פרשנות
טראמפ מוכר ביוקר גישה למידע ציבורי שהוא מייצר
שירות של Truth Social שבשליטת נשיא ארה"ב מוכר גישה מהירה לפוסטים. המודל העסקי מעלה שאלה: האם נשיא יכול להפוך מדיניות ציבורית לנכס פרטי?
בשבת האחרונה (1 באוגוסט) השיקה TMTG - חברה שב־41% ממניותיה מחזיק נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ואף נושאת את שמו - שירות בשם Truth API: הזנת נתונים מהירה לפוסטים של החשבונות המשפיעים ברשת Truth Social, פלטפורמה חברתית שגם היא בבעלות טראמפ. המחיר שדווח - עד 100 אלף דולר בחודש, או 60 אלף דולר בחודש בהתחייבות לשלוש שנים.
1. רק כדי להבין את סדר הגודל של התשלום: נכון ל־2023, הכניסה למאיון העליון היא הכנסה של כ־680 אלף דולר בשנה. כלומר, לא כל העשירים ביותר בארה"ב יכולים להרשות זאת לעצמם. השירות באמת מיועד למולטי־מיליונרים. אבל כאן מגיע ה"עוקץ": עד כמה שזה נשמע לא ממש "כשר", טראמפ רחוק מלהיות טיפש, והמוצר שהחברה שבבעלותו משווקת אינו מוכר מידע סודי. הוא מוכר "מילי־שניות" ששוות כסף. הרבה מאוד. למשל: ב־9 באפריל 2025 התהפכו מדדי וול סטריט בחדות כלפי מעלה אחרי שטראמפ פרסם פוסט על הקפאת מכסים ל־90 יום. "השווקים כבר זזים בעקבות פוסטים ב־Truth Social", אמר אז קווין מקגורן, המנכ"ל הזמני של החברה. זו אינה ביקורת, כמובן - אלא תיאור המוצר מפי ה"יצרן".
2. המהלך הזה מסעיר בימים אלו את המערכת הפוליטית בארה"ב, והסיקור מציג את המהלך השיווקי של TMTG כ"שחיתות" גסה של נשיא שלא יודע להתאפק. זו, כמובן, קריאה שגויה. נבנתה כאן הנדסה משפטית מדויקת, משוכללת ומתוחכמת, שהופכת העמדה לדין לכמעט בלתי אפשרית - וזה החידוש כאן. הרי דיני ניירות הערך האמריקאיים בנויים סביב הפרת אמונים כלפי מקור המידע. כאן מקור המידע הוא טראמפ עצמו, ואתה לא יכול לגנוב מידע מעצמך.
חוק מ־2012 אוסר על נבחרי ציבור לסחור על בסיס מידע פנים - אבל טראמפ אינו סוחר, הוא מוכר את הצינור. וסעיף לחוק הפלילי הפדרלי, העוסק בניגוד עניינים, אינו חל על הנשיא ועל סגנו. כאמור, לא מדובר בפרצה שהתגלתה במקרה, אלא במודל עסקי שנבנה בגבולות הדין הקיים.
3. התוצאה: כל הוויכוח נדחק לתחום האתי. וב־2026 - עידן של פופוליזם קיצוני - האתיקה כבר אינה קטגוריה עצמאית, אלא שיוך מפלגתי: בעד טראמפ או אנטי־טראמפ. מי שאומר שזה תקין הוא טראמפיסט; מי שאומר שזו שערורייה הוא רודף. ויש בזה לא מעט: אחד מכל שלושה חברי קונגרס סחר בנכסים פיננסיים בין 2019 ל־2021, ושליש מהם אף הכו את מדד S&P 500. כ־86% מהאמריקאים תומכים באיסור על כך. לפני שבועיים, עשרה ימים לפני השקת Truth API, אישר בית הנבחרים חוק האוסר על חברי קונגרס, בני זוגם וילדיהם לרכוש מניות חדשות. החוק אינו חל על הנשיא. ועדיין, יש הבדל: חברי הקונגרס סוחרים במידע שהם מקבלים; טראמפ מוכר גישה למידע שהוא מייצר.
4. אבל העסקה האמיתית אינה מתרחשת במקום שאליו כולם מסתכלים. היא מתרחשת שלב אחד למעלה. טראמפ מנתב הודעות מדיניות רשמיות - מכסים, מהלכים צבאיים, אמירות על הפדרל ריזרב - דרך נכס פרטי שבבעלותו, באמצעות נאמנות המנוהלת בידי בנו. סוכנות AP דיווחה שלשכת העיתונות של הבית הלבן מעתיקה את הפוסטים של הנשיא כשהיא משיבה לשאלות עיתונאים. המדינה הפכה למפיץ משני של פלטפורמה פרטית. "המדינה זה אני" - גרסת השרת.
5. כאן חשוב לדייק: השתלטות על מנגנוני המדינה אינה המצאה של טראמפ. כל הפופוליסטים עושים זאת: אורבן עשה זאת בהונגריה, ארדואן בטורקיה, נתניהו בישראל. הרגולטור, התקשורת הציבורית, מערכת המינויים - כולם עברו תהליכים דומים. אבל בכל המקרים האלה הרווח היה פוליטי: שליטה, שרידות, נאמנות. החידוש של טראמפ הוא שהרווח כספי, ישיר וניתן להמרה למזומן. מוניטיזציה של סמכות נשיאותית. הוא ממשיך לתפקד בו־זמנית כנשיא וכבעל שליטה, ומשתמש בחלק ממנגנון המדינה כדי לשפר את שורת הרווח של החברות שלו - שגם הפעם, כמו TMTG, נמצאות בירידה.
המספרים לא משאירים מקום לספק: Trump Media דיווחה על הכנסות של 3.7 מיליון דולר בשנה שעברה, לצד הפסדים של מאות מיליוני דולרים, כאשר המניה קרסה מאז שטראמפ חזר לבית הלבן. הנכס כבר נשחק. אנליסטים מ־JPMorgan מצאו שהתגובה של שוק האג"ח לפוסטים של הנשיא על המזרח התיכון דעכה עם הזמן, אף על פי שהמלחמה נמשכת.
ההנחה לחוזה תלת־שנתי מודה בכך בפה מלא: הגישה שווה פחות ביום שאחרי הנשיאות (60 אלף דולר בחודש, בהתחייבות עד אוגוסט 2029). לפי חישוב פשוט, שלוש חברות - או סוחרים - שיירשמו לשירות ה־API החדש במחיר המלא, יכפילו את הכנסות החברה. הנשיא טראמפ מחלץ את בעל השליטה טראמפ. ככל שהפוסטים יזיזו יותר שווקים, כך יעלה ערך המנוי, וטראמפ יודע איך למכור מוצרים.
6. הנזק העמוק אינו ב־100 אלף הדולרים. ארה"ב בנתה במשך עשורים ארכיטקטורה שלמה של פרסום סימולטני - חדרי נעילה בלשכת הסטטיסטיקה, בפדרל ריזרב ובמשרד המסחר - מתוך הבנה שמידע ציבורי שאינו מתפרסם לכולם באותו רגע אינו ציבורי. היא גם מהווה דוגמה ומופת לכל מדינה דמוקרטית, ובהן ישראל. כעת טראמפ הוציא את הערוץ המרכזי של המדיניות האמריקאית מחוץ לארכיטקטורה הזאת. הסכנה אינה שהמשקיעים ישלמו 100 אלף דולר בחודש. הסכנה היא שנשיא ארצות הברית הופך את הגישה למדיניות ציבורית למוצר פרטי. ברגע שהתקדים הזה מתקבע, השאלה כבר אינה מה יעשה טראמפ, אלא מה יעשה הנשיא הבא.
הפגיעה האמיתית מושתתת על עיקרון מכונן שעליו נבנו השווקים המודרניים: מידע ציבורי שייך לציבור — לא למלך.
