בגלל רווחי ההייטק: המשק עבר לגירעון בחשבון השוטף - לראשונה מ-2012
המשק עבר לגירעון של 0.1 מיליארד דולר בחשבון השוטף ברבעון הראשון של 2026, בה בעת שההשקעות הישירות הזרות (FDI) זינקו לשיא רבעוני של 14.1 מיליארד דולר. הסיבה: רווחי השיא של חברות AI והייטק, שכשהם נרשמים כשייכים לבעלי מניות זרים, נחשבים "יציאת כסף" שיוצרת את הגירעון – אך בפועל נשארים ומושקעים בחזרה באותן חברות, ולכן השקל לא נחלש
לראשונה מאז 2012 רושם המשק הישראלי גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים – אך בניגוד לפעם הקודמת, מקורו אינו בחולשה כלכלית אלא דווקא בהצלחה. ברבעון הראשון של 2026 עבר החשבון השוטף לגירעון של 0.1 מיליארד דולר, בה בעת שההשקעות הישירות של זרים בישראל (FDI) זינקו ל-14.1 מיליארד דולר – שיא רבעוני בכל הזמנים. שתי התופעות נובעות מאותו מקור: רווחי שיא של חברות הייטק ו-AI הפועלות בישראל, שמנפחים את גירעון חשבון ההכנסות הראשוניות (שהגיע ל-6.7 מיליארד דולר) ובד בבד נרשמים מחדש כהשקעה ישירה פנימה. התוצאה: השקל לא נחלש. זהו פרדוקס – דווקא עודף ההצלחה של ההייטק הוא שמוליד את הגירעון.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, החשבון השוטף – הסיכום הרחב של עסקאות הסחורות, השירותים, הריביות והדיבידנדים בין ישראל לעולם – עבר ברבעון הראשון של 2026 לגירעון של 0.1 מיליארד דולר, לעומת עודף של 3.8 מיליארד דולר ברבעון הקודם. ירידה של 3.9 מיליארד דולר ברבעון בודד, שמקורה כמעט כולו ברכיב אחד: חשבון ההכנסות הראשוניות, שצנח לגירעון שיא של 6.7 מיליארד דולר – מהגבוהים אי פעם. חשוב להבהיר: כמו ברבעונים קודמים, גם ברבעון הראשון של 2026, מאזן הסחר (יצוא מינוס יבוא) עצמו דווקא איתן – חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 5.4 מיליארד דולר, מהגבוהים שנרשמו, על רקע יצוא שיא בשירותים ששוב כמעט נגע ב-10 מיליארד דולר ברבעון. לכן, הגירעון אינו סיפור של סחר, אלא של רווחי הון.
כאן מתחיל החלק החריג. גירעון בחשבון השוטף נתפס בדרך כלל כסימן לחולשה – בריחת הון, לחץ על המטבע, יבוא שמנצח יצוא. הפעם הקודמת שישראל רשמה גירעון, ברבעון הראשון של 2012, אכן מתאימה לתבנית: גירעון של 2.3 מיליארד דולר על רקע צמיחה איטית והוצאות שיא על יבוא אנרגיה. ב-2026 קורה ההפך הגמור. הגירעון, זעום בהשוואה – 0.1 מיליארד דולר – מגיע דווקא בזמן שההשקעות הישירות הזרות מזנקות ל-14.1 מיליארד דולר ברבעון בודד: השיא הרבעוני הגבוה ביותר בכל זמנים, בפער של כ-2.7 מיליארד דולר מהשיא הקודם (11.4 מיליארד דולר ברבעון האחרון של 2018).
חשבון ההכנסות הראשוניות מודד את הריביות, הדיבידנדים ורווחי ההשקעה הזורמים בין ישראל לעולם. הכנסות הישראלים מהשקעותיהם בחו"ל נותרו יציבות, סביב 6.6 מיליארד דולר; אך הכנסות תושבי חו"ל מהשקעותיהם בישראל זינקו ל-13.1 מיליארד דולר. המקור אינו ריבית על חוב ממשלתי לזרים, אלא רווחי חברות: ככל שחברות זרות הפועלות בישראל – בעיקר ב-AI ובהייטק, אך גם בפיננסים ובאנרגיה – רושמות רווחיות גבוהה יותר, גדל הדיבידנד המגיע לבעלי מניותיהן הזרים, ונרשם כיציאת מט"ח בחשבון ההכנסות הראשוניות.
למה השקל לא נחלש
אם דולרים אכן יוצאים, היינו אמורים לראות פיחות. בפועל אין כזה, וההסבר מחבר בין שני הקצוות: רוב הרווחים אינם מחולקים בפועל אלא מושקעים בחזרה באותן חברות ישראליות, ונרשמים כ"רווח שלא חולק". בספרי מאזן התשלומים הם יוצאים בחשבון השוטף כגירעון, וחוזרים בחשבון הפיננסי כהשקעה ישירה. זה בדיוק מסביר את הזינוק ב-FDI ל-14.1 מיליארד דולר. במקביל, ההשקעות הישירות של ישראלים בחו"ל התהפכו לזרם שלילי של 11.7 מיליארד דולר, ונכסי הרזרבה של בנק ישראל עלו ב-4.5 מיליארד. ההון נשאר בבית, ואין לחץ לפיחות.
בשוק ההון מעריכים שמאחורי כל התנועה עומד מספר קטן של חברות שמרכזות את עיקר הרווחיות – תאגידי הייטק גדולים, רבים מהם בתחום ה-AI. אין כאן שינוי רוחבי במבנה המשק, אלא ריכוזיות גוברת סביב גרעין צר, שכל החלטת חלוקת רווחים שלו מתורגמת ישירות לתנועה בחשבון השוטף הלאומי.
וחשוב להבחין: ההידרדרות היא בזרם, לא במאזן. מצבת הנכסים נטו של המשק כלפי חו"ל דווקא השתפרה ל-250.4 מיליארד דולר בסוף מרץ, לעומת 237 מיליארד דולר שנה קודם, והחוב החיצוני נטו נותר שלילי – נכסי המשק בחו"ל עולים על התחייבויותיו ביותר מ-325 מיליארד דולר. ישראל לא איבדה כושר פירעון; מה שהשתנה הוא הרכבו של החשבון השוטף.
ובכל זאת אסור לזלזל. גם אם הדיבידנדים חוזרים פנימה ואינם משפיעים תזרימית, הם שוחקים את העודף ומשנים את הרכבו: עוגן השירותים נשאר חזק – עודף של 10 מיליארד דולר ברבעון, מתוכו 17.1 מיליארד דולר יצוא שירותי הייטק – אך התלות בהון זר הופכת דומיננטית. חברות הדירוג מעניקות ל"סקטור החיצוני" ציון נפרד, שבו ישראל נהנית מהדרגה הגבוהה ביותר. השאלה שתטריד את ירושלים אינה אם הגירעון מסוכן, אלא אם הפרדוקס הוא אירוע חולף – או מבנה חדש של הכלכלה הישראלית.
