בהרב מיארה: "אנחנו בשלב ב' של הרפורמה - מרוץ לחיסול המוסדות הדמוקרטיים"
בכנס לשכת עורכי הדין תקפה היועמ"שית שתי מגמות: נרמול אי-ציות להחלטות בית המשפט, והשתלטות פוליטית על אכיפת החוק. "קל להצית את האש - קשה לשלוט בגובה הלהבות"
"מחויבות המדינה לחוק ולמשטר דמוקרטי חשובה בכל עת, ובימים אלה אנחנו בשעת מבחן מיוחדת. הכרסום בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית הואץ מאוד בתקופת המלחמה. אנחנו מצויים במה שניתן לכנות 'שלב ב' של הרפורמה המשפטית — פאזה קיצונית יותר של המהלך", כך אמרה היום (ב') היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בכנס לשכת עורכי הדין. לדבריה, "אם בעבר התייחסנו לכך שדמוקרטיות נופלות בצעדים קטנים, בשל הקרבה לתום הקדנציה של הכנסת הנוכחית נפתח מרוץ לחיסול המוסדות הדמוקרטיים. אם בעבר הדאיגה אותנו חולשת מערכת הבלמים והאיזונים בדמוקרטיה הישראלית, החשש היום כבד יותר. שלב ב' של הרפורמה מציב סימן שאלה על עצם הרעיון כי נדרש ריסון על כוחו של השלטון".
בהרב-מיארה הפנתה זרקור לשתי מגמות — הראשונה, נרמול אי-ציות להחלטות בית המשפט; והשנייה, ההשתלטות הפוליטית על אכיפת החוק. בהקשר למגמה הראשונה אמרה היועמ"שית כי "המאמץ שהלך וגבר בעת האחרונה לקעקוע הלגיטימיות של פסיקת בית המשפט מסוכן מאין כמותו. הניסיון של הרשות המבצעת וגורמים נוספים לצרוב בתודעה הציבורית תפיסה לפיה החלטות מסוימות של בית המשפט העליון אינן חוקיות, ולכן מוצדק שלא לציית להן — מסוכן מאין כמותו. כך גם ההתנהלות של גורמים שונים מהקואליציה, שאינם מאפשרים לדיונים בבית המשפט להתנהל כסדרם ומנסים לשבש אותם. המשמעות של 'נרמול' אי-הציות היא שהממשלה תבחר לציית רק להחלטות שנוחות לה. במילים אחרות, כוח שלטוני בלתי מרוסן, בואכה אנרכיה. מדובר בשינוי טקטוני של שיטת המשטר".
עוד אמרה בהרב-מיארה כי "אנחנו מצויים בעיצומו של מהלך לשינוי 'כלל ההכרה' — הבסיס החברתי לזיהוי והכרה בנורמות משפטיות מחייבות. אלמלא נתעשת, ויפסקו פעולות מצד גורמי שלטון לקעקוע מעמדה של הרשות השופטת, לא ירחק היום שבו פסק דין של בית המשפט ייתפס בעיני הציבור כבלתי מחייב. רצונה של הממשלה ותו לא הוא שייקבע — בלי בלמים, בלי מרסנים, בלי דמוקרטיה. וחשוב להבין: גלי ההשפעה של המתקפה על בית המשפט אינם צפויים. קל להצית את האש — קשה לשלוט בגובה הלהבות. יש מי שישאל, אם הממשלה אינה מצייתת להחלטות בית המשפט — מדוע יתר המוסדות והציבור מחויבים בכך?"
כדוגמה הביאה בהרב-מיארה את חובת הגיוס לצה"ל: "מדינת משפט אינה יכולה להתעלם מהחוק המחייב גיוס של כולם ומהפגיעה בשוויון. לא ניתן לשתף פעולה, מבחינה משפטית, עם מצב שבו ביד אחת הממשלה מגבירה את הנטל על המשרתים, וביד השנייה הממשלה מאפשרת השתמטות המונית — ויש שיאמרו אף מעודדת אותה. זהו הרקע לקביעתו של בג"ץ כי על הממשלה לגבש מדיניות אכיפה אפקטיבית למניעת הטבות כלכליות ממשתמטים משירות צבאי. והנה, קיבלנו הצצה ל'שלב ב' של הרפורמה — החוק ברור, החלטת בית המשפט ברורה, אבל הממשלה למעשה לא מבצעת. המסר קשה: מבחינת הממשלה, החלטתו של בית המשפט כי הממשלה חייבת לפעול נגד משתמטים היא המלצה בלבד. התנערות הממשלה מהחלטות בית המשפט פוגעת בגיוס. האכיפה יכולה הייתה להיות הרבה יותר אפקטיבית".
לגבי המגמה השנייה אמרה בהרב-מיארה כי "אכיפת החוק היא קודש הקודשים של מערכת המשפט. עליה להיוותר חפה מכל השפעה פוליטית. אכיפת חוק המובלת על ידי אינטרסים פוליטיים היא מאפיין של משטרים חשוכים — משטרים שישראל לא רוצה להידמות אליהם. לצערי, אנחנו כבר לא על קו הזינוק של המסלול להפיכת מערכת אכיפת החוק לכלי שרת בידי השלטון, אלא הרבה מעבר לכך".
היא דיברה בהקשר זה על שתי הצעות חקיקה המקודמות כיום בכנסת: חוק פיצול תפקיד היועמ"ש וחוק מח"ש. לדבריה, "מדובר בשני חוקים החולקים את אותו רציונל — שליטה פוליטית בגופי אכיפת החוק והמשפט הפלילי. הם משלימים זה את זה. הם גם ממשיכים את הקו שהוביל את השר לביטחון לאומי והקואליציה להתעקש על כך שפקודת המשטרה לא תכלול את ההוראה המתבקשת, לפיה המשטרה חייבת לפעול באופן ממלכתי וא-פוליטי, ותאפשר לשר להתערב בחקירות". לדבריה, "עם העברת חוק הפיצול וחוק מח"ש, מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל תשנה לגמרי את אופייה. מדובר בשינוי תפיסתי ועקרוני. במקום אכיפת חוק עצמאית נקבל אכיפת חוק המושפעת מאוד מאינטרסים פוליטיים ומצרכי הממשלה המכהנת והשרים עצמם".
לדבריה, חוק פיצול תפקיד היועמ"ש "אינו פיצול, אלא ריסוק המעמד המקצועי והעצמאי, הן של היועץ המשפטי לממשלה והן של התובע הכללי — הפיכתם של שומרי הסף והאמונים על אכיפת הדין במדינת ישראל לכאלה התלויים בדרג הפוליטי. בעוד היועץ המשפטי החדש יהפוך באופן כמעט מוצהר למשרת אמון, התובע, לכאורה, ייהנה מכמה הגנות — גם אם חלשות". אלא שלדבריה, "מנסחי החוק כללו בו מנגנונים שונים למיסוד השפעה פוליטית על התובע הכללי ולהתערבות פוליטית בתיקים קונקרטיים. השפעה פוליטית על אכיפת החוק ויכולת הממשלה לקבוע את הדין עבור עצמה היא מאפיין של שחיתות".
לגבי החוק שמקודם להוציא את מח"ש מהפרקליטות ולהכפיפה לשר המשפטים, אמרה היועמ"שית שהוא "מוסיף נדבך משמעותי לפוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק. שוטרי משטרת ישראל, במסגרת תפקידם, באים במגע יומיומי עם אזרחי המדינה ומפעילים מולם סמכויות פוגעניות. המחלקה לחקירת שוטרים מהווה בלם מרכזי מפני ניצול לרעה של הכוח המסור בידי שוטרי ישראל. חרף התפקיד המשטרי הרגיש של מח"ש, הצעת החוק מביאה להסרת החיץ בין מח"ש לבין הדרג הפוליטי — מח"ש תוכפף בפועל לדרג הפוליטי ומנהל מח"ש ימונה למעשה על ידי דרג פוליטי. המשמעות של מח"ש פוליטית היא הרתעת חוקרי משטרה מלעסוק בתיקים של אנשי שלטון ומקורביהם. המשמעות של מח"ש פוליטית היא גם אכיפת יתר של שוטרים כלפי קבוצות שאינן אהודות על השלטון. אזרחי המדינה ירגישו את השינוי ברחוב, במשחקי הכדורגל ובעצרות מחאה".
בהרב-מיארה הוסיפה כי "המחירים החברתיים, הכלכליים והדמוקרטיים של הפגיעה בבית המשפט, של הפוליטיזציה של אכיפת החוק ושל שורה של צעדים אנטי-דמוקרטיים נוספים שמקודמים כעת — יהיו כבדים מאוד. את חלקם אנחנו כנראה כבר משלמים. פתח לשחיתות בקנה מידה גדול, הפיכת מערכת אכיפת החוק לכלי לשימור הכוח השלטוני ולדיכוי מתנגדים לשלטון, הרתעת שומרי סף, תקשורת חופשית וארגונים אזרחיים, אפשרות השפעה על היכולת לקיים בחירות הוגנות — השינויים מתרחשים במהירות, אבל תיקון הנזקים לא יהיה מהיר. קשה יהיה להחזיר את הגלגל לאחור".
