הקברניט
מאחורי הקלעים של חטיפת מדורו: כך כמעט נכשל המבצע
המתקפה של ארה"ב נשענה על יתרונות עצומים כמו יוזמה, כוח אש ועליונות מודיעינית - אך לצידם שיחק גם מזל עיוור; הפשיטה היתה קרובה מאוד לכישלון - ויש לא מעט שאפשר ללמוד מכך על מבצעים מיוחדים. איך תשפיע הפשיטה על הפוליטיקה הבינלאומית?
שלום, כאן הקברניט; ארה"ב השלימה השבוע מבצע יוצא דופן, בו נלכד שליט ונצואלה ניקולאס מדורו בפשיטת קומנדו מוטסת. ההצלחה היתה מהממת, ברמה של הוליווד: היו שם הטעיה גדולה מהחיים, שילוב של טכנולוגיה וריגול אולד-סקול, וביצוע מושלם בלי לאבד אף אדם ואף מכונה; לא פלא שהנשיא טראמפ נראה מבסוט.
או לפחות, כך הציגו האמריקאים את המבצע הזה. היום נסתכל אל מאחורי הקלעים שלו, ונלמד עד כמה קרובה היתה הפשיטה לכישלון מסנוור.
איך זה נגמר, כולנו יודעים: מדורו נכפת והוטס לארה"ב, ובקרוב יעמוד למשפט ויגלה בעצמו אם כלא אמריקאי הוא באמת הגיהנום שמספרים, או שסדרות כמו "אוז" סתם הגזימו. זה לא מעצר שווא: הנ"ל תפס את השלטון בוונצואלה ב-2013 והגיע לשיאים של אלימות, רדיפת מתנגדים וטרור ממשלתי קומפלט. מה הקשר לארה"ב? לטענת טראמפ, מדורו אחראי למגיפת הסמים האיומה שקורעת את רחובות המעצמה.
אז בקיץ 2025 החל הים הקריבי שמצפון לוונצואלה להתמלא בספינות מלחמה אמריקאיות, וכלי טיס החלו לחסל סירות שמקושרות לקרטלי סמים. ארה"ב קראה לזה מבצע Southern Spear (חנית דרומית), והוא לווה בהשפרצת איומים בכלי התקשורת. מבחוץ נראה שטראמפ שוב עושה שרירים על ריק, אבל לא מחפש צרות; אתם זוכרים שהסיג את הצי שלו מהשטח החות'י, אחרי שקלט שאם ספינות יחטפו טיל הוא עוד ימצא את עצמו פולש לתימן. אבל מתחת לפני השטח, נערך צבא ארה"ב למהלך עוצמתי ומפתיע.
הקפיץ השתחרר ב-3 בינואר, קצת לפני שתיים בלילה: פטריות אש כתומות צבעו את הרקיע בשבעה אזורים שונים בוונצואלה, וכל העולם ראה שהפעם ארה"ב רצינית.
ההתקפה החלה במהלך סייבר נרחב ששיבש מרכזי תקשורת, שליטה ובקרה, והקשה על תיאום ההגנה. השלב הבא היה השמדת מכ"מים זירתיים גדולים - חלקם בפגיעת טילי שיוט ששיגרו ספינות הצי, ואחרים מאש מפציצים כבדים מדגם B1. במקביל, עטו מטוסי F18 של צי ארה"ב על מערך הנ"מ של ונצואלה: סוללות S300 לטווח ארוך ו-BUK לטווח בינוני הושמדו בטילים נגד מכ"מ ופצצות גלישה.
שמי ונצואלה החלו להיפתח ופנימה נשפכו עוד מטוסי קרב, כטב"מים, מסוקי קרב, מטוסי תצפית - יותר ממאה חמישים כלי טיס. תוך זמן קצר כבר האירו הלהבות את הלילה - ומספר בסיסי צבא הפכו לעיי חורבות.
לכל זה היתה מטרה אחת: לא לשבור את הכוח הצבאי של מדורו, לא להכין את השטח לפלישה, לא "להעביר מסר" - רק לגרום לוונצואלה לחשוב שהנה, האמריקאים פותחים במלחמה קומפלט. ובצדק - למה שלא יחשבו? כל פתיחת מלחמה מודרנית צפויה להיראות ככה. ופה היה הטריק: בין השריקות הסילוניות של טילי השיוט ופיצוצי הבסיסים, האזעקות ושאון הירי, נבלע קול להבי מסוקים.
לפחות עשרה מסוקי סער מהירים מדגם צ'ינוק ובלאקהוק, חדרו בגובה נמוך וטרטרו בין שכונות קראקס. הם חמקו כצללים עד למחנה פורטה טיונה העירוני, בו ישב מתחם המגורים הממוגן של מדורו.
כמאתיים לוחמי כוח דלתא - סיירת מטכ"ל האמריקאית, השתלשלו בחבלים ותפסו עמדות סביב המתחם, ומספר חוליות פשוט הופיעו אצל מדורו במרפסת ושלפו אותו מתוך חדר השינה. הוונצואלים הופתעו מהפשיטה, אך התעשתו והחלו לשפוך אש כבדה על הקומנדוס; לפחות שבעה נפצעו.
מסוקים חמושים סיפקו סיוע אש עד שיתארגן כוח המילוט בעוד כטב"מים סורקים כל גג ומרפסת, ואז יצאו כל הפושטים עם ניקולס מדורו ואשתו סיליה פלורס ארוזים היטב בבגאז'. המבצע, שקיבל את השם Absolute Resolve (נחישות מוחלטת), הושלם בהצלחה.
האמריקאים עבדו קשה כדי שזה יקרה: סנסורים מכל סוג ומין ניתחו כל פיקסל בתמונת ההגנה הוונצואלית, לוויינים, משאבי סייבר וסוכנים חשאיים הופעלו ללימוד השגרה של מדורו ואנשיו, של הכוחות בסביבה, ושל האזור המותקף - עד לרמת כלב השמירה הבודד.
לא היתה ברירה: מבצעי חטיפת אח"מ מעורף האויב הם מהמסובכים ביותר שקיימים בהיסטוריה הצבאית, ונוטים להשתבש גם אם נערכים אליהם שנים וחושבים ממש על כל שיבוש. וכפי שאמרתי - גם במקרה שלפנינו כמעט נהרסה התוכנית, והיו לכך כמה וכמה הזדמנויות.
למשל, מדורו וזוגתו הבינו שיש מתקפה, וליתר ביטחון קמו והתארגנו לרדת לחדר הביטחון שלהם - בונקר ביתי משוריין היטב; אם הדלת היתה ננעלת, היה כמעט בלתי אפשרי לשלוף אותם משם בחיים. במזל, הספיקו הלוחמים לתפוס את השניים רגע לפני שנכנסו - עד כדי כך, שנחבלו כשהרמבואים הטיחו אותם בדלת המשוריינת.
זה אומר שאם המסוקים היו מתעכבים אפילו חצי דקה, המבצע היה מסתבך פראית - והעיכוב בשטח היה נותן לחיילי ונצואלה זמן להתקדם אל המחנה המותקף ולשטוף את האמריקאים בהמוניהם. וזה, חברות וחברים, רק קצה הקרחון.
אתם יודעים מה עוד היה יכול להשתבש? המסוקים של טראמפ היו יכולים להתפוצץ איך שנכנסו לשמי קראקס, להתרסק באחת השכונות ולהצריך חילוץ בעייתי. למה? כי זה לא משנה כמה כסף וכוח וסייבר יש לך - לאף צד באף קרב אין עליונות מודיעינית מובטחת.
קחו את מבצע Gothic Serpent (נחש גותי; האמריקאים ממש טובים בשמות) מ-1993 בסומליה: ארה"ב שלחה במסוקים את אותו כוח דלתא, כדי לתפוס בעיר מוגדישו בכיר במיליצייית חבאר גידיר המקומית. מיליציה בלי טכנולוגיה מתקדמת, בלי לוויינים, אפילו מדים לא היו להם. מה כן? העליונות המודיעינית ישבה אצלם בכיס. תצפיתנים דיווחו למפקדים בעיר מתי באים המסוקים, מאיזה כיוון ובאיזה קצב.
כשהגיעו לעיר, חיכו להם לוחמים על הגגות. שני מסוקים הופלו באש רקטות RPG, נשק לא מונחה שאין איך לשבש או להטעות - ומבצע החילוץ היה אחד המסובכים וההזויים אי פעם. שני מסוקים נוספים נפגעו, אך הצליחו להגיע לשטח ידידותי. המבצע ההוא נגמר עם 18 הרוגים, קרוב למאה פצועים, וטייס שנפל בשבי.
הוונצואלים הכירו היטב את הסיפור ההוא, וידעו שארה"ב צפויה להשתמש בהנחתות קומנדו. אם היו משכילים לחבר את מערכי ההגנה שלהם לדיווחי רשתות חברתיות על תנועת מסוקים - היו יכולים להעלות את קרלוס וחוזה-רפאל לגג עם נשק נ"מ בסיסי ולתקוע את כל המבצע של טראמפ.
התיעודים מראים את המסוקים טסים מעל שטחים מוארים, כך שלא בוצע ניטרול מוחלט של תשתיות חשמל, והסרטון עלה לרשת בזמן אמת כך שגם תקשורת האינטרנט היתה זמינה.
מה עוד היה הורס את התוכנית האמריקאית? סיכוני אש בגובה נמוך: אני לא מדבר על סוללות הטילים של מדורו - וכדי לאיים על פשיטת עומק עירונית גם לא חייבים אותן. הרי אפילו אם ארה"ב היתה משמידה כל מכ"מ בוונצואלה, מספיק שחיילים בקראקס ישמעו את המסוקים מתקרבים, יראו אותם, וירימו קנה למעלה.
לא צריך פה תותחי 23 מ"מ, שלא חסרים בצבא המקומי: גם טנדר עם מקלע יכול להפיל בלאקהוק או צ'ינוק. ושימו לב - זה כמעט קרה: מסוקים חטפו כדורים מנשק קל וחזרו מחוררים כמו פומפיות. לשמחת האמריקאים, לא נפגעו טייסים או מערכות קריטיות; איך הצליחו? מזל עיוור.
נתקדם: פשיטה מוטסת יכולה ללכת לפח גם בגלל גדר. זה לא שם קוד למשהו, אני מתכוון לגדר-גדר כמו שיש בכל שכונה. וגם אנטנה, עץ, חוטי חשמל או כל מה שנמצא בשטח בנוי ועלול לפגוש מסוק כשהוא נוחת או מנמיך. פשוט הצוות חייב לדעת שהמכשול שם, וזה לא תמיד קורה.
קחו לדוגמה את מבצע Neptune Spear (חנית נפטון) מ-2011, בו נשלחו קומנדוס לחסל את אוסמה בן לאדן בווילה שלו בפקיסטן. שני מסוקים הנחיתו כוחות בחצר של מנהיג אל קעידה, ולא סתם מסוקים: בלאקהוקים מגרסה חמקנית עם חתימת מכ"מ, חום ורעש מופחתת.
המשימה התקדמה היטב והכוח כבר הגיע ליד, ואז אחד המסוקים נחת לתוך חומת האבן של הווילה; צוות התכנון לא לקח בחשבון שמשב הרוטור יוחזר מדופן הבניין, ויזיז את הבלאקהוק כשהוא קרוב לקרקע. הזנב נשבר ונפל, ובמזל לא נהרג אף אחד מהלוחמים.
הצוותים עשו את שנשלחו לעשות, לקחו את גופת הארכי-מחבל, ואז פוצצו את המסוק שנשתל בערוגת הירק שלו. בלחץ, הצליחו להצטופף במסוקי חילוץ ולברוח לפני שהספיקו להגיע כוחות ביטחון מקומיים. אותו הדבר היה יכול לקרות בוונצואלה: קראקס עיר צפופה, ובלאקהוק מנמיך היה יכול להתרסק בגלל מפגש עם איזה כבל או מישהו שגונב ממישהו כבלים מהשכן.
מה עוד יכול להשתבש? מה שתרצו. קחו לדוגמה את מבצע Eagle Claw (טופר העיט) מאפריל 1980: כוח דלתא נשלח לאיראן, לחלץ בני ערובה שנשבו בשגרירות האמריקאית בטהראן. שמונה הליקופטרים יצאו לדרך, מהם שניים נקלעו לסופת חול והתעכבו מאוד בדרך לנקודת הביניים במדבר, ושלישי עבר כשל טכני וחזר לבסיס.
המחסור בכלים, זמן ודלק הוביל לביטול הפשיטה, ובמהלך ההתארגנות לתנועה חזרה התרסק מסוק לתוך מטוס מטען. זו אמנם דוגמה קיצונית, שכן גם חיזוי מזג האוויר וגם ההתארגנות הלוגיסטיות לפשיטה בוונצואלה היו טובים לאין שיעור - אך היא עדיין ממחישה את הכאוטיות של מבצעים גדולים ומורכבים שכאלה.
ועדיין, למרות כל הקשיים והסיכונים, הושלמה החטיפה ומדורו - עריץ עם נהרות של דם על הידיים - נמצא באזיקים. מגיע לו, כן? הנפילה שלו גם עושה צדק עם העם הוונצואלי, וגם מחלישה את בני הברית שלו באיראן. אבל בראייה גלובלית רחבה יותר, קצת קשה לי לשמוח - כי הפשיטה האמריקאית היתה מהלך מאוד מדאיג.
אתם מבינים, ונצואלה וארה"ב היו פרטנריות במשך שנים רבות, וחברות אמריקאיות עזרו לפתח את מצבורי הנפט שם לרמה שתתאים למסחר. אך הפוליטיקה שיבשה את השותפות וב-2019 החליט מדורו לגרש את החברות האמורות; לא יפה, לא ראוי אבל טכנית - זכותו.
בתחילה בנתה ארה"ב את הקייס בשיטה הרגילה: ליצור מצב פוליטי שיצדיק פעולה אגרסיבית. כאמור, נטען שוונצואלה היא המקור למכת הסמים הקשים שמפוררת את החברה האמריקאית. הרי מדורו מחובר היטב לקרטלי הסמים הלטיניים, והרבה משלוחים נרקוטיים יוצאים משטחה.
הם פשוט כמעט לא יוצאים לארה"ב: ונצואלה מייצאת סמים בעיקר לאירופה ולברזיל. מה מגיע לצפון אמריקה? פחות מ-10% מהקוקאין, ומספרים זניחים ביותר של הרואין ופנטניל. סמים הם תירוץ די רופף פה.
18 צפייה בגלריה
סירת מבריחי סמים, שצולמה יוצאת משטח ונצואלה והותקפה בידי כטב"מ אמריקאי
(צילום: US DOW)
לקראת דצמבר 2025 התחיל הנשיא טראמפ להדגיש יותר ויותר את המניע האמיתי: הנפט המתוק שארצות הברית כל כך אוהבת.
באמצע אותו חודש, כשהכריז טראמפ על מדורו כ"נרקו-טרוריסט" ועל שלטונו כבלתי חוקי, כבר אמר בפה מלא: הנפט שלהם? אנחנו רוצים אותו, ואנחנו ניקח. ואחרי השלמת המבצע, שב והכריז: החברות האמריקאיות יחזרו אל תעשיית הנפט שם, ויכניסו המון כסף לטובת ארצות הברית והעם הוונצואלי!
שלא תטעו, אני לא נגד הפלת מדורו והחלפת השלטון בוונצואלה; הוא היה שותף קרוב של איראן, ואקט שמחליש אויב שלנו הוא רצוי ומבורך. אבל תחשבו רגע: הייתם רוצים לחיות בעולם בו כל מנהיג עם כוח, נשק ועצבים יכול לקום בבוקר במוזה של ויקינג? ביזה כמדיניות חוץ?
הכאוס יהיה ברמה של ימי הביניים: מדינות כבר לא יתאמצו ליצור מצב פוליטי שיתמוך בתירוצים של איחוד תרבויות וטריטוריות ומרחב מחיה - כל אחת תפלוש ותיקח משאבים ושטחים חופשי. אתם מבינים כמה מלחמות יהיו בעולם כזה? איך תיראה הכלכלה כשכולם מכפילים תקציבי ביטחון, כי איומי כיבוש וסיפוח הם לא נבואת זעם והגזמות של פרשנים, אלא החיים עצמם?
בשורה התחתונה, טוב שהמבצע בקראקס הצליח, ואני מקווה שארה"ב תלמד את שותפותיה חלק מהשיטות שהפעילה. אבל אני מאוד מקווה שזה לא יהפוך לטרנד - לא אצל ארדואן באגן הים התיכון, לא אצל סין וצפון קוריאה בפינה שלהן באסיה, לא ברוסיה מול מזרח אירופה ובטח שלא אצלנו במזה"ת הנפיץ. שימרו על עצמם, היו עירניים וננצח.
