למה הסגנון האישי שלכם הוא הנשק הסודי של הבינה המלאכותית?
הבאזז סביב Generative AI מרגיש לעיתים כמו מסיבה שכולם הוזמנו אליה. אבל אחרי ההתלהבות הראשונית מהיכולת לייצר תמונה, טקסט או קוד בלחיצת כפתור, אנשי מקצוע בעולמות היצירה נשארים עם שאלת המהות: "איך זה עוזר לי לעבוד טוב יותר, ולא רק לייצר תוכן שנראה כמו של כולם?" זהו לב המתח שאני מכנה 'אנרכיזם AI': החשש המוצדק מפני עתיד גנרי שבו הטכנולוגיה מכתיבה את הטון, אל מול הפוטנציאל האדיר של הכלים הללו לשמש כמכפילי כוח ליצירתיות האישית. התשובה, והמפתח לאימוץ המוני ואמיתי של AI, טמונה במילה אחת: פרסונליזציה.
סקר של מקינזי מצא שרק כ־35% מהעובדים בארגונים שהטמיעו כלי AI משתמשים בהם בקביעות. רוב הכלים נותנים תוצאה שאינה תואמת את הסגנון או ההקשר הייחודי של המשתמשים. הפער אינו טכנולוגי בלבד, הוא תרבותי ופסיכולוגי. כדי ש-AI תהפוך לחלק מהזרימה היומיומית של יוצרים, היא חייבת לדבר בשפה האישית שלהם. לכן, גישת ה- Personalization אינה תוספת קוסמטית, היא הכרחית עסקית וטכנולוגית.
בשנתיים האחרונות, ראינו את עלייתם המטאורית של מודלי שפה ותמונה גדולים. כלים כמו Midjourney, DALL-E ו-ChatGPT הפכו לשם דבר, והציגו לעולם את כוחה של ה-AI. התוצאות מרשימות, אבל עבור אנשי מקצוע, צלמים, מעצבים, אנשי שיווק, התוצרים הגנריים של המודלים הם נקודת פתיחה, ולעיתים קרובות אף מכשול.
המודלים אומנו על מאגרי מידע עצומים מהאינטרנט, ולכן התוצרים מהווים ממוצע סגנוני של מה שהם איתרו. הם יודעים לייצר תמונה יפה או טקסט שיווקי, אבל לא מכירים את טביעת האצבע הייחודית של היוצר. הם דוחפים אותנו לעבר בינוניות אחידה, לא מבינים את סגנון העריכה שהפך אותם לצלמים מבוקשים, את ה-DNA המדויק של הלקוח, או את קונבנציות הקוד הנהוגות בצוות הפיתוח.
כאן נכנסת לתמונה הפרסונליזציה, והיא זו שהופכת את ה-AI מגימיק טכנולוגי לכלי עבודה חיוני. במקום להשתמש במודל-על אחד שנועד לשרת את כולם, העתיד טמון במודלים קטנים, ממוקדים ומאומנים באופן אישי על הדאטה של כל משתמש. זהו מעבר מ-AI ציבורי לפרטי.
תחשבו על צלם אירועים. במשך שנים, הוא פיתח סגנון עריכה ייחודי, הוא משתמש בפלטת צבעים, קונטרסט, חשיפה, שהלקוחות שלו מזהים ואוהבים. כלי AI גנרי יכול להציע לו פילטר בסגנון וינטג' או דרמטי, אבל הוא לא ישכפל את המגע האישי. מנגד, מודל AI שלמד מאלפי התמונות שהוא ערך, יכול להחיל את הסגנון המדויק שלו על אלפי תמונות חדשות בדקות. מערכת כזאת לא מחליפה את היצירתיות שלו, אלא משמשת כמכפיל כוח עבורה, משחררת מהעבודה הטכנית והסיזיפית ומייעלת את תהליכי העבודה באופן דרמטי. מאפשרת לצלם להתמקד במה שחשוב: לפנות זמן יקר לפיתוח אישי ומקצועי, להעמקת היצירתיות ולקשרי הלקוחות.
העיקרון הזה תקף לכל תחום יצירתי. סוכנות שיווק יכולה לאמן AI על כל הקמפיינים שלה כדי לייצר קופי וקריאייטיב ששומרים על קול המותג המדויק ללקוח. אולפן מוסיקה יכול להשתמש ב-AI שלמד את סגנון המיקס הייחודי של המפיק הראשי לייעוך תהליכים, ומפתחים יכולים להשתמש ב- Co-pilot שלמד את ארכיטקטורת הקוד של הפרויקטים.
מחקר של BCG מצא שהטמעת Personalized AI במערכות ניהול מכירות העלתה את שיעורי השימוש ב־47% לעומת מערכות עם חוויה אחידה, וארגונים שיישמו התאמות אישיות לעובדים דיווחו על עלייה של 20%-30% בפרודוקטיביות. בתחום היצירתי, מחקר של Adobe ציין ש־68% מהיוצרים שהחלו להשתמש בכלים עם התאמה אישית דיווחו על ירידה של מעל 50% בזמן העריכה, לצד עלייה בשביעות הרצון מהתוצר. אנשי מקצוע לא רוצים כלי שהוא טוב לכולם, הם רוצים את הכלי המושלם עבורם.
השלב הבא באבולוציה של ה-AI לא יהיה מודל גדול יותר, אלא היכולת של כל אחד מאיתנו לקחת את המודלים האלה ולביית אותם, להטמיע בהם את הידע, הניסיון והסגנון שלנו. זהו הפתרון המעשי לאותו 'אנרכיזם AI': במקום שהטכנולוגיה תכפה עלינו אחידות, אנו משתפים אותה עם האישיות והאמנותיות שלנו שרק ממשיכים להתפתח ולגדול- בשאיפה שה-AI תפסיק להיות ישות חיצונית שאנו מתקשרים איתה באמצעות פקודות, ותהפוך לשותף יצירתי אמיתי שמבין אותנו לעומק. מדובר בגשר הכרחי בין הבטחה טכנולוגית מסעירה לבין אימוץ רחב ובר-קיימא שישנה את הדרך בה אנו עובדים ויוצרים.
רון אורן הוא מייסד שותף בחברת Imagen
