הקברניט
שנתיים למלחמת עזה: 5 שיעורים שכל חיל אוויר בעולם צריך ללמוד
למרות הכשלונות בבוקר השבת השחורה, הצליחו צה"ל וחיל האוויר שלו לעמוד באתגרים חסרי תקדים מול איראן ומחבלים בכל המזה"ת; לפניכם שיעורים חשובים שעולים מההצלחות והמפלות - על כטב"מים, יירוט טילים, סיכונים מחושבים והידיים שמחזיקות כל מטוס באוויר
שלום, כאן הקברניט; מלחמת עזה שפרצה ב-7.10.2023 היתה במידה רבה, התגשמות הסיוט של כל מדינה באשר היא - מתקפת מחץ בהפתעה גמורה, מידי אויבים שבנו אמצעים ושיטות שעוקפים את כל היתרונות שלה.
צה"ל כשל באותו בוקר ועל כך אין עוררין, אך מאז התאושש וחיל האוויר שלו רשם כמה הישגים היסטוריים בתחום ההגנה וההתקפה האווירית - הישגים שחלקם חורגים מכל סטטיסטיקה אפשרית.
לפניכם חמישה שיעורים שעולים מהאתגרים הכי קשים שלנו, שיעורים שרלוונטיים לכל מדינה בעולם - בעיקר בעידן בו צבאות רבים מנסים להבין איך ייראו המלחמות הבאות, ושחקנים בלתי צפויים כמו רוסיה, איראן וסין עלולים להביא את העימותים הללו מהתיאוריה לחזית מוקדם ממה שנהוג לחשוב.
1. האיום המורכב והמיידי ביותר הוא כטב"מ הנפץ האוטונומי
בתצורה האיראנית מדובר בנשק שעולה סביב 20,000 דולר בלבד, ומאוד יקר וקשה ליירט אותו בזמן. לאויבי ישראל יש ניסיון רב בכטב"מים הללו: ההפעלה הראשונה שלהם במזה"ת כנשק אסטרטגי אירעה לפני יותר מעשר שנים, במתקפות של החות'ים על בתי זיקוק בסעודיה ושדות תעופה באיחוד האמירויות. במלחמה הנוכחית קיבל כטב"מ הנפץ תפקיד מרכזי בתקיפת החזית והעורף, והצליח לפגוע בבסיסי צבא ויישובים כאחד - אחרי הופעל מלבנון, מעיראק, מתימן, מרצועת עזה ובנחילי ענק מאיראן עצמה.
בשנתיים האחרונות למדנו שקל יותר לגלות וליירט מטח עצום של כטב"מים מאשר לתפוס בזמן אחד בודד - כשהאתגר המרכזי אינו ההפלה אלא הגילוי: בגלל הטיסה הנמוכה וחתימת המכ"מ הקטנטונת, קרה שכטב"מ אויב אותר באיחור והגיע לקרבת שטח בנוי, בו אש נ"מ צפופה עשויה להיות בעיה לכל תושב שלא מסתובב עם חליפת איירון מן או לפחות תופס מחסה בזמן.
שלא תטעו - שיעור היירוטים היה גבוה מאוד, הודות לגמישות ונחישות צוותי הבקרה האווירית ומקצוענות טייסי הקרב ומערכי ההגנה. ועדיין, האויב עדיין רשם הצלחות פוטוגניות והתפאר בהן: מהפגיעות באילת, דרך האסון במחנה טירוני גולני ועד לכטב"מ שהגיע לגינה של ראש הממשלה ופתח מהדורות בכל העולם.
השימוש הנרחב בכטב"מי נפץ אוטונומיים כנשק אסטרטגי מול צה"ל היה בעצם בחינת הבגרות שלהם; לישראל יש את מערכי ההגנה הכי גמישים ומתקדמים בעולם – וההצלחה היחסית הולכת לקסום לצבאות וארגוני טרור כאחד: כטב"מים כמו היפא והשאהד 136 יכולים לפגוע במטרה מ-2,000 ק"מ ויותר, טווח שמאפיין אמצעים שעולים לפחות מיליון דולר לחתיכה; הכשרת צוותי השיגור קצרה וזולה ביותר; ואיראן - חנות המפעל של העונש המעופף הזה - תחלק אותם למחבלים כמו סוכריות בבר מצווה.
השיעור הוא שחובה להיערך למלחמות העתיד בידיעה שכטב"מ נפץ בתצורה איראנית הולך להשתתף בהן; והניסיון מלמד שלא מספיק להסתמך על המכ"מ וכדאי להצמיד לו סנסורים נוספים ולבנות נהלי יירוט מתאימים.
אני אישית סבור שחכם לשלב מערכות גילוי אופטי או מיקרופונים כפי שבוצע באוקראינה, ולבחון גם כטב"מים נגד כטב"מים להגנה נקודתית. מה שבטוח - האיום הזה רלוונטי עבור כל מדינה עם שמיים, ואסור לזלזל בו.
2. המפתח לניצחון הוא שילוביות ורציפות דאטה
מה הקשר בין היכולת ליירט מטח ענק של רקטות וטילים בליסטיים, ובין היכולת לחסל במהירות שיא מחבל בודד שגילה חייל בודד במרפסת בודדת? שניהם תלויים באיכות השילוביות - תקשורת רציפה בין גורמי גילוי, אש, שליטה וקבלת החלטות.
למשל, אם סנסור גילה שיגור של טיל בליסטי מאיראן, יעביר בעצמו את האיכון למכ"מ שיודע לחזות את המסלול ונקודות היירוט האפשריות, ובו זמנית גם לסוללת טיל חץ וגם למערכת האזעקות בעורף - נוכל לקבל המון מידע שחיוני לניהול האירוע הזה ממש רגעים לאחר שהוא התחיל. הטכנולוגיה קיימת ופותחה במקור בארה"ב, ואצלנו עבדה באופן מושלם.
זה מתקיים גם ברמת השטח: סמל סרג'יו יכול ללכת בשביל, לדווח שהרגע הוא ראה חיזבאלון או נוח'בה מוציא את הראש משיח או מפיר של מנהרה - ומיד ישודך אליו כטב"מ צייד שיאוורר לאויב את הראש.
ולא רק: מיד יקבל המודיעין חיווי לאירוע הזה, שאפשר לקשר לאירועים קודמים. למשל, להציג התראה אם בסביבה נצפו עוד מחבלים בזמן האחרון וברדיוס שיכול להעיד על הימצאות מוצב או מסתור שטרם גילינו.
כדי להשיג שילוביות דאטה שכזו, חייבים צבאות ברחבי העולם להשתמש בתוכנות חכמות ולהתאמן הרבה על שיתופי הפעולה וזה לא קל ולא זול - אך התמורה תהיה אדירה: צבא שבחר להשקיע יוכל לייעל דרמטית את ההגנה וההתקפה שלו, גם כשהאיום נראה ממש מפלצתי.
לא יודע אם ידעתם, אבל באוקטובר 2024 שיגרה הנה איראן את מטח הטילים הבליסטיים הכי גדול בהיסטוריה של ההיסטוריה, והוא לא הצליח לשתק אף תשתית או לשלול יכולות צבאיות.
3. היד עם המברגה היא הכנפיים של כל חיל אוויר
מלחמת עזה שלחה את חיל האוויר ללחום בשבע חזיתות, לעיתים קרובות בו זמנית, כשאי אפשר להפסיק אפילו ליום אחד. אני לא בטוח שהיה רצף כל כך גדול וממושך של גיחות איסוף, סיוע קרוב, תצפית, פטרול, הפצצה וחילוץ מאז מלחמת וייטנאם.
כל השיאים וההישגים שהציג חיל האוויר בחזית התאפשרו רק בגלל שהדבר הכי חזק בו הוא העורף: בכל בסיס עבדו מכונאים וטכנאים, מנוענים וחשמלאים, חמשים ואפסנאים, מתדלקים ומומחים שדאגו שכל מטוס ומסוק יפעלו כמו שיר, יום אחר יום במשך שנתיים.
שוב ושוב ראו בלאקהוק חוזר מחילוץ מחורר מכדורים או עם דליפה מעצבנת, F15 ותיק עם מחלות זיקנה, מטוס נחשון עם איזה באג באחת המערכות החכמות שלו - ותמיד מצאו פיתרון.
המקצועיות והנחישות של הדרג הטכני בחיל האוויר מבלבלת מומחים בעולם; בשנתיים האחרונות איבד חיל האוויר האמריקאי שלושה מטוסי F16 בגלל ליקויים טכניים; רוסיה איבדה לפחות שלושה סוחוי 34 בגלל תקלות; ובסין נפל מטוס אחד. יודעים כמה מטוסי קרב איבדנו אנחנו, בשיא עומס הפעילות? אף לא אחד. הצוותים הטכניים שלנו כל כך טובים שהם שוברים את הסטטיסטיקה.
השיעור פה חשוב ורלוונטי במיוחד בעידן בו אירופה מתחמשת לקראת מלחמות עתידיות: מדינה שתדע לבנות חיל אוויר עם גב טכני עילאי תוכל להוציא 100% מהמטוסים שבידיה, לשלוח אותם ליותר גיחות ולייצר מסה של אש על האויב.
יתרה מזאת: מי שיש לו מספיק מטוסים שיודעים לטוס יותר גיחות, יוכל להחזיק חיל אוויר קטן יחסית ועדיין לעמוד באתגרי לחימה - יתרון אסטרטגי גם בקרב, וגם במלחמות על התקציב.
4. סיכונים מחושבים מצילים חיים
אבדות הן תמיד אפשריות בקרב, במיוחד כשנשלחים מטוסים למשימת עליונות אווירית מול מערכי נ"מ צפופים, או כשמסוק מגיע לחלץ נפגעים מאזור מלא בכוחות אויב נסתרים.
אך צבא שידע לבנות נכונה את מעטפת הבטיחות המבצעית שלו, יוכל לצמצם את הסיכונים בצורה מאוד משמעותית ועדיין לעמוד בכל משימה.
אלו לא דיבורים באוויר: חיל האוויר הישראלי איבד בשנתיים האחרונות רק מסוק אחד מאש מהקרקע, ומספר כטב"מים - ללא אבדות בנפש. זה התאפשר בזכות שילוב בין מודיעין מתעדכן, שימוש בכלים לא מאוישים היכן שאפשר ועדיף, מטוסים חמקנים זמינים, לוחמה אלקטרונית עוצמתית וכמובן תכנון משימה חכם.
הכל מתחיל ונגמר בלהבין את האויב, השטח ואת המשימה, וכך לבחור במרחקי בטיחות ותזמוני פעולה מתאימים. צבא שיבחר להשקיע באלמנטים הללו יוכל לעמוד ביותר משימות ולאבד פחות כלים וטייסים.
5. חובה לפתח טכנולוגיה עוקפת-כאוס
השיעור החמישי הוא זה שהכי כאב לנו ללמוד כמדינה, חברה, צבא ועם: אין שום משמעות לעוצמה אם התכוננת לקרב הלא נכון. תחקיר חיל האוויר שהתפרסם בפברואר השנה, הראה כמה מוגבלת היתה השפעת חיל האוויר בבוקר השבת השחורה - למרות המאמצים של טייסי האפאצ'י, מטוסי התצפית, הכטב"מים ומטוסי הקרב.
חיל האוויר מסתמך לעיתים קרובות על פקודות אוטומטיות, פרקטיקה בסיסית בכל חילות האוויר בעולם; אלו הם בעצם פלייליסטים של מטרות מתחומים ואזורים ספציפיים, שאפשר להפעיל בבת אחת לאור תרחיש רלוונטי ברגע שמזהים אותו.
ובמקרה שלפנינו, התרחיש לא זוהה, ולא היו פקודות רלוונטיות. עד שהתגבשה תמונת מצב, כל עוטף עזה היה מרוצף כולו באלפי קרבות קשים מטווח אפס בין מחבלים, חיילים ואנשי כיתות כוננות - ומהאוויר אי אפשר היה להבדיל, ולתקוף בלי לסכן את האנשים שלנו.
את ההצלחה של חמאס באותו בוקר אפשר לשכפל גם במדינות אחרות, ולכן כל מדינה צריכה לבחון את התרחיש הזה ולפתח מענה מתאים.
למשל, לבנות כלים שיעזרו להרכיב תמונת מצב גם מפאזל של דיווחים חלקיים, להצליב עם פוסטים מטלגרם ופריימים ממצלמות אבטחה - הכל כדי לעקוף את מלכודת הכאוס ולהבין לפחות היכן האויב ולאן הוא מתקדם. בצורה זו, ניתן יהיה לשבש מהאוויר מתקפות פתע גם אחרי ההצלחה הראשונית שלהן, ולהציל חיים.
אלו הם רק חמישה שיעורים, ובטוחני שיש עוד הרבה ללמוד מביצועי חיל האוויר; למשל, מלבד כמה שותפי סוד קרובים, לא תמצאו צבא שלא מת לדעת איך השמידו טייסי ישראל את מערך ההגנה של איראן בלי לאבד אף מטוס.
לצערי, השיטות שהפעילו המחבלים פחות סודיות, והפעלת כטב"מים מתאבדים ומתקפות שטניות על אוכלוסיה אזרחית ייראו באזורים אחרים, במלחמות אחרות, עוד שנים קדימה; צבא שידע לקרוא נכון את האויב שלו, לשלב טכנולוגיה ועליונות לוגיסטית, ולהשקיע באימונים - בהכרח יגיע מוכן יותר לעימותים הללו. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
