הטעות שכולנו עושים עם קרנות ההשתלמות – מוכיחה כמה חסר לנו חינוך פיננסי
במדינה שבה שיעורי החינוך הפיננסי כמעט ואינם קיימים, רוב האזרחים אינם מבינים את ההבדל בין אפיק חייב במס לבין אפיק פטור ממס, או את הכוח האדיר של ריבית דריבית לאורך זמן
הנתונים האחרונים ממשרד האוצר חושפים מציאות עגומה: הציבור הישראלי ממשיך לפדות קרנות השתלמות בקצב הולך וגובר, ובכך מוותר על אחד הנכסים הפיננסיים החזקים והנדירים ביותר שיש לו.
בשנת 2024 נפדו 21.9 מיליארד שקל, ובמחצית הראשונה של 2025 כבר נמשכו 10.3 מיליארד שקל נוספים. מדובר בזינוק של כחמישים אחוז לעומת השנים הקודמות, דווקא בשנים שבהן הקרנות הניבו תשואות דו ספרתיות חריגות לטובה. המספרים האלה אינם רק נתון יבש – הם תמונת רנטגן לתרבות כלכלית שמעדיפה את ההווה על פני העתיד ולעיתים עושה זאת בעיוורון מוחלט.
קרן ההשתלמות אינה עוד קופת חיסכון – היא למעשה מנגנון חיסכון יחיד כמעט בישראל שמאפשר פטור מלא ממס רווחי הון, הטבת מס שיכולה להצטבר למאות אלפי שקלים לאורך החיים. הוויתור על היתרון הזה משול לוויתור על ירושה מובטחת. ובכל זאת, אלפי ישראלים עושים זאת מדי חודש, לא משום שהם קיבלו החלטה פיננסית מחושבת, אלא משום שהמערכת מעולם לא סיפקה להם את הכלים להבין את המשמעות האמיתית של הצעד.
הבעיה אינה רק בהחלטה עצמה, אלא במנגנון שמייצר אותה. במדינה שבה שיעורי החינוך הפיננסי כמעט ואינם קיימים, רוב האזרחים אינם מבינים את ההבדל בין אפיק חייב במס לבין אפיק פטור ממס, או את הכוח האדיר של ריבית דריבית לאורך זמן. משיכת קרן השתלמות מוקדם מדי איננה רק פגיעה בסכום הקיים, אלא קטיעה של תהליך הצמיחה שלו – תהליך שהיה יכול לייצר רווחים על רווחים במשך עשרות שנים. במקרה כזה, מה שנראה כמו "כסף פנוי" להוצאות שוטפות הוא בעצם חיסול שקט של ביטחון כלכלי עתידי.
ההשלכות ניכרות במיוחד בשנות ה"מדבר" הכלכליות – התקופה שבין גיל חמישים לשישים ושבע, שבה רבים חווים ירידה חדה בהכנסות עקב פיטורים, מחלות או שינוי בשוק העבודה. קרן השתלמות שנשמרה יכולה לשמש אז כעוגן כלכלי, למנוע שחיקה מוקדמת של חסכונות הפנסיה, ולאפשר לאדם לנהל את חייו בכבוד. במקום זאת, רבים מוצאים את עצמם באותן שנים כשהם חסרי רשת ביטחון, לעיתים בגלל החלטה שקיבלו עשורים קודם מתוך חוסר ידע.
וזה בדיוק המקום שבו המדינה צריכה להיכנס. חינוך פיננסי הוא לא מותרות ולא קורס רשות – הוא מנגנון הגנה כלכלי ברמה הלאומית. מדינה שבה לאזרחים יש הבנה כלכלית בסיסית, כזו שמאפשרת להם לנהל השקעות, להבין הטבות מס, לתכנן לפרישה ולהימנע מהחלטות פזיזות, היא מדינה שבה ההון הפרטי גדל לאורך זמן. וכשההון הפרטי גדל, גם ההון הלאומי צומח.
אזרח עם חינוך פיננסי יידע לא רק לשמור על קרן ההשתלמות, אלא גם לנצל אותה כבסיס להשקעות, ליזמות ולעסקים חדשים. כך נוצר מעגל חיובי: עושר פיננסי גבוה מייצר יותר השקעות, ההשקעות מייצרות מקומות עבודה, ומקומות העבודה מגדילים את הכנסות המדינה ממסים מבלי להכביד על שכבות הביניים.
המשמעות הפשוטה היא שאזרחים בעלי ידע פיננסי מפחיתים את הסיכון שיפלו לנטל כלכלי על המדינה בעתיד. במקום לדרוש קצבאות וסיוע ממשלתי, הם יכולים להתבסס על חיסכון והשקעות שצברו. חינוך פיננסי הוא אפוא לא רק כלי לשיפור חיי הפרט, אלא אסטרטגיה כלכלית לאומית שמקדמת עצמאות, צמיחה ורווחה כללית.
קרן ההשתלמות היא לא מתנה מהמדינה – היא אחת ההטבות המעטות שנותרו לאזרח, והיא יכולה להיות ההבדל בין חיי פרישה לחוצים לבין חיי פרישה בטוחים. כל עוד החינוך הפיננסי בישראל נשאר ברמת האלתור, המגמה הזו תמשיך, והמספרים ממשרד האוצר רק יהפכו דרמטיים יותר.
מיכאל גורביץ' הוא מתכנן פיננסי ב-SFP, חברה לתכנון פיננסי הוליסטי
