בלעדי
העמותות קורסות, הממשלה מתעלמת, ושירותי הרווחה והבריאות מתייבשים בשטח
71% מארגוני המגזר השלישי מדווחים על קשיים כלכליים, 40% מהם דיווחו על ירידה בתמיכה ממקורות ממשלתיים ותרומות, 18% אינם עומדים בתשלומים החודשיים השוטפים. יו"ר מנהיגות אזרחית: "מרבית הארגונים במגזר השלישי כבר נמצאים במצב הישרדות"
משבר כלכלי קשה בעולם העמותות: 71% מהעמותות מדווחות על קשיים כלכליים ופיננסיים; 53% על קשיים תזרימיים; ו־54% על קשיים הנובעים מעליות מחירים. כ־40% מהעמותות דיווחו על ירידה בתמיכה ממקורות ממשלתיים ופילנתרופיים. ואולי הנתון הקשה מכולם: 18% מהעמותות דיווחו כי אינן מצליחות לעמוד בתשלומים החודשיים השוטפים – כלומר חשבונות ומשכורות. מדובר בארגונים שדרכם מספקת מדינת ישראל לציבור כמעט את כל שירותי הרווחה והחינוך המשלים, וחלק גדול משירותי הבריאות והחינוך. כלומר, הם אחראים במידה רבה לחוסן החברתי של מדינת ישראל.
הנתונים עולים מסקר העמותות 2025 של המכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה של האוניברסיטה העברית וארגון הגג של העמותות "מנהיגות אזרחית". הקשיים דווחו בכל סוגי הארגונים, אומרת מנהלת המכון פרופ' מיכל אלמוג־בר, בלי קשר לגודל התקציב או לגיל הארגון. "אנחנו רואים יותר ויותר עמותות שמתקשות לבצע את התפקידים שלהן, או שהן בתהליכי קריסה או בדרך לקריסה. כשעמותה לא גומרת את החודש ולא יכולה לשלם לעובדים, היא לא יכולה לשרת את הלקוחות – שרבים מהם מגיעים מהשכבות היותר חלשות".
מדובר בסקר עמותות שני מאז פרוץ המלחמה. הוא נערך בחודשים ספטמבר–אוקטובר 2025, ובהשתתפות 170 עמותות מתחומי פעילות מגוונים: רווחה (22%), חינוך (19%), בריאות (17%), שינוי חברתי (9%), תרבות ואמנות (8%).
הסקר מעלה תמונה בעייתית במיוחד. בשטח יש עלייה גדולה בצרכים – 73% דיווחו על עלייה בביקוש לשירותי הארגון לעומת 47% בלבד בשנה הקודמת. 59% מהארגונים דיווחו כי הרחיבו את פעילותם ביחס לשנה הראשונה למלחמה, לעומת 42% בלבד ב־2024. זאת, כמובן, על רקע תקופה שלאחר מלחמה, שיבת המפונים ואנשי המילואים, ומשפחות רבות המצויות במצבי מצוקה וקושי.
"יש נתונים של אגף השיקום במשרד הביטחון שלפיהם עד 2028 יהיו 100 אלף נכי צה"ל, כ־50 אלף מהם פוסט־טראומטיים", אומר יו"ר מנהיגות אזרחית ומנכ"ל עמותת "ידידים למען הנוער והחברה", שמעון סיאני. "מדובר במצב שמדינת ישראל לא התמודדה עם אירוע דומה לו. אגף השיקום לא יצליח להתמודד עם זה לבד. מי שיכול לתת פתרונות הוא המגזר השלישי – הארגונים ללא מטרות רווח – כי הם נמצאים בשטח ויכולים לספק פתרונות מיידיים".
אך מול הצרכים הגדלים המקורות התקציביים מכל הסוגים הולכים ופוחתים. 38% מהארגונים העידו כי התקציב שהם מקבלים ממקורות ממשלתיים הצטמצם, לעומת 8% בלבד שדיווחו כי התרחב; 54% דיווחו כי לא חל שינוי. 38% דיווחו כי התמיכה מקרנות ותורמים בישראל הצטמצמה לעומת 18% שדיווחו על עלייה. 40% דיווחו כי התמיכה מקרנות ותורמים מחו"ל ירדה לעומת 21% שדיווחו על התרחבות. 32% דיווחו על צמצום התמיכה מחברות עסקיות לעומת 9% בלבד שדיווחו על גידול.
"הלקוחות הם אנשים ברגעים הכי קשים שלהם. כולם רוצים לראות את החברה הישראלית משתקמת, ולשם כך צריך משאבים", אומרת אלמוג־בר. לדבריה, "הרבה מאוד כספים הגיעו בשנה הראשונה למלחמה מצפון אמריקה, אבל אף אחד לא תיאר לעצמו שהמלחמה תימשך לנצח. גם בישראל היו תרומות בהיקפים גדולים בשנה הראשונה, של אנשי הון והייטק, ועכשיו הכספים מתמעטים".
במקביל, העמותות קורסות תחת העומס. 77% מהארגונים דיווחו על עלייה בעומס הרגשי ובשחיקה של צוות העובדים בשנה האחרונה לעומת 68% בשנה הראשונה; 32% דיווחו על פגיעה עקב יציאה למילואים של עובדים או בני זוגם לעומת 29% אשתקד; ו־30% דיווחו על ירידה בהיקף כוח האדם המועסק בארגון. "המצב של הרחבה גדולה של השירותים לא פוגש את המשאבים", אומרת אלמוג־בר. "הצרכים בתקופת השיקום עוד יותר גדולים מאשר במלחמה. היוזמות האזרחיות המקסימות שהיו בתחילת המלחמה ברובן הגדול לא איתנו. מי שנותרו לעשות את עבודת השיקום והטיפול אלו העמותות. ברגע שהן גם מדווחות על ירידה משמעותית בתקציבים ובמקורות מימון – זה מצב שמעורר דאגה".
אחד הגורמים המרכזיים למצוקת החברה האזרחית הוא קשיים משמעותיים בעבודה מול גורמי המדינה והרשויות: 44% מדווחים על קשיים בהתנהלות מול רגולציה ובירוקרטיה, ו־64% מהעמותות המקבלות תמיכה מהמדינה העידו כי תשלומי הרכש החברתי אינם משולמים להן במועד. רק 18% מהעמותות שקיבלו תמיכה ממשלתית דיווחו כי הן מצליחות לעמוד בכל התשלומים השוטפים של הארגון.
"בחמש שנות החירום – הקורונה והמלחמה – נדרשנו לתת מענים מאוד מהירים, ושחקנו את כוח האדם שלנו בצורה דרמטית. ארגונים פושטים את הרגל, סוגרים תוכניות או נסגרים לגמרי. זה כמו עץ שנופל ביער ואף אחד לא שומע. רוב הארגונים שאני מכיר הם ארגונים בהישרדות. יש ארגונים שפועלים על אדי הדלק האחרונים", אומר סיאני. הוא מספר כי עמותת "לחן", שהפעילה פנימיות לנוער בסיכון עבור משרד הרווחה, נכנסה לגירעונות ונסגרה כמעט מהיום להיום. לדבריו, הרבה מאוד ארגונים ויתרו על תפקידים כדי לשרוד, למשל על מחלקות הדרכה ופיתוח, אך הבעיה היא ש"גוף שאין לו פיתוח לא שורד".
קשיים תזרימיים נוצרים, בין היתר, בשל עיכובים בהעברת תקציבים מהממשלה. כך, למשל, עמותת "יוניטף", המפעילה מעונות וצהרונים לילדי פליטים, מדווחת על עיכוב של 8 מיליון שקל בהעברת תקציבים מהממשלה. העיכוב כבר מנע פתיחת משחקייה טיפולית והביא להפסקת ההפעלה של סטודנטיות לעבודה סוציאלית במעונות. כלומר, הילדים מקבלים טיפול פחות טוב, שיפגע בהתפתחותם ויעלה למדינה בעתיד הרבה יותר כסף.
כך גם בעמותת "ברכת הכהן" בבת ים שבמשך יותר מ־20 שנה מסייעת לאנשים קשיי יום, אבל המלחמה, המשבר הכלכלי וצמצום התרומות מאיימים על קיומה (כפי שדווח לפני כחודש ב־ynet). לרב לאון כהן, מייסד העמותה, ביקורת חריפה על חוסר הטיפול של הממשלה בעוני ובביטחון התזונתי במדינת ישראל. "אני כועס על כולם", הוא מוסיף, "ואם העמותה הזו תיסגר מחר בגלל שאין תרומות, יהיה אסון. היא תומכת ב־5,000 אנשים כל השנה".
העמותה, שלקחה על עצמה את האחריות לדאוג לצורכיהם של רבים משכניה, משמשת כמעין מפעל רווחה ענק. היא מספקת לא רק סלי מזון, אלא גם ציוד מחיה ביתי, ריהוט, שמיכות ותנורים, ומהווה עבור הנזקקים בית חם ומעין מתנ"ס שכונתי שמקיים קייטנות לילדים, פעילויות למשפחות, טקסי יום השואה ויום הזיכרון, קבלות שבת, סעודות ליל סדר וראש השנה.
עוד גורם שמקשה על העמותות הוא עלויות כוח האדם. "יש ענפים שלמים שקשה מאוד למצוא בהם כוח אדם, והתקצוב לא מדביק את דרישות השכר", מספר סיאני. "יש עמותות רבות שמפעילות עובדים סוציאליים", הוא מוסיף. אלא שהסכם השכר של העובדים הסוציאליים העלה את שכרם משמעותית, והוא חל גם על עובדי העמותות. "אתה צריך לשלם הרבה יותר. יש בעלי תפקידים באותה עמותה שהם לא עובדים סוציאליים, אבל הם באותו תפקיד, ואז יש צורך להשוות להם שכר. מתחילים להיווצר עוד ועוד פערים. לא ניתן לנהל כך".
יש עוד עלויות שאיש אינו מכסה לעמותות, אך הן הולכות וגדלות, כמו ייעוץ משפטי ואבטחת מידע. "אין היום גורם במשק שאינו חשוף לתביעות", אומר סיאני. "אתה צריך אבטחת מידע ברמה של בנקים, כי עמותות מטפלות בהרבה מאוד מצוקות ומידע אישי של לקוחות. אין שום גורם שמשקיע בזה. בכלל אין שום גוף שמשקיע בתשתיות של עמותות. כולם עברו לתשלומים מאוד ספציפיים, אבל אם אין לך יכולת לשחק בין סעיף לסעיף – הפגיעה אנושה, גם בעמותות עם תקציב מאוד גדול".
סיאני קורא לשיח עם הממשלה על מהלך אסטרטגי של תמיכה בחברה האזרחית ושינויים בדרכי הקצאת הכספים. "אם יישבו איתנו, אני יכול להראות איך באותו תקציב אפשר לעשות הרבה יותר. זה הרגע שבו על המדינה והפילנתרופיה לפעול יחד כדי לבנות מחדש את תשתיות החוסן של ישראל. מה שאנחנו צריכים עכשיו הוא לא עוד נאום, אלא מעשה: לשלם בזמן, לתמוך בכוח האדם כדי למנוע שחיקה, לשנות את חוק חובת המכרזים כך שיעודד שיתופי פעולה ולא תחרות, ולהשקיע בתשתיות חברתיות".
