מהסטארט-אפ ניישן נשארה רק נוסטלגיה
בשנתיים האחרונות מדינות רבות כבר לא שואלות האם להשקיע בבינה מלאכותית אלא "איפה לחתום?". צרפת הכריזה על תוכנית לאומית של 1.5 מיליארד אירו, אנגליה מקצה מעל למיליארד ליש"ט לפיתוח מודלים עצמאיים ותשתיות חישוב ריבוניות וסינגפור כבר הקימה קרן ממשלתית ייעודית עם מאות מיליוני דולרים לעידוד חדשנות ב-AI ציבורי.
איחוד האמירויות, שמעולם לא נחשבה למעצמה טכנולוגית אלא למי שקונה את מיטב הטכנולוגיה מאחרים, חנכה לפני שנה משרד ממשלתי לבינה מלאכותית והקימה מודל שפה לאומי (Falcon) המותאם לשוק המקומי.
במדינות שעשו את הצעד קדימה כבר יש גוף מוביל עם תקציב ייעודי שמקדם תוכנית אב. מדינות מתקדמות מדברות כבר על מושגים מתקדמים כמו ריבונות אלגוריתמית, מושגים שכדאי לכל מדינה שרואה את עצמה מעצמת היי-טק לאמץ בהקדם.
וזה מפתיע, במיוחד כשנזכרים מאיפה באנו. בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2,000 ישראל עוד לא הייתה מעצמת היי-טק, אבל משהו התחיל לבעבע מתחת לפני השטח. בוגרי יחידות טכנולוגיות החלו להקים סטארט-אפים, משקיעים ראשונים הקימו קרנות הון סיכון והתשתית, שפותחה במקור לצרכים ביטחוניים, החלה לזלוג לאזרחות.
המדינה זיהתה את ההזדמנות, פרסה רשת תמיכה, עודדה יזמות ויצרה, כמעט מבלי להתכוון, אקוסיסטם שהפך את ישראל לסטארט-אפ ניישן שהיה דוגמא לעולם כולו.
היום, שני עשורים קדימה, העולם כבר במהפכה הבאה – מהפכת הבינה המלאכותית.
המודלים משתכללים, קווי הייצור משתנים, קבלת ההחלטות עוברת מהפכה - והמרוץ בעיצומו. ממשלות בכל רחבי העולם מבינות את גודל השינוי ונכנסות לעובי הקורה עם השקעות של מיליארדים, הקמת תשתיות על, שיתוף המגזר הפרטי ובניית יסודות העתיד.
בישראל, לעומת זאת ולמרבה ההפתעה, השאלה אם נשתלב במהפכה הזאת עדיין פתוחה. למרות נקודת הפתיחה המצוינת שלנו שכוללת תשתיות טכנולוגיות מתקדמות, אלפי מהנדסים איכותיים, קהילת חדשנות בינלאומית ועניין ציבורי הולך וגובר – אנחנו עדיין לא שם.
מדינות מרכזיות בעולם כבר גיבשו מדיניות AI לאומית כוללת, הקימו גופים ממשלתיים מתכללים ומתקצבים והגדירו לוחות זמנים ברורים. ישנן כבר מדינות עם תשתית חישוב עצמאית שתוכל לשמש לצרכים לאומיים כמו בריאות, משפט, חינוך או ביטחון.
בישראל יש דרג מקצועי מוכשר שכבר ידע, בזכות הגב שנתן לו הדרג המדיני, לקחת לפני עשור את תחום הסייבר קדימה תוך הסרת חסמים בירוקרטיים ושימוש במסגרות התמיכה הקיימות (כמו חוק המו"פ, המדען הראשי, קולות קוראים ייעודיים). אנחנו יכולים כבר להיות במקום אחר לגמרי. הרי כבר היו כאן ניצני אקוסיסטם AI עצמאי וריבוני.
אבל את מה שהיינו ראשונים לזהות אז, העולם זיהה הפעם טוב מאיתנו. "הבהלה לזהב" של המדינות שלא הצליחו להקים בזמן ההוא תשתיות טכנולוגיות משלהן, מובילה אותן להבין את הפוטנציאל העצום ולהיכנס מוקדם ובמלוא הכוח. לא במקרה המדינות המובילות כיום הן לא רק ענקיות טכנולוגיה אלא ממשלות חכמות שמסתכלות קדימה.
חשוב להבין שלא מדובר רק בטכנולוגיה. זה נוגע ליכולת העתידית של מערכות ממשלתיות לקבל החלטות טובות יותר, של בתי חולים לאבחן מחלות מוקדם יותר ושל מערכת החינוך להנגיש תוכן נכון ומותאם אישית. בלי דאטה ציבורית פתוחה, בלי מערכות מידע עדכניות ובלי רגולציה שמקדמת ולא חוסמת שום מהפכה לא תתרחש כאן. המכירה האחרונה של WIZ הוכיחה שגם באדי הדלק של הסטארט אפ ניישן יש לנו את זה – אבל העולם כבר בדבר הבא ואנחנו עוד חוגגים את העולם הקודם.
והשוק הפרטי? מוכשר, יצירתי ופורץ דרך ככל שיהיה לא יוכל לבנות תשתיות לאומיות לבדו. אפילו חברות מבטיחות יתקשו להחזיק מעמד לאורך זמן ללא סביבה תומכת ומדיניות ברורה.
אל דאגה, לא הכול אבוד. אנחנו עדיין בשלב שבו זינוק נכון יכול להחזיר אותנו לתמונה. אולי לא נוביל, אבל בהחלט ניקח חלק בצמרת. מהלך אסטרטגי מדויק עכשיו, שיכלול תכנון לאומי, השקעות ממשלתיות, הנגשת כלים רחבת היקף והכשרות ייעודיות יוכל לאפשר לנו לאתר את הנישה הייחודית שלנו, לסגור את הפער ולהפוך אותנו גם ל-AI ניישן.
אנחנו יודעים איך עושים את זה, הרי עשינו את זה יותר טוב מכולם כבר בעבר. נותר רק לתת לאנשי המקצוע, שיודעים את העבודה, לעשות אותה.
שחר ברכה הוא שותף ב-Deloitte ומנהל הענן דאטה ו-AI. לשעבר מנכ"ל רשות התקשוב הממשלתי במשרד ראש הממשלה
