הקברניט
אוטומטי מול אנושי: איזה טייס מוצלח יותר במקרי חירום באוויר?
לאחרונה התפוצץ חלון בטיסת ריינאייר, ונוסע כמעט נשאב החוצה - מקרה חריג ונדיר שמחייב תגובה מהירה ומדויקת; האם המחשב יכול לעשות זאת טוב יותר מטייס בשר ודם? התשובה מורכבת - ולצוות אנושי יש יתרונות גדולים שחשוב להכיר
שלום, כאן הקברניט; תארו לעצמכם שאתם בטיסה רגילה לגמרי שלא מזמן המריאה, מתרווחים בכיסא, רבים על משענת היד עם הבחור שלצידכם, ומתלבטים בין סרטי אקשן גנריים ופרקים מהעונה הראשונה של "סיינפלד". פתאום מתנפץ החלון שלכם - מסכות חמצן יורדות מהתקרה, אנשים צועקים, המטוס נכנס למצב חירום אמיתי.
חוקי הפיזיקה, בחוצפתם הטיפוסית, גורמים להשוואת לחץ אוויר בין הקבינה והשמיים, וכל זה קורה בגובה של כ-16,000 רגל - לא כזה שנוח לנשום בו. החיים שלכם תלויים בצורה הכי מילולית שאפשר בידי הצוות בקוקפיט; מי לדעתכם יתפעל טוב יותר את המצב - טייס אנושי, או טייס אוטומטי?
תרחיש הבלהות שהרגע תיארתי קרה במציאות, רק לפני שבוע; בואינג 737 של ריינאייר שהמריא מיוון לגרמניה עבר כשל קריטי במנוע - אחד מלהבי הטורבינה התפרק, פגע בדופן והרסס גרם לפריצת החלון. אחד הנוסעים, ליוביצה קרוביץ' בן 61 מסרביה, נשאב החוצה - לטענת פרקליטיו, עד הכתפיים.
על הנייר הפיתרון הוא קודם כל לייצב את המטוס, שאיבד חלק מיכולות ההנעה שלו, ואז להוריד גובה במהירות לגובה בו לחץ האוויר מאפשר נשימה; אספקת החמצן שזורם במסכות היא מוגבלת. טבעי לחשוב שטייס אוטומטי יבצע את כל הפעולות הנדרשות מהר יותר, ובדייקנות: הוא לא צריך לחשוב או להתלבט, הוא אינו נלחץ או מתבלבל, הוא מכונה.
אבל התשובה אינה כל כך חד משמעית, ולטייס בשר ודם יש הרבה מאוד יתרונות קריטיים על פני המחשב במצבי חירום. לפניכם חמישה דברים מאוד מעניינים, שאין מחשב שעושה טוב יותר מצוות אנושי - ושווה להכיר.
1. להבין מתי מכשירי טיסה משקרים
כן, זה יכול לקרות; המחשב יודע מה עובר על המטוס בזכות מכשור שמודד מהירות, גובה, מנח גוף, קצב הנמכה ועוד פרמטרים רבים. אבל זו הדרך היחידה שלו ללמוד על העולם סביבו, בעוד טייסים יכולים לקלוט ברגע אחד שהמידע שבא מהחיישנים לא תואם את מה שקורה במציאות.
קחו לדוגמה את טיסת 1829 של לופטהנזה מ-2014: שני חיישני כנף של איירבוס A321 קפאו, והזינו נתונים שגויים למערכת בקרת הטיסה, שמראה זווית התקפה - הזווית של המטוס ביחס לקרקע - חריגה ומסוכנת. הטייס האוטומטי נדרש להגיב, ולהוריד את האף בצורה חדה, משום שהחיישן אמר לו שהאף עולה, ותיתכן סכנת הזדקרות. אבל הצוות הבין שהאיירבוס מקבל מידע כוזב, הזווית לקרקע בסדר גמור, וניטרל את הפעולה לפני שהמחשב יכניס את המטוס לצלילה בעייתית.
2. לנהל התראות ואזהרות בזמן אמת
טייסים יכולים לזהות אילו אזהרות שמציג להן המטוס הן הכי דחופות, ואיך כשלים שונים בטיסה קשורים זה לזה. דוגמה טובה היא טיסה 32 של קוונטס מ-2010: איירבוס A380, מטוס נוסעים ענק ומאוד מתקדם, חווה כשל קיצוני במנוע שגרם לנזקים גדולים ורב-מערכתיים.
מסכי האזהרות של אנשי הצוות נראו כמו מופע זיקוקים, והם הוצפו בחיוויים על תקלות. הטייסים היו צריכים לפרק את המקרים במהירות, ולהבין מה פה הבעיה העיקרית ומה נובע ממנה ופחות דחוף. הטייס האוטומטי עזר, כן? הוא סייע בייצוב המטוס בזמן שהצוות עובר על רכיבים וחומר טכני, עד שנמצא אפיק מתאים לפיתרון והאיירבוס נחת בשלום.
3. לבחור את האופציה הכי פחות מסוכנת
קבלת החלטות תחת לחץ נראית כמו משהו שמערכות ממוכנות יעשו הכי טוב שאפשר: הן הרי לא מושפעות מלחצים. אך אין להן ניצוץ של גאונות אנושית, מה שמתבטא היטב בסיפור מאוד מפורסם - הנס על ההדסון. מכירים? טיסה 1449 של יו אס איירווייז ב-2009, איירבוס A320 שפגע בציפורים ואיבד את שני המנועים שלו. הטייס צ'סלי סולנברגר התלבט בזריזות, בחר בנחיתת אונס על הנהר וביצע אותה בצורה מושלמת.
טכנית, היה אפשר להגדיר לטייס האוטומטי לנסות להחזיר את האיירבוס לנחיתת חירום באחד משדות התעופה באזור, תוך שהוא מוציא את המקסימום מהמטוס. אך תחקיר האירוע הראה שהסיכוי להצליח היה נמוך עד אפסי, ודווקא הבחירה בנחיתה במים היתה הנבונה ביותר על אף הסיכונים המובנים. בזכות צ'סלי, טייס משכמו ומעלה, בטיסה היו מינימום נפגעים ואף אדם לא נהרג.
4. לאלתר מעבר לתכנון הבסיסי של המטוס
מהנדסים מעצבים מטוסים כך שיתפקדו היטב בכל מצב חירום, בנסיבות בהן סביר שהוא יתרחש. אבל השמיים גדולים, המטוסים קטנים והפתעות לא חסרות - ולעיתים קורה שהצוות נקלע לסיטואציה לא סבירה בעליל. קחו לדוגמה את טייסי האיירבוס A300 של DHL שהמריא בנובמבר 2003 מבגדד, וחשב שהכל יזרום כרגיל. תראו לכם את ההפתעה שלהם כשפתאום התפוצצה הכנף ומערכות עלו באש: טיל של מיליציית פידאין סדאם העיראקית פגע במטוס.
הפגיעה חתכה כמה צמתי קווים הידראוליים, והצוות פשוט איבד לחלוטין את השליטה במטוס. מה עשו? התחילו לשחק עם המצערות, ומצאו את מצב הדחף המתאים ששומר את האיירבוס יציב דיו כדי להתחיל סיבוב - ואז ביצע הקפה והצליח לנחות עם כנף בוערת - אבל בחתיכה אחת. יתכן שטייס אוטומטי יהיה מסוגל לעשות דבר כזה לו יתכנתו אותו להבין את המצב הספציפי, בגובה ובכיוון הספציפי, במשקל הספציפי ועם מגבלות הנזק. בשטח, פגיעות טיל יכולות להיראות מאוד אחרת ממקרה למקרה, וזה לא משהו שקל להיערך אליו מראש במערכת אוטומטית.
5. להבין איך באמת מושפעים חיי אדם
נחזור למקרה החלון הפרוץ שאיתו התחלנו: הטייס האוטומטי לבדו יכול לייצב את המטוס, ואז לקחת אותו לאן שהוגדר לו לטוס. המחשב יכול להבין שיש פגיעה במנוע, שינוי בדיחוס התא, ולעיתים גם שיש פגיעת גוף. אבל פה נגמרות יכולותיו - לא ברור לו מה קרה ומה צריך לעשות עם זה; אין לו מושג שקרוביץ' המסכן עובר כרגע את הסיוט של כל נוסע, טייס אוטומטי הוא אוסף מערכות שממלא פקודות.
הטייסים האנושיים היו יכולים לתפעל את האירוע לבדם, אך זה היה קורה תחת לחץ גדול מאוד ועומס עבודה שעלול ליצור מרווח טעות בעייתי.
ולכן, הצוות האנושי קובע את אופן הפיתרון - ואז הם שילבו כוחות: המחשב ייצב את המטוס, טייס אחד ניהל את ההטסה והשני תפעל את האירוע מול שדה התעופה המתאים, קיבל נתיב פתוח לנחיתת חירום והסביר שיש לו לפחות פצוע אחד ושצריך אמבולנס שיגיע מיידית. זה מה שקרה, וכך שרדו כולם.
בשורה התחתונה, טוב שיש לצוות את המחשב, וכולם עובדים חזק ביחד. ועד שלא נראה קפיצות מדרגה דרמטיות באוטומציה של מטוסים, זו תהיה גם הדרך הכי בטוחה לטוס, עם או בלי חלון פתוח - אדם קורא את המצב, מגדיר לאוטומט את המשימה, ומפקח עליה. טיסה נעימה!
