לא כל סטארטאפ חייב להפוך לחד‑קרן כדי לשנות את העולם
כיום לא כל סטארטאפ צריך לשאוף לקבל את התואר הנחשק "חד‑קרן" כדי לייצר אימפקט אמיתי. דווקא האקזיטים הקטנים, אלו שאנחנו שומעים עליהם כמעט מדי שבוע, בין 100 ל־300 מיליון דולר, הם שמזינים את ההייטק הישראלי ומובילים את הבשורה הגדולה: תעשייה דינמית, מחזורית וחדשנית, שלא נשענת על הייפ ועל סיפורים, אלא מתקדמת בזכות תוצאות בשטח, קצב פעולה מהיר ויכולת ביצוע מוכחת.
במרבית המקרים, לאחר מכירת חברה ישראלית, היזמים לא נשארים לכהן בחברה הרוכשת לאורך זמן, אלא פורשים לאחר שנתיים-שלוש, ומקימים מיזם חדש. הכסף חוזר לקרנות, הידע מצטבר, והיזמות הישראלית מתקדמת עוד צעד קדימה. כך נוצר אקוסיסטם שמזין את עצמו, לא פעם מהר יותר מהמודל האמריקאי שבו חברה "נתקעת" שנים עד לאקזיט גדול. התרבות המקומית שלנו, שמקדשת פתרון בעיות, עבודת צוות ואמביציה חסרת מעצורים, מאפשרת להייטק הישראלי לייצר ערך גם כשאין כותרות על גיוסי עתק וגם בעיתות משבר, כמו שאנו חווים בשנתיים האחרונות.
דווקא עכשיו, בעידן שבו הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק, הגמישות והמהירות שמאפיינות את היזמות הישראלית הפכו ליתרון תחרותי מהותי. אנחנו עדים ליזמים צעירים שמקימים חברות AI תוך כדי שירות מילואים, מגיעים ל־Product Market Fit בזמן שיא, ונרכשים לעיתים עוד לפני שהשוק הספיק להתייצב. זה אולי נשמע לא מתוכנן, אבל מדובר באסטרטגיה של ממש: חדשנות מהירה, צוותים קוהרנטיים, וטאלנטים שיודעים לעבוד יחד.
חברות גלובליות מבינות את זה היטב. רבות מהן לא רוכשות את המוצר, אלא את הצוות. הן מחפשות אנשים שיכולים להטמיע חדשנות בתוך ארגון גדול, ולא פעם הן "קוברות" את המוצר שרכשו ומשלבות את המוחות שמאחוריו בליבת הפיתוח שלהן. הסיבה פשוטה: קל יותר לקנות צוות שיודע לזוז מהר מאשר לבנות כזה מאפס בתוך תאגיד מסורבל.
המגמה הזו לא נשארת ברמת העיקרון, היא ניכרת גם בהחלטות של המנהלים הבכירים ביותר בעולם. מארק בניוף, מייסד Salesforce, חזר לאחרונה לתפקיד המנכ"ל, לא משום שהחברה שלו במשבר, אלא כי הבין את העוצמה של השיבוש (disruption) הבא. הוא חשש שיזם צעיר ימציא את ה־Salesforce הבא עם יכולות AI, והגיב ברכישות אגרסיביות של חברות חדשניות. הדוגמה הזו ממחישה את הלחץ שבו מצויות חברות גלובליות, ואת המשיכה שיש להן לחדשנות הישראלית, המהירה, הרזה והממוקדת מטרה.
אבל דווקא בעידן שבו כל שבוע יש עוד "הכרזה מהפכנית" בתחום ה‑AI, חשוב להבחין בין רעש לערך. לא כל סטארטאפ שמציג פיצ'ר מבוסס AI הוא חדשני באמת. עבור משקיעים, האתגר האמיתי הוא לזהות את אלו שבנויים להחזיק לאורך זמן: כאלה שהמוצר שלהם לא הופך ללא רלוונטי עם שחרור פיצ'ר חדש בעדכון של המודל הבא של OpenAI, שהצוות שלהם יודע להסתגל לקצב השינויים, ושיש להם יתרון תחרותי הנשען על הבנה עמוקה של השוק והכאבים שלו וחפיר טכנולוגי עמוק.
קשה לחזות את העתיד. גם את מהפכת האינטרנט לא חזו במלואה, וגם הענן זכה ללעג לפני שהפך לסטנדרט. אבל אפשר לזהות את סדר השינויים: קודם נולדים הכלים, אחר כך מתפתחות הפלטפורמות, ולבסוף נולדות חברות שבאמת משנות את הדרך שבה העולם פועל. כיום, אלו החברות שנולדות כ‑AI‑Native: חברות שלא רק משלבות AI, אלא נבנות מלכתחילה לדור ה AI. הן משנות מהותית את הדרך שבה פועלים שווקים, מייצרות פתרונות חדשים שהם משולבים ומוטמעים באופן טבעי מלכתחילה לעולם החדש של הבינה המלאכותית, פתרונות חדשניים שמשנים את חווית המשתמש ואת המודל העסקי. אני מאמין שחברות אלה מהוות יתרון משמעותי להייטק הישראלי, שיודע לזהות בעיות ורואה בהן אתגר, שיש לו הבנה טכנית עמוקה בנבכי הפלטפורמות ובבנייה תשתיתית.
לסיכום, הצלחה של חברה לא נמדדת רק בגודל הצ'ק, אלא ביכולת לייצר ערך, למשוך אנשים טובים, לבנות פתרון משמעותי עם יתרון תחרותי וחפיר טכנולוגי, והתרומה החוזרת לאקוסיסטם הישראלי. כל אקזיט קטן הוא חלק מהתהליך הזה: הוא מאפשר ליזם הבא לצמוח, למשקיע הבא להשקיע, ולחברה הבאה להיוולד, אולי דווקא זו תהיה גדולה יותר, משמעותית יותר, שתעסיק יותר עובדים, ושתשנה את העולם. זהו כוחה של הסינרגיה בין ההון הכלכלי החוזר להון האנושי החוזר – מנוע משותף שממשיך להזין, לחדש ולהצמיח את ההייטק הישראלי.
אביחי ניסנבוים הוא שותף מייסד בקרן הון סיכון lool ventures המשקיעה בסטארטאפים בתחילת דרכם
