האצת הדיגיטציה - צעד נכון בכיוון הנכון, אך חובת ההוכחה על הממשלה
בעיצומם של דיוני התקציב, כאשר ברור שהשמיכה קצרה - הלחצים רבים ומגוונים, וכך גם הדרישות הפופוליסטיות מצד הדרג הנבחר. כבר התרגלנו לכך. אבל הפעם, לצד כל אלה, ישנה הצעת החלטה אחת שראויה לציון לשבח. הצעת מחליטים על האצת הדיגיטציה, דאטה ובינה המלאכותית בענן "נימבוס", שעתידה לשפר משמעותית את השירות לאזרחים ולעבור יחד עם התקציב וחוק ההסדרים.
דוח מבקר המדינה על מלחמת "חרבות ברזל" חשף כשלי ממשל שיטתיים: טיפול כושל באזרחים שפונו, היעדר תיאום בין משרדים, מערכות מידע שלא מדברות זו עם זו. ההחלטה מציעה צעד ראשון לטיפול מערכתי מבוסס דאטה. בין היתר היא מבטיחה למשל שעד שנת 2030, 100% מהשירותים הנפוצים לציבור ינתנו באופן דיגיטלי (לעומת 48% בלבד היום).
אך כדי שההחלטה תצא מן הנייר אל המציאות, נדרשת הירתמות ממשית של כל השחקנים, הקצאת משאבים משמעותיים, ומעקב צמוד אחר יישום.
ההחלטה שונה מקודמותיה במספר היבטים. ראשית, היא מבוססת על יעדים מדידים ולוחות זמנים ברורים. אם היום, למשל, רק 5% מהשירותים ניתנים באמצעות שיחת וידאו - השאיפה היא להגיע ל50% מכלל השירותים עד 2030. כפי שהראינו במחקרים קודמים במכון הישראלי לדמוקרטיה, מדידה של השירות הציבורי היא התנאי הבסיסי לשיפור - אי אפשר לשפר מה שלא מודדים.
שנית, מחברי הצעת המחליטים עשו שיעורי בית טובים מבחינת בנצ'מרק בינלאומי. הם לא ניסו להמציא את הגלגל, אלא למדו ממדינות שכבר הוכיחו ששירות ממשלתי צריך להיות מותאם לאתגרי המאה ה-21. דנמרק אימצה את העיקרון של "דיגיטלי כברירת מחדל" כבר לפני שני עשורים, באסטוניה יש חוק שמחייב רשויות לבקש מידע מהאזרח רק פעם אחת ואז לשתף אותו בין גופים שונים, ואיחוד האמירויות מובילה בשירותים פרואקטיביים שמסתכלים עשור קדימה. ההחלטה המוצעת מאמצת עקרונות מוכחים אלה ומתאימה אותם למציאות הישראלית. עבור ישראל, שנהנית מהמיתוג שלה כאומת הסטארט-אפ, הפער אינו (רק) בטכנולוגיה אלא בהחלטה אסטרטגית ובהקצאת משאבים.
שלישית, ההחלטה משלבת גישה רוחבית: מהשירות לאזרח, דרך התייעלות פנימית של המערכת, ועד השפעה כלכלית רחבה. היום, העברת מידע בין גופים ציבוריים אורכת בין 240-500 ימים (!). לאחר השינוי היא צפויה להתקצר לפחות מ-90. ברור ששינוי כזה ישפיע על כל תהליך בין-משרדי, מתהליכי רישוי עסקי ועד לשירותים חברתיים, יוביל לקיצור זמני המתנה ויפחית את נטל הבירוקרטיה הממשלתית על האזרח. בנוסף, המפה משלבת אסטרטגיה ממשלתית עם יוזמות שעולות מהמשרדים עצמם - גישה שמאזנת בין כיוון ברור לבין גמישות בביצוע.
למרות הפוטנציאל, ישנם גם אתגרים משמעותיים בדרך. ישראל כבר "בזבזה זמן" יקר בריבים טריטוריאליים בין גופי ממשלה על מי ינהל את תחום הבינה המלאכותית. מספר גופים ביקשו את הבכורה, וסימוני טריטוריה מוסדית עיכבו התקדמות. גם אחרי ההחלטה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית עדיין קיימים סימני שאלה בנוגע לגופים האחראיים.
אבל הסיכון המרכזי הוא שגם הפעם נגלה, בסופו של דבר, שמדובר בהחלטה הצהרתית בלבד ללא תקציב אמיתי, "פול גז בניוטרל". בלי משאבים משמעותיים והירתמות של כל השחקנים – גם מפת הדרכים המפורטת ביותר לא תוביל לשום מקום.
מחקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה הראו את הקשר בין אפקטיביות המערכות הציבוריות ואיכות השירותים הציבוריים לבין איכות החיים של האזרחים.
המחיר של אי-פעולה הוא לא תיאורטי אלא מוחשי מאוד. ראינו אותו בדוח המבקר על מלחמת "חרבות ברזל", באכזבה מאי איוש פרויקטור הצפון, בתסכול של אזרחים ועסקים שלא מצליחים לממש זכויות ושירותים. הצעת המחליטים היא הזדמנות. חובת ההוכחה עכשיו על הממשלה.
עו”ד ריטה גולשטיין-גלפרין היא ראשת התוכנית לרפורמות בשירות הציבורי במכון הישראלי לדמוקרטיה
