נשים בהייטק: ההזדמנות הכלכלית שישראל מפספסת
הייטק הוא מנוע הצמיחה המרכזי של המשק הישראלי, אך מאחורי החדשנות, השגשוג והמיתוג כ"אומת הסטארט אפ" מסתתר פער אחד שלא נסגר. הפער המגדרי.
נכון ל-2024, רק כ-36% מהעובדים בענף הן נשים, ורק אחת מכל עשר מנכ"ליות בחברות סטארט אפ היא אישה. מדובר לא רק בעיוות חברתי, אלא בהחמצה כלכלית ממדרגה ראשונה.
דו"ח "נשים בהייטק 2025" של רשות החדשנות משרטט תמונה מורכבת. מצד אחד, נרשמה עלייה במספר הנשים הלומדות מדעי המחשב ובמספר המועסקות בתפקידים טכנולוגיים. מצד שני, כמעט דבר לא השתנה בצמרת. שיעור הנשים בתפקידי C-Level ובקרנות ההון סיכון נותר מתחת ל-25%. רק אחת מכל שש מנהלות בכירות היא אישה, וסטארט-אפים בניהול נשים גייסו פחות מ-5% מההון הכולל בשנים האחרונות.
הנתונים האלה אינם רק בעיה של צדק מגדרי, הם מצביעים על חוסר יעילות כלכלית. מחצית מהאוכלוסייה אינה מיוצגת במוקדי קבלת ההחלטות, מה שאומר שחצי מהכישרון, מהיצירתיות ומהחשיבה השונה פשוט לא מנוצל.
הפערים נולדים הרבה לפני שורת הקוד הראשונה. שיעור הנבחנות במדעי המחשב במרכז גבוה פי שלושה מאשר בירושלים, ובפריפריה נמוך עוד יותר. ילדה שנולדה בבאר שבע או בעפולה מתחילה את המרוץ מאחור וישראל מאבדת אלפי מהנדסות פוטנציאליות עוד לפני סיום התיכון.
הבעיה אינה רק חינוכית, אלא גם מבנית. ישראל נדרשת לתוספת של כ-80 אלף עובדים טכנולוגיים עד 2035 כדי לשמור על יתרונה התחרותי, אך במקום למצות את המשאב האנושי המקומי, הנשים, היא פונה לייבוא עובדים. לפי נתוני ה-OECD שיעור הנשים הלומדות מקצועות STEM בישראל גבוה יחסית למדינות המערב, אך רבות מהן נתקעות בשלב המעבר לשוק העבודה. הרשתות סגורות, הדרישות נוקשות, והתרבות הארגונית לעיתים אינה מאפשרת איזון בין קריירה לחיים אישיים.
ההייטק הישראלי נולד כתרבות גברית. צעירה, הישגית, אינטנסיבית. הסיסמה "עובדים עד השעות הקטנות" אולי מלהיבה, אך היא גם סיבה לכך שנשים רבות מוותרות על קידום או יוצאות לחל"תים ארוכים. לצד זאת, נשים רבות מדווחות על תחושת ניכור, מחסור במנטוריות ובדמויות נשיות לחיקוי, ופערי שכר שנמשכים גם אחרי עשור של מודעות.
השינוי יגיע רק כשהנהלות יפסיקו לראות בגיוון המגדרי פרויקט רווחה, ויתחילו לראות בו יעד עסקי. ארגונים שמקדמים שוויון מדווחים על רווחיות גבוהה יותר, יצירתיות רבה יותר, ויכולת טובה יותר להתמודד עם משברים. במילים אחרות: שילוב נשים איננו מחווה חברתית; זו אסטרטגיה עסקית.
אם ישראל רוצה לשמור על מעמדה כ"אומת הסטארט-אפ", עליה להפוך גם ל"אומת השוויון". לא רק בשם הערכים, אלא בשם הכלכלה. כי במציאות שבה חדשנות היא מטבע עולמי, אף מדינה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על מחצית מהמוחות שלה.
רו"ח רגינה אונגר היא יו"ר קבוצת חמת ויו"ר פורום הדירקטוריות מבית איגוד הדירקטורים
