ניתוח
בג"ץ הוא היחיד שיכול לעצור את בן גביר - אבל קשה לבנות עליו
בשעה שהציבור עסוק במלחמה, טחנות המשפט ממשיכות להסתובב: היועמ"שית הגישה לבג"ץ עמדה התומכת בפיטורי בן גביר - והשאלה היא האם תשעת השופטים ייאותו לעשות את מה שנתניהו מסרב
בעוד פחות משלושה שבועות אמור בג"ץ לדון בהרכב מורחב של תשעה שופטים, באחת העתירות הדרמטיות אי פעם לדמוקרטיה הישראלית. השאלה המשפטית מצטמצמת כהרגלה לנוסח יבשושי – האם חייב ראש הממשלה לפטר את השר לביטחון פנים איתמר בן גביר. נתניהו מתנגד ומסרב לפטר, והיום (ד') הגישה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לבג"ץ את עמדתה. "החלטת ראש הממשלה שלא להעביר מתפקידו את בן גביר ונוכח שתיקתו אל מול התנהלותו, נותנת רוח גבית לשר לביטחון לאומי ולגיטימציה להמשך הפגיעה הקשה ביסודות המשטריים", היא כותבת, ומוסיפה "כל אלה פוגעים בעצמאות המשטרה ובעקרונות היסוד הגרעיניים המעצבים את זהותה הדמוקרטית של המדינה".
כשהתותחים יורים, המוזות שותקות, אבל טוב לדעת שטחנות המשפט לא שותקות וממשיכות להתגלגל. מצד שני, ברור שהקשב הציבורי לאירוע המשפטי הזה הוא מינימלי עד לא קיים. הישראלים שתקועים בחו"ל מחפשים דרך לחזור הביתה; הישראלים שמחפשים את דרכם למרחבים המוגנים; הישראלים שמתקשים להבחין מאין נופל עליהם הטיל, מאיראן או לבנון - לא ממש פנויים כרגע לזירת בן גביר-בג"ץ-יועמ"שית. בן גביר, לגודל הטרגדיה ההיסטורית, נורמל כשר לגיטימי בממשלת ישראל. נורמל כפוליטיקאי ששווה לא מעט מנדטים. בנוסף, יצירת תקדים משפטי להדחת שר שאין נגדו כתב אישום היא ביטוי לאקטיביזם שנדרש ב"דמוקרטיה מתגוננת" – תמונת מצב שלא בטוח שיש לה רוב בבית המשפט העליון הנוכחי.
העיתוי של הגשת עמדת היועצת זכה כצפוי לגידופים המוכרים מצד השרים בן גביר ויריב לוין שלא החמיצו את המלחמה כדי לירוק עליה. "בשעה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה מהגורליות והחשובות בתולדותיה", כותב בן גביר שמעולם לא נטל חלק במלחמה כזו, "מנסה פקידה עבריינית מפוטרת לקדם ביצוע הפיכה שלטונית במדינה דמוקרטית ולפטר נבחר ציבור". ובכן העבריין הרשמי זה הוא ולא היא, ומי שמקדם הפיכה שלטונית זה הוא ולא היא. וגם יריב לוין מיהר להגיב וכתב ש"נוכחותה (של בהרב-מיארה – מ"ג) מפריעה למאמץ המלחמתי". אין ספק, פרומו להפלת האחריות על היועצת שתמיד מפריעה, לא רק למאמץ המלחמתי.
בהרב-מיארה יכלה לבקש אורכה מבג"ץ בגלל המצב. בגלל שזהו כמעט "נוהל" עבודה בפרקליטות. היא לא עשתה כן בגלל החשיבות הרבה בתקדים ההיסטורי שבו מתבקשים פיטורי שר בעילה של פגיעה מתמשכת וחמורה בהרבה מזו שמגולמת בהגשת כתב אישום – העילה לפיטורי השר דרעי ויצירת הלכת "דרעי-פנחסי". בן גביר, לפי היועצת, הוא "מקרה קיצוני בהרבה מהמקרים שעד כה הוחלה לגביהם הלכת דרעי־פנחסי, בשל חומרתו והיקף השפעתו השלילית".
מבין כל קרבות ההפיכה המשטרית, השתלטות בן גביר על המשטרה היא הגזרה הטעונה והחמורה ביותר. המשטרה היא הכוח האלים שחוצץ בין השלטון לאזרחים. היא נקודת החיכוך הרגישה ביותר מבין כל האינטראקציות של שלטון-אזרח - מהעלמת חקירות שחיתות שלא נוחות לשלטון ועד להכאת מפגינים שלא נוחים לו. פשעו החמור ביותר של נתניהו כראש ממשלה הוא מינוי עבריין, גזען ואנטי דמוקרטי על הממסד הרגיש והחיוני ביותר לדמוקרטיה. ומאז אי אפשר לעצור אותו. היועצת מונה בתגובתה את מעלליו בשעבוד והכפפת המשטרה לצרכיו, הפוליטיים והשלטוניים. ועתה, היחיד שיכול לבלום אותו הם תשעת שופטי בג"ץ. מצד אחד, קשה לבנות עליהם; מצד שני, הם האופציה היחידה כעת.
