מחזיקים בקושי
התיירות שוב התרסקה: "לא נשרוד בלי שינוי מתווה הפיצויים"
אחרי זינוק של 40% במספר התיירים בתחילת השנה, סגירת השמיים במלחמה עצרה כמעט לחלוטין את התיירות הנכנסת והפנים־ארצית. שני שלישים מהמלונות נסגרו, אלפי עובדים הוצאו לחל"ת ומשרדי הנסיעות קרסו מעומס הביטולים. וכעת הענף במאבק מול האוצר
אחרי עלייה של יותר מ־40% בכניסת תיירים לישראל בחודשיים הראשונים של 2026 בהשוואה ל־2025 - אף שעדיין מדובר היה במספרים קטנים יחסית לתקופה של לפני 7 באוקטובר - הגיעה מלחמת איראן 2 – "שאגת הארי". השמיים נסגרו לגמרי למשך תקופה ארוכה – והגעת התיירים נעצרה לחלוטין.
לפי נתוני הלמ"ס, במרץ נכנסו לישראל 9,400 תיירים בלבד, ירידה של 91% לעומת החודש המקביל ב־2025 וירידה של 97% לעומת מרץ 2023. וכך, אם בענף התיירות חלמו להתקרב ב־2026 למספרי התיירים שנכנסו לארץ ב־2023 – 3 מיליון איש (על 4.5 מיליון תיירים כמו ב־2019, טרום הקורונה, אפילו לא חלמו), כעת גם המספר של 1.3 מיליון תיירים שהגיעו לישראל ב־2025 נראה יעד רחוק. כלל לא בטוח אם 2026 תעמוד אפילו במספר התיירים שנכנסו ב־2024: 962 אלף איש.
לצד עצירה כמעט מוחלטת של התיירות הנכנסת לישראל, גם תיירות הפנים, במיוחד לצפון, נעצרה לשבועות ארוכים. לפי נתוני התאחדות בתי המלון שנמסרו לכלכליסט, כשני שלישים מבין 430 המלונות ובתי ההארחה בישראל נסגרו במהלך המלחמה, וקרוב למחצית מ־40 אלף עובדי ענף המלונאות הוצאו לחל"ת.
במקביל, גם הישראלים שתכננו לצאת לחופשות בחו"ל, בעיקר בפסח, נאלצו לבטלן עקב סגירת השמיים וביטולי הטיסות, ומשרדי הנסיעות הוצפו בעיקר בהודעות ביטול ובקשות להחזרים. להערכת המועצה האזורית גליל עליון, אתרי ועסקי התיירות הפסידו בחודשים מרץ־אפריל, שהיו אמורים להיות עמוסים במטיילים בעת הפסח, ביקורים של כ־250 אלף מטיילים, ואובדן הכנסות של מאות מיליוני שקלים בקרב העוסקים בענף באזור.
"בינואר־פברואר השנה ראינו מגמת התאוששות ואז הגיעה שוב מלחמה מול איראן, והכל נעצר ואנו שוב באפס תיירים כמעט", אומר לכלכליסט יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל. "מאז אוקטובר 2023 אנחנו בירידה ממוצעת בכניסות זרים לישראל של כ־70%. ערב 7 באוקטובר היינו כ־2,700 עובדים בחברות של מארגני התיירות ומורי הדרך, היום נשארו בערך 800. חברות נסגרו, אנשים מאבדים מפעלי חיים, מפסידים את כל החסכונות שלהם, פותחים פנסיות, ממשכנים את הבית, לוקחים הלוואות. רבים ממורי הדרך הם פנסיונרים, שבכלל לא זכאים כיום לדמי אבטלה בשל המלחמה, אנשים מידרדרים לסף עוני, יש אסונות אישיים ועסקיים רבים".
פתאל מותח ביקורת על היחס של המדינה לענף. "חלק מהבעיה הוא היעדר מדיניות עקבית בתחום התיירות, ונראה שזה בכוונת מכוון. אין, למשל, נייר עמדה שאומר מה עושים מהיום הראשון כשהתיירות נעצרת. המדינה אומנם מצהירה שתיירות היא בעלת חשיבות אסטרטגית, אבל בפועל היא לא פועלת כך. 83% מהתיירים שביקרו בישראל ב־2025 שינו את דעתם על ישראל לטובה, זה יעיל יותר מכל עבודה של משרד החוץ, אבל המדינה מפקירה את כל התשתית של תחום התיירות, קודם כל האנושית. ההתעקשות של המדינה בתוכנית הפיצויים לראות את כל הסקטורים באותו אופן – זו מחשבה עצלנית, פרימיטיבית ולא מקצועית. צריך להחיל על הענף שלנו קריטריונים לפיצוי כמו על עסקים ביישובי קו העימות. גם מדובר אצלנו במשבר מתמשך, מאז 7 באוקטובר, לכן השוואה של תקופת 'שאגת הארי' כעת לתקופה המקבילה ב־2025 תשאיר אותנו בלי פיצויים, כי ב־2025 כבר היינו בלי עבודה. ככה קרה לנו גם ב'עם כלביא' כשהשוו לשנה אחורה – ובאופן פרדוקסלי רוב מוחלט מהאנשים לא קיבלו כלום".
בדיון שהתקיים בוועדת הכספים בכנסת באמצע אפריל, קרא גם מנכ"ל משרד התיירות מיכאל יצחקוב לשפר את מתווה הפיצויים לענף התיירות, בין היתר לבצע התאמות כמו השוואת ההכנסות השנה להכנסות של 2023, לפני המלחמה, וכן להכניס למתווה הפיצוי המורחב את כל אזור הצפון. "בענף התיירות הנכנסת מתוך 2,500 עובדים - 1,800 הלכו ולא יחזרו. להכשיר עובד כזה לוקח שלוש שנים", אמר.
"הפגיעה הפעם של המלחמה אנושה", אומרת לכלכליסט רינה קמני, מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות – דרכם ישראלים נוהגים להזמין חופשות בארץ ובחו"ל. היא מספרת על "צניחה מאז הקורונה במספר משרדי הנסיעות – מכ־400 ל-150 בלבד". לדבריה, "בניגוד ל'עם כלביא' שארך 12 יום, שאחריו עמדנו על הרגליים, המצב הנוכחי שונה. יש לנו המון עובדים בחל"ת או בצמצום משרה, המשרדים ירדו ברגע מ־100 לאפס הכנסות, ועבדו פול גז בניוטרל – בעיקר היו עסוקים בביטולים, זיכויים, החזרים ללקוחות, חילוץ אנשים שנתקעו בחו"ל. עבודת שיווק ופרסום של חצי שנה ירדה לטמיון. גם כעת לאחר הפסקת האש יש חוסר ודאות והצרכנים עוד מתלבטים אם להזמין חופשות בחו"ל, וחברות התעופה הזרות עוד לא ממש חוזרות לישראל".
אחד האבסורדים בקשר למשרדי הנסיעות הוא שחלקם לא יוכלו בכלל לקבל פיצוי על פגיעה ברווחים, מאחר שהתוכנית מגבילה את הפיצוי לעסקים עם מחזור שנתי של עד 400 מיליון שקל. "יש משרדי נסיעות גדולים שחוצים את הרף הזה, אבל הכסף לא באמת נכנס אליהם, אלא הם רק מתווך, צינור, דרכו הכסף עובר בין הלקוח לבין הספקים, כמו חברות תעופה ומלונות. ולמרות זאת, כשמתייחסים לנתון היבש, משרדי הנסיעות כלל לא זכאים לפיצוי".
עצירת התיירות הנכנסת לצד ירידה חדה בתיירות הפנים של הישראלים שהיו ספונים בבתים, הורגשה היטב בענף המלונאות. לדברי הגר שרן, מנכ"לית התאחדות המלונות, "הצפון במלחמה היה משותק לחלוטין, וגם מלונות באזורים אחרים נסגרו, ובין 50%-45% מ־40 אלף עובדי הענף הוצאו לחל"ת. בסך הכל מתוך 430 מלונות שבהתאחדות, 280 היו סגורים הרמטית מתחילת 'שאגת הארי' והשאר עבדו על 30%-10% תפוסה. לקראת פסח חלק מהמלונות נפתחו, אבל הרבה עדיין סגורים. לכן התפיסה של האוצר ש'עם כלביא' זה בדיוק אותו דבר כמו 'שאגת הארי' שגויה לגמרי ולא מקובלת עליי".
שרן ניסתה לפני הפסח לקדם מהלך שיאפשר להחזיר עובדים בענף שהוצאו לחל"ת לצורך סיוע בהיערכות של המלונות לאירוח בתקופה זו, מבלי שיאבדו זכאות לקבל דמי אבטלה - ולא הצליחה. "האוצר רואה את הביטוי 'חל"ת גמיש' כגנאי. הם לא מוכנים להתייחס שונה לפי צורכי כל מגזר. באותה מידה אני נלחמת מולם כעת כדי שירחיבו עד לאזור חיפה את ההכרה בפיצויים מוגדלים גם לבתי מלון ובתי הארחה. הרי מי נוסע למלון בטבריה, שאומנם מרוחקת מהגבול, כשהעיר סגורה ונטושה לגמרי? הבעיה שמעניין את האוצר רק החור בגרוש. אני נלחמת קודם כל לטובת המלונות הקטנים והבינוניים, שאם הם סוגרים, אין להם איך לשלם אפילו ארנונה ודינם לדמם למוות. אבל גם לא ייתכן שמלונות גדולים, שהמחזור שלהם מעל הרף שנקבע של ה־400 מיליון שקל הכנסות בשנה, ומעסיקים הכי הרבה עובדים, לא יקבלו שקל". כעת ל"שאגת הארי" דרושה נוסחה משופרת, שרן מסבירה. "ב'עם כלביא' היתה נוסחה של מסלול הוצאות מזכות שפיצתה רק באופן חלקי על ההוצאות ועל שכר העבודה, זה רק צמצם הפסדים אבל לא הספיק, מה גם שנקבעו תקרות פיצוי לעסקים. היו מקרים שאף שהיתה ירידה של יותר מ־25% מהמחזור, רשות המסים טענה שאין קשר סיבתי למבצע והמלונות לא היו זכאים לפיצוי, בגלל שהיתה ירידה גם בתחילת השנה, זה אבסורד כי הענף סובל מירידות מתמשכות".
במהלך המלחמה, רשתות המלונות הגדולות הנסחרות בבורסה דיווחו על השפעת המלחמה עליהן. כך, למשל, דן העריכה כי "צפויה להיות השפעה מהותית לרעה על תוצאות פעילות החברה". ישרוטל דיווחה כי 13 מבין מלונותיה בארץ (ובהם כ־62% ממצבת החדרים) "פעילים באופן מלא", למשל באילת, ים המלח ובנגב, "כאשר יתר מלונות החברה סגורים". גם רשת פתאל, שהמלונות בישראל מהווים רק כ־20% מפעילותה, ציינה כי "החברה סגרה חלק מבתי המלון בישראל". רשתות המלונות הגדולות כבר הראו שהן יודעות לצלוח משברים דומים, אך המצב אצל המלונות הקטנים והבינוניים קשה יותר.
בעלי רשת מלונות הבוטיק אטלס, דני ליפמן, מספר כי "יש לנו 15 מלונות עירוניים – רובם בתל אביב והמרכז, שניים בירושלים ואחד באילת - מתוכם סגרנו 10 מלונות כמעט בתחילת המלחמה והוצאנו כשני שלישים מהעובדים ברשת לחל"ת. באלה שנשארו פתוחים בתל אביב אירחנו מפונים שבתיהם נפגעו". לדברי ליפמן, "המצב בענף הוא קטסטרופה, במיוחד במלונות האורבניים. רוב שש השנים האחרונות, מאז הקורונה, היו גירעוניות. בכל פעם שאני מביט קדימה ורואה נצנוץ של אור, מגיע משבר חדש - כל מבצע או מלחמה זה עוד פטיש של 5 קילו על הראש. אנחנו מחזיקים את עצמנו הודות לאשראי שאנו מתחייבים עליו, אבל הריביות רצחניות, וגם לדברים האלה יש גבול ובסוף צריך להחזיר את הכל. הבעיה היא שאני לא מרגיש שיש מענה כלשהו מטעם המדינה ואני חושש שהיא לא באמת תספק מתווה פיצוי משמעותי על הנזקים האדירים שנגרמו לנו. גם מהפיצוי שעליו דובר שנקבל על 'עם כלביא' – עוד לא ראינו כלום".
ראש המועצה האזורית גליל עליון, אסף לנגלבן, מעריך כי בשל אובדן של כרבע מיליון מטיילים באתרי התיירות באזור, היה אובדן כולל של הכנסות של כ־2 מיליארד שקל באזור, מתוכם כחצי מיליארד שקל הכנסות של אתרי תיירות, מלונאות והארחה. לדבריו, "ההפסדים של כלכלת התיירות פה עצומים. למשל תחום הקיאקים, שמעסיק מאות אנשים בצורה ישירה ואלפים באופן עקיף, שלא עבד כלל, או אגמון החולה, שאליו מגיעים מאות אלפי מבקרים בחודש, והיה סגור. שמורות הטבע לא נפתחו וזה פגע בעסקים הנלווים - מדריכים, אטרקציות וצימרים".
