם היו יכולים לעשות. שר המשפטים יריב לוין היה יכול למשל להפסיק את החרם הילדותי שלו על נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולמלא את החוסרים הכל כך נדרשים בבתי המשפט, שבולטים במיוחד בעתות מלחמה. או להורות ליועמ”שית של משרדו, יעל קוטיק, לחדול מניסיונותיה למנוע מהיועמ”שית גלי בהרב מיארה גישה לחומרי חקירת ההדלפה מלשכת הפצ”רית, אחרי שהמשטרה כבר הודיעה כי נשלל קשר בינה לבין התיק (גם כאן, קוטיק השתמשה בתירוץ המלחמה).
שר הביטחון כ”ץ ביחד עם השותף שלו לרמיסת התקשורת החופשית, השר קרעי, היו יכולים להודיע כי הם נסוגים מהמהלך לסגירת תחנת הרדיו הצבאית גלי צה”ל, שאנשי אותו צבא שנלחמים עכשיו באיראן ובלבנון, הדגישו את חשיבות פעילותה מול הוועדה שזימן כ”ץ כדי לסגור את התחנה. השרה גולן היתה יכולה לדאוג קצת פחות ל”אחיה היקר” וקצת יותר לקשישים שאין להם מרחב מוגן ומתקשים להגיע למקלט בגלל היעדר נגישות והשר קיש היה יכול להשליט קצת יותר סדר במערכת החינוך ששוב נתפסה בחוסר מוכנות לאפשרות של למידה מרחוק.
ואפילו איתמר בן גביר, זה שנמצא במוקד האירועים, היה יכול למשל לקדם את החקיקה התקועה שתאפשר למשטרה לעשות שימוש ברוגלות, שהיא טוענת שחשובות לה לבלימת הפשיעה הגואה במדינה ולסייע לייצר שקט וביטחון לפחות בזירה הזו. אולי אם היה מתנהל כמו שאמור להתנהל שר לביטחון לאומי, העתירה בעניין הדחתו הייתה מתייתרת, אבל כמו חבריו לממשלה, הוא לא באמת יכול להתאפק.
בסופו של דבר, כל עוד לא נאמר אחרת, בג”ץ אמור לקיים דיון בעניין העתירות נגד מינוי בן גביר לשר בעוד שבועות ספורים והיועמ”שית, כחלק מתפקידה, מחויבת להציג את חוות דעתה בטרם הדיון. כל “חטאה” שעליה יצא קצפם של השרים הוא בכך שהיא מבצעת את עבודתה. ומה על המדינה שנמצאת באחת המלחמות החשובות והמורכבות בתולדותיה? היא מבחינת אותם שרים יכולה ללכת לעזאזל.
