דו"ח בנק ישראל
עוד לפני איראן: המלחמה חתכה התוצר ב-175 מיליארד שקל; "יש להעלות מסים"
לפי דו"ח בנק ישראל ל-2025, כל רבעון מתחילת המלחמה הביא לירידה של 3,900 שקל בממוצע בהכנסה התיאורטית של האזרחים; ישראל מפסידה 20 אלף תושבים בשנה - יותר עוזבים מאשר מגיעים; הבנק קורא להעלאת מסים על עשירונים 5–8
דו"ח בנק ישראל שמתפרסם היום הוא מסמך עב כרס הכולל ניתוחים רבים - חלקם ישנים, חלקם חדשים וחלקם מחודשים. אבל יש ז'אנר ספציפי של ניתוחים שהוא אולי החשוב ביותר: "ניתוחים ממחישים". הבנק המרכזי לוקח תופעה שכולנו מכירים, נותן לה שם ובעיקר מספר, וכך התופעה הופכת מתיאוריה סבירה לעובדה ממשית מטרידה. בדו"ח על שנת 2025 יש כמה ניתוחים חשובים כאלה: על ההגירה מישראל, על פגיעת המלחמה בתוצר לנפש, על המשמעות הכלכלית של ההרעה במעמדה המדיני של ישראל, ועל היקף הגירעון המבני.
ירידה של 20 אלף איש במאזן ההגירה
קשה מאוד לעקוב אחרי ההגירה מישראל. הסתכלות על הנתונים היבשים עלולה לבלבל, שכן בשנת 2021 הגיעו לישראל עולים רבים מרוסיה ומאוקראינה שהשתמשו בה כתחנת מעבר. יתר על כן, גם ישראלים שמהגרים אינם מודיעים לאיש שהם "מהגרים" - לעיתים הם פשוט נוסעים לחו"ל ונשארים שם, ולכן לוקח זמן לזהות שאכן היגרו. בבנק ישראל מראים (עמוד 16 בדו"ח) כי בשנים 2024–2025 נרשם ממוצע של מינוס 20 אלף במאזן ההגירה - כלומר, עזבו את ישראל 20 אלף איש יותר מאלה שהגיעו. זאת לעומת ממוצע של פלוס 20 אלף בשנים 2016–2019, עוד לפני מלחמת רוסיה–אוקראינה. מדובר בפער של כ-40 אלף מהגרים.
אולם גם נתון זה מוגזם במקצת, שכן רבים מאלה שעזבו ב-2024 וב-2025 הם אותם עולים שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה — וראוי לבחון במחקר נפרד מדוע כה רבים מהם לא בחרו להישאר. מכל מקום, אם מסתכלים רק על "עולים רגילים", התמונה היא כך: בשנים 2016–2019 עמדה ההגירה החיובית לישראל על כ-27 אלף בממוצע, ואילו בשנים 2024–2025 עמד מאזן ההגירה על 7.5 אלף בלבד - קיטון של 20 אלף. ניתוח מעמיק יותר מראה שהקיטון נובע הן מגידול ב"יורדים" והן מירידה ב"עולים".
בבנק ישראל אומרים כי "מוקדם להסיק אם השינוי השלילי במאזן ההגירה הוא גורם זמני שנבע רק מהמלחמה, או משקף גורמים מתמשכים יותר". יש להעיר לבנק כי נתוני 2024, המשקפים ירידה בהגירה, הם בעצם נתוני שנת 2023 - שרובה המוחלט עבר ללא מלחמה. בבנק מזכירים שתי משמעויות כלכליות: קיטון בכמות העובדים וירידה בביקוש לדיור. הניתוח מבהיר שישראל צריכה לשים עין על ההגירה - ובעיקר על היציאה ממנה. בתקציב הנוכחי, לדוגמה, הממשלה נתנה הטבות מס לעולים חדשים, אך ספק אם נעשו פעולות שימנעו ירידה מהארץ.
בכמה פגעה בנו המלחמה? כ-35 אלף שקל בתוצר לנפש
אנו מכירים היטב את הפגיעה בגוף ובנפש שהסבה לנו המלחמה, מרגישים בכיס את העלאות המס - כמו העלאת המע"מ ומס ההכנסה - ורבים מאיתנו שמעו שהמלחמה עלתה למשק מאות מיליארדי שקלים. אבל האם אפשר לכמת בכמה בדיוק נפגעה רמת החיים שלנו לעומת מה שהיה מתרחש לולא המלחמה? בבנק ישראל עשו בדיוק את החישוב הזה.
בחישוב הראשון בודקים בכמה המשק היה צומח לולא המלחמה: לוקחים את קצב הצמיחה הנורמלי של השנים 2014–2019, מותחים את קו המגמה קדימה ורואים שכרגע אנחנו נמצאים 3.7% מתחתיו. כלומר, בגלל המלחמה הפסדנו תוצר מצטבר של כ-8.6% מאז השביעי באוקטובר ועד סוף 2025 - שהם כ-175 מיליארד שקל. אם מסתכלים רק על התוצר העסקי, שמנטרל את הפעילות הציבורית, הפסדנו אפילו יותר: 11.1 אחוזי תוצר.
אבל בבנק ישראל מסבירים שהחישוב הזה כללי מדי: הוא מתמקד ב"כלכלה" ולא באנשים, ומתעלם מהשאלה מה נעשה עם הכסף. לכן מבוצעות שתי התאמות כדי להבין את הפגיעה האמיתית באזרח: תחילה מנכים כספים ששולמו לגורמים מחוץ לישראל - למשל, רווחים של חברות רב-לאומיות שפועלות כאן אך מוציאות את כספן החוצה, סעיף שגדל משמעותית בשנות המלחמה. שנית, ובכך עיקר - מנכים את כל ההוצאות הציבוריות שהלכו לביטחון, שכן המטרה היא לנטרל את השפעת המלחמה על רמת החיים.
שתי ההתאמות הללו מקפיצות את הפגיעה הנמדדת: מנזק לתוצר של 175 מיליארד שקל לאובדן רווחה של 375 מיליארד שקל. כדי להמחיש את המספר, בבנק ישראל מביאים לקדמת הבמה את המונח "הכנסה לאומית לנפש מפעילות אזרחית". השורה התחתונה: ירידה של כ-35 אלף שקל לנפש בממוצע. במילים אחרות, כל רבעון של מלחמה חתך כ-3,900 שקל מרמת החיים וההכנסה התיאורטית של כל אחד מאיתנו.
האם לביקורת המדינית יש השפעה כלכלית?
כולנו יודעים שאחד המחירים שישראל משלמת במלחמה הוא המחיר המדיני. מדינות רבות בעולם מסתייגות בעוצמה כזו או אחרת מפעולותיה. ידוע כי לביקורת הזו עשויות להיות השפעות כלכליות: היו שלבים שבהם מוסדות ומדינות באיחוד האירופי פעלו להשעות את הסכם הסחר עם ישראל, וסקר של התאחדות התעשיינים מראה כי 84% מהתעשיינים דיווחו על ביטול עסקאות עם האיחוד, לרוב "מסיבות פוליטיות" לדבריהם.
במשך חודשים טענו באוצר ובבנק ישראל שאין דרך לכמת נזק זה, אבל בדו"ח החדש מציע הבנק דרך יצירתית לתת לנו מושג על היקפו. הבנק סיווג את מדינות אירופה לפי רמת ביקורתן כלפי ישראל: "מדינות ביקורתיות" - אלה שהכירו ב"פלסטין" ב-2014 או ב-2024–2025 (אירלנד, בלגיה, לוקסמבורג, מלטה, סלובניה, ספרד, פורטוגל, צרפת ושוודיה) - מול "מדינות מתונות" המקיימות קשרים קרובים עם ישראל.
הממצא: עד פרוץ המלחמה, הייצוא הישראלי לשתי הקבוצות עלה באופן זהה, והמדינות הביקורתיות היוו 38% מסך הייצוא לאיחוד האירופי. מאז המלחמה חלה בלימה בייצוא למדינות הביקורתיות, וחלקן ירד ל-30% בלבד. במספרים: הייצוא אליהן היה נמוך ב-1 מיליארד דולר מהתחזית ב-2024, וב-1.5 מיליארד דולר ב-2025.
יש לציין כי הניתוח ראשוני, ואינו בוחן לעומק אם יש מאפיינים כלכליים משותפים למדינות הביקורתיות, ואם הגידול בייצוא למדינות המתונות נובע ממספר עסקאות ייחודיות עם מדינה כמו גרמניה. כפי שמציינים כותבי הדו"ח, הייצוא הישראלי הכולל ב-2025 עלה לעומת 2024. ואולם למרות המגבלות, הדו"ח מספק הדגמה מוחשית למשמעות הכלכלית של הביקורת המדינית - מידע שמקבלי ההחלטות אמורים להפנים.
להעלות מסים כדי להתמודד עם הגירעון המבני
אין זה סוד שהאתגר התקציבי של מדינת ישראל הפך לאחד האתגרים המרכזיים שלה. הדו"ח לכל אורכו דוחק בממשלה הבאה, שתבנה את תקציב 2027–2028, לגבש אסטרטגיה תקציבית רב-שנתית. האתגר הישראלי ייחודי: החוב הציבורי עלה, ההוצאות צפויות להישאר גבוהות, ומנגד ההוצאה האזרחית נמוכה ולכן קשה לקצץ בה. בנוסף, ישראל צריכה להיות ערוכה בכל עת למשבר נוסף שיעלה כ-10% תוצר - ולכן חייבת לחזור לחוב נמוך. ועל כל זה מצטרפים אתגרי מאקרו שלא נעלמים: מחסור בהשקעה בתשתיות, מערכת חינוך לא מיטבית ושילוב חלש של חרדים וערביות בשוק העבודה.
בדו"ח הנוכחי מחזיר הבנק למרכז הבמה את מושג "הגירעון המבני" - הפער החזוי בין הוצאות והכנסות המדינה כיום, עוד לפני תוספות של הרגע האחרון. הבנק מעריך כי הגירעון המבני הנוכחי עומד על כ-3.7% תוצר. למרות שהממשלה כבר העלתה מסים וצמצמה הוצאות בהיקף של 1.5% תוצר, המלחמה צפויה להיות יקרה יותר: כשמחברים את הגידול הצפוי בתקציב הביטחון על פי ועדת נגל, את עלויות השיקום, את עליית תשלומי הריבית ואת הגידול בתשלומי ביטוח לאומי - מגיעים לגירעון של 3.7%.
מה משמעות הגירעון? בהנחה שהצמיחה תעמוד על כ-3.5%, החוב הציבורי ימשיך לגדול. כדי לייצב אותו יש להגיע לגירעון של לכל היותר 3.2%, וכדי להוריד את יחס החוב לתוצר - לגירעון נמוך אף יותר. המשמעות: נדרשים קיצוצים או הכנסות ממסים של לפחות 10 מיליארד שקל - וזאת בהנחה שמערכת הביטחון לא תדרוש יותר.
לבנק ישראל יש עמדה ברורה מאין יבוא הכסף, וקצת קשה לשמוע אותה: מהעלאת מסים, ובעיקר על מעמד הביניים הגבוה - עשירונים 5 עד 8. בהשוואה בינלאומית, עשירונים אלה משלמים פחות מס מהממוצע. המדיניות של הממשלות האחרונות - הנוכחית כמו גם הקודמת - נעה דווקא בכיוון ההפוך, הקלה על מעמד הביניים, שחש כי הוא נושא בנטל המלחמה והמס בעוד אוכלוסיות שאינן משתתפות בנטל זה מבחירה נהנות מפטורים.
