פרשנות
ועדת הצוללות מציגה: ביטחון המדינה בשיטת הקומבינה והאנדרלמוסיה
הכאוס המתואר בדו"ח ועדת החקירה לפרשת הצוללות הוא כמעט שיטה. בין שמדובר ברשלנות ובין שבזדון, היעדר תיעוד, הליכי עבודה רופפים ומניפולציות הם קרקע פורייה להפרת דין ולשחיתות. כך נראית מדינה שממשלתה פועלת להסיר את כל הבלמים על השחיתות
1. הצד הביביסטי של התקשורת מיהר בשבוע שעבר לפרסם מידע שגוי באשר למצבו הבריאותי ונסיבות אשפוזו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. לצד הצער, ניתן היה לקרוא בין השורות גם סוג של הקלה שצפויה מפרישה אפשרית של גרוניס מתפקידיו, הן כיו"ר הוועדה המייעצת לתפקידים בכירים והן כיו"ר ועדת החקירה הממלכתית לצוללות וכלי השיט. גרוניס, כהרגלו, מגיב בדו"ח חמור. הפעם לא אישי, אלא מערכתי. אבל הליקויים החמורים הם מעשי ידי אדם ובאחריותם. והוא אכן מבטיח: "דו"ח, ובו התייחסות להיבטים אישיים, יגובש לאחר שיסתיים בירור האחריות של המוזהרים, אשר מתעכב בשל עתירות לבג"ץ שהוגשו על ידם". המשך יבוא, ולגרוניס נאחל החלמה מהירה ו"ימשיך כבודו".
2. ועדת החקירה נולדה בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, שדחה את העתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית. "אין תקדים למקרה שבו בית משפט זה הורה לממשלה להקים ועדת חקירה", כתב השופט עמית במשפט שעוד יצוטט רבות בעתירות להקמת ועדת חקירה לטבח 7 באוקטובר. והוסיף: "אין לכחד כי שורה של תמיהות הנוגעות לתהליך קבלת ההחלטות בפרשת כלי השיט עדיין מרחפת כחשרת עבים ממעל". עמית חתם בתקווה שהנושא ייבדק. וכן – ממשלת השינוי של בנט־לפיד הקימה את ועדת גרוניס, שחבריה צבי זילברטל, קרנית פלוג, יעקב בורטמן וגדעון פרנק.
וכמו המשפט האלמותי ב"מבצע סבתא" - הוועדה פתחה הכי חזק והגבירה בהמשך. ביוני 2024 היא פרסמה חמישה מכתבי אזהרה חמורים. בכיר הנמענים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו: "סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". זהו הנוסח החמור ביותר שספג מוזהר אי פעם בוועדת חקירה. ונמענו הוא לא פחות מראש ממשלת ישראל.
מי שמחפש סיבות להפיכה המשטרית, סיבות לטינה הארסית למערכת המשפט, סיבות להפקיע מבית המשפט העליון את השליטה על מינוי והרכב ועדות חקירה – כל אלה טמונים בנוסח האזהרה של גרוניס. וכמו שאמרנו, זה הלך והחריף.
בספטמבר 2025, לבקשת המוזהרים ולקראת דיון בבג"ץ, פרסמה הוועדה פירוט למכתבי האזהרה. מי שלא הבין ב־2024 את חומרתם, קיבל פירוט והרחבה. נביא ממנו קטע מעדות מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר דן הראל בפני הוועדה על בקשת נתניהו לרכוש צוללת שביעית: "נראה לי כאילו מישהו ירד ממאדים, לא היה לנו כסף. עצרנו באותה שנה את האימונים, השבתנו את חיל האוויר, לא היה לנו כסף למזון. אימוני היבשה הופסקו. נגמר לנו הכסף אחרי הרבעון הראשון, והוא (נתניהו) נותן בומבה על השולחן ואומר לי 'דן, למה אתה לא קונה עוד צוללות?'".
3. היום (א') הגיע הדו"ח המערכתי, שמצד אחד אינו מציף במפורש את השחיתות, אבל משרטט את המציאות שמאפשרת אותה. הנה כמה דוגמאות. "חיל הים תיאם עמדות עם גורמים מסחריים", נכתב בדו"ח, "הציג למקבלי ההחלטות נתונים מניפולטיביים". חלק מהמצב הזה מטופל בתיק הפלילי שמתנהל במקביל. גרוניס מסתפק בהצגת צלחת הפטרי לגידול חיידקי השחיתות.
כך גם במשפט הבא שנוגע לנתניהו: "הטיפול בנושא של מכירת אמצעי לחימה על ידי בעלות ברית לצדדים שלישיים – נושא אסטרטגי רגיש – התנהל באנדרלמוסיה ובלא יד מכוונת באופן שסיכן את ביטחון המדינה". נתניהו מאשר לגרמניה למכור צוללות למצרים בתהליך שמכונה כאן "אנדרלמוסיה". והאנדרלמוסיה ממשיכה בכך ש"שיחות וסיכומים עם גורמים זרים לא תועדו".
אלה ניסוחים שמתכתבים ישירות עם דו"ח מבקר המדינה בעניין הרוגלות. היעדר תיעוד ואנדרלמוסיה הן תשתיות בדוקות להכשרת הקרקע להפרת הדין, לשחיתות, לאיש הישר בעיניו יעשה. וכאן לא בהכרח מדובר באנשים שהישר בעיניהם הוא באמת ישר. בשני הדו"חות, ברוגלות ובצוללות, אפשר להגדיר את ה"אנדרלמוסיה" כטקטיקה שבאמצעותה ניתן לגנוב סוסים, או במצב הצבירה המוכר של הפארטאץ' הישראלי – "יאללה בלאגן". בשני המקרים, אומרים לנו גם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן וגם השופט גרוניס, חייבים תיעוד, חייבים הליכי עבודה סדורים, חייבים מערכות פיקוח אמינות כי אין לנהל שתי מערכות חיוניות, כמו שמירה על זכויות אדם או תהליכי בניין כוח וקבלת ההחלטות ברכש ביטחוני במיליארדי שקלים, בחסותה של אנדרלמוסיה. מכוונת או אקראית. זדונית או רשלנית.
4. הדו"ח המערכתי מכה בקבינט ובמל"ל. "הוועדה מצאה שלמרות אחריותו, הקבינט אינו מעצב את בניין הכוח. חברי קבינט מסרו לוועדה שהם היו "חותמת גומי להחלטות שהתקבלו על ידי מערכת הביטחון", נכתב בדו"ח שמגלה לפתע "דיפ סטייט". לא רק פקידי המשפט שהפכו ל"מצורעים" החדשים, לא רק פקידי האוצר שנודעו כ"מצורעי" העבר, אלא קביעה מוסמכת של ועדת חקירה שלפיה מערכת הביטחון מקבלת החלטות מעל ראשם של חברי הקבינט, שהפכו ל"חותמות גומי".
בנוסף, מצא הדו"ח המערכתי ש"המל"ל כשל בתפקידיו וחרג מסמכויותיו". משפט שמאחוריו מקופלים מעללי יוסי כהן, עוד אחד ממוזהרי הוועדה, שפנה למדינות נוספות כדי לעניין אותן בייצור ואספקת הספינות "בסטייה מהחלטת הקבינט ומסמכויות המל"ל". כהן, יש להניח, פעל בשירות נתניהו אם כי לא מופרך לחשוד בו גם ביוזמות עצמאיות ולתכליות מפוקפקות.
גיבוש מדיניות ביטחונית, טורח השופט גרוניס להדגיש, יתקבל "בתהליך תקין ורק בהתאם לצורכי הביטחון של מדינת ישראל". ספק רב אם המשפט הזה היה נכתב אלמלא הוטרדו חברי הוועדה מכך שהמדיניות שאותה בחנו לא בהכרח מתגבשת בהתאם לצורכי הביטחון. מעל הפרשה הזו מרחפת, כדברי השופט עמית, "חשרת עבים ממעל".
לא כל העבים האלה הורידו גשם. כך, למשל, היחסים של שני הדודנים של נתניהו עם טיסנקרופ נותרו מרחפים מעל, למרות ההשתדלות של נתניהו למען המפעל הגרמני ולמען הצוללת השישית והשביעית. וזאת, כאשר לשני דודניו היתה זיקה כלכלית ישירה לקונצרן הגרמני, כנציג וספק.
