פרשנות
חקירת ערוץ 12: זיני מיישר קו כפול מול נתניהו
כמו ראש הממשלה ובקשת החנינה, גם ראש השב"כ מנסה לקדם הליך בלתי דמוקרטי בכסות לגיטימית לכאורה; בנוסף השניים חולקים את הטינה היוקדת כלפי תקשורת עצמאית וביקורתית שאינה תעמולה שלטונית; ומה החידוש בתצהיר של ח"כ שרן השכל על הבחירות לתפקיד מבקר המדינה?
1. מה עומד מאחורי בקשת זיני לחקור את התקשורת
הבקשה של ראש השב"כ דוד זיני ליועצת המשפטית לממשלה לחקור את ההדלפה לכאורה לערוץ 12 ביום תחילת התקיפה באיראן דומה במהותה לבקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה נתניהו לנשיא הרצוג. שתיהן מגייסות הליכים לגיטימיים כמו חקירה וחנינה למטרות זרות ופסולות בעליל. נתניהו מבקש בעצם לבטל את משפטו וזיני מבקש השתקה, הרתעה והטלת אימה כלפי התקשורת שאותה הוא נוהג לכנות לפי פרסום ב"הארץ" "תשקורת" ו"ערוצי תרעלה ותבהלה". זיני מיישר כאן קו כפול עם נתניהו: גם בניסיון לקדם הליך בלתי דמוקרטי בכסות לגיטימית לכאורה; ובנוסף, הוא חולק עם נתניהו את הטינה היוקדת כלפי תקשורת עצמאית וביקורתית שאינה תעמולה שלטונית.
בינתיים, היועצת המשפטית לא אישרה לפתוח בחקירה נגד עיתונאי ועורכי חדשות 12; מאחר שמדובר באלפים של שותפי סוד, שלא נגרם נזק, ושזה לא המקרה לפגוע בתקשורת. וגם, בגלל האפשרות שיונית לוי וניר דבורי לא היו מוכנים להיתפס בלתי מוכנים כמו הממשלה והצבא ב-7 באוקטובר. הבאזז סביב תקיפה באיראן עמד באוויר וטוב לדעת שיש מי שידע להיערך לקראתו.
2. מה העם רוצה ומה הוא צריך
הממשלה הזהירה את בג"ץ ביום רביעי שעבר שלא יעז להורות לה להקים ועדת חקירה ממלכתית למחדל הטבח ולאירועים שקדמו לו והתחוללו בעקבותיו. ולפני האיום, הבעת צער. "למרבה הצער", נכתב בפנייה, "בשל אילוצי לוח הזמנים של הכנסת, לא עלה בידי הכנסת להשלים את הליכי החקיקה של הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בטרם יציאתה לפגרת הבחירות".
אכן, העומס בלתי נסבל. לחסל את מוסד היועץ המשפטי, להחליש את התקשורת העצמאית, לפנק את החרדים בביטול מעצר עריקים, בסבסוד עוקף סנקציות למשתמטים, בחוק יסוד לימוד תורה. נכון, חשוב להרוס עוד מוסד חשוב בדמוקרטיה הישראלית, ועדת החקירה הממלכתית, אבל הלו, כמה אפשר לדרוש ולצפות. כמו שנאמר במסכת אבות: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה".
לנתניהו לא מתאימה כרגע שום ועדה. לכן סילק מסדר היום את הצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר לוועדת חקירה פוליטית. מתאים לו להשאיר לסדר היום, במיוחד בתקופת הבחירות, את הדיון נגד כשירותו של נשיא העליון יצחק עמית להקים ועדה כזו. ולמה אין לנתניהו אמון בוועדה שעמית יקים? כי ועדה כזו "תטה" את מסקנותיה נגדו כמו שעשו, לשיטתו, שתי הוועדות האחרונות שהוקמו בידי ממשלת השינוי - ועדת החקירה לאסון מירון שמצאה אותו אחראי אישית למותם של 45 מתפללים, וועדת הצוללות שהוציאה נגדו מכתבי אזהרה על פגיעה בביטחון מדינת ישראל, ביחסי החוץ שלה ובכלכלתה.
הממשלה מזהירה את בג"ץ מפני פסיקה שעלולה להשפיע מבחינה פוליטית בתקופת הבחירות. בכך היא קולעת לדעת חלק מהשופטים שמעדיפים שהציבור יכריע בקלפי אם ואיזו ועדה הוא רוצה. והשופט שטיין העלה קושי נוסף – איני יודע איך לנסח לוועדה את המנדט וגבולות החקירה.
סביב שני עניינים יש רוב בציבור הישראלי - שוויון בנטל והקמת ועדת חקירה ממלכתית. נגד שניהם נלחמת הממשלה בשצף קצף. באמצעות חקיקה נרחבת לטובת המשתמטים ובאמצעות אפס מעשה בעניין חקירת האסון והמחדל הגדולים ביותר בתולדות המדינה. שיטת הממשל מאפשרת לממשלה להפעיל את הרוב הפרלמנטרי שלה נגד רצון רוב העם. בן גוריון הכשיר את המצב הזה במשפט המפורסם שמיוחס לו: "לא חשוב מה העם רוצה, חשוב מה העם צריך". נתניהו לקח את זה צעד נוסף קדימה: "לא חשוב מה העם רוצה וגם לא חשוב מה העם צריך".
3. נח בשבעים שגיאות
סגנית שר החוץ לשעבר שרן השכל הצהירה לבג"ץ שחברי סיעת תקווה חדשה, והיא ביניהם, נדרשו לתעד את הצבעתם לטובת פרקליטו האישי של ראש הממשלה עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה. ולא רק לתעד בווידאו אלא "להציג את התיעוד לראש הממשלה", כפי שכותבת השכל בתצהיר. דברים אלה סותרים את תשובת הליכוד לבג"ץ לפיה לא ניתנה הוראה כזו, ומי שעשה זאת פעל על דעת עצמו.
ברור שאחד התצהירים הוא שקרי. לבג"ץ אין דרך להכריע מי משקר ועליו להסתפק בעובדה העגומה שאחד מהשניים אינו דובר אמת. לשופטים היו מספיק ראיות להשתכנע שחשאיות הבחירות הופרה. אבל הם בחרו בסעד המתון יותר – עריכת בחירות חוזרות – ולא בקיצוני יותר, מינוי המועמד המתחרה, שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יוסף אלרון. אגב, גם פסיקת הבחירות החוזרות חילצה מהממשלה והכנסת קריאות לסרבנות ולמשבר חוקתי. יו"ר הכנסת אמיר אוחנה טרם הודיע האם ומתי יתקיימו הבחירות האלה.
החידוש בתצהירה של השכל הוא לא בעצם חובת התיעוד אלא בחובת הצגתו לנתניהו. עצם הסיטואציה הזו היא קודם כל גרוטסקה קומית: נבחרי העם מוצגים בה כילדים פרועים שהבוס לא סומך עליהם כשהוא מנחית עליהם הנחיה בלתי חוקית – להתכחש לצו מצפונם ולהוראת החוק. וכל זה כדי לבחור בפרקליטו האישי. נח לא בשבע שגיאות אלא בשבעים שגיאות.
