אם לא נבנה מותג דאטה בישראל: נפספס את מהפכת ה-AI
כמי שמלווה את ההיי־טק הישראלי מראשית דרכו בסייבר, אני זוכר היטב את התקופה שבה "סייבר" עוד לא היה מילת באזז אלא תחום ניסיוני שצמח מתוך יחידות צבאיות. ראיתי מקרוב איך הצינור הזה הפך לתעשייה אדירה, עם חברות שהגיעו להנפקות מרשימות והפכו את ישראל ל"אומת הסייבר". היום אני רואה את אותו תהליך מתחיל להתרחש סביב דאטה ו-AI. אם בסייבר ההזדמנות נולדה מאיום, כאן היא נולדת מהזדמנות, והפוטנציאל לא פחות גדול.
אבל בזמן שאנחנו עסוקים בצדק בהצלחות הסייבר, מתרחש מהפך עולמי נוסף – סביב הדאטה. בארצות הברית הדאטה הפך לשחקן ראשי: שמות כמו Databricks ו-Snowflake, ששוויין נע בין עשרות למאות מיליארדי דולרים, וחברות נוספות דוגמת dbt Labs ו-Confluent, שמוערכות בשווי של מיליארדים בודדים, כבר לא זקוקים להצגה. כולן מציבות רף חדש לצמיחה בתחום התשתיות.
נתון אחד ממחיש את המגמה יותר מכל: Databricks מדווחת על קצב הכנסות שנתי (Run-Rate) של כ־3.7 מיליארד דולר, צמיחה של כ־50% משנה לשנה. Snowflake, כחברה ציבורית, דיווחה לשנת הכספים שהסתיימה בינואר 2025 על כ־3.5 מיליארד דולר בהכנסות ממוצר (Product Revenue), עם צמיחה שנתית של כ־30%. נתונים אלה ממחישים כי העולם שם את מבטחו בחברות דאטה לא פחות (ולעיתים אף יותר) מאשר בחברות סייבר.
למה בישראל כמעט ולא מדברים על דאטה?
התשובה נעוצה בתרבות ובתפיסת המציאות המקומית. סייבר הוא מוחשי: יש איום, יש תוקף, יש צורך מידי בפתרון. כותרות על מתקפות סייבר, פרצות אבטחה וחששות מבטיחות "מזון" תקשורתי שמניע עניין ציבורי ומשקיעי. דאטה, לעומת זאת, נתפס כנושא אפור יותר; לא כמשהו שמייצר דרמה מיידית, אלא כבעיה שקטה: אינטגרציה, איכות מידע, ניהול תשתיות, סדר במערכות.
ובכל זאת, דווקא השקט הזה הוא מקור העוצמה. מי שבונה מערכות דאטה עמוקות ויציבות, מניח את התשתית שעליה יישב כל ארגון מבוסס־AI בשנים הקרובות. הביקוש לדאטה לא נובע מאיום, אלא מהזדמנות - וזו הזדמנות עצומה.
למה זה מתאים לישראל? בישראל יש את כל מה שצריך כדי להוביל את התחום הזה: כישרון טכנולוגי יוצא דופן, חשיבה מערכתית, ואקו־סיסטם יזמי שכבר הוכיח את עצמו.
● כישרון טכנולוגי יוצא דופן: המהנדסים הישראלים מצטיינים בבניית מערכות מורכבות בתנאי אילוץ. הם יודעים לעבוד עם תשתיות "מבולגנות", לייצר אינטגרציות חכמות ולמצוא דרכי קיצור שהופכות מערכות מסורבלות ליעילות.
● DNA של חשיבה מערכתית: מי שגדל במערכות ביטחוניות או ביחידות טכנולוגיות בצבא מכיר את הצורך לבנות פתרון תחת מגבלות זמן ומשאבים, עם הבנה עמוקה של התמונה הגדולה. זו בדיוק החשיבה הנדרשת בעולם הדאטה.
● אקו־סיסטם יזמי בשל: ישראל כבר בנתה מותג עולמי בתחום אחד (סייבר). אין סיבה שלא תוכל לעשות זאת שוב, הפעם סביב דאטה.
היום, כשאנחנו מסתכלים על תחום הדאטה, התחושה דומה לצמיחת עידן הסייבר: התשתית כבר כאן, השוק העולמי כבר שם, ומה שחסר הוא בעיקר המודעות, ההכרה והפוקוס המקומי. המטרה איננה להחליף את מותג הסייבר, אלא להוסיף לו נדבך נוסף: דאטה.
התעלמות מעולם הדאטה עלולה לעלות לישראל ביוקר. ככל שהעולם העסקי הופך מבוסס־AI, צוואר הבקבוק העיקרי כבר אינו יהיה הגנה מפני מתקפות סייבר אלא היכולת לנהל, לאחד ולהפעיל דאטה בהיקפים עצומים. החברות שידעו לפתור את האתגר הזה ישלטו במעלה הסטאק הטכנולוגי, וייצרו יתרון מבני ארוך טווח.
כדי לא לפספס את הרכבת, עלינו להתחיל לדבר על דאטה, לא פחות מאשר על סייבר. התקשורת צריכה להקדיש יותר מקום לסיפורי הצלחה בתחום, המשקיעים צריכים לחפש את דור חברות הדאטה הבא, והיזמים הישראלים צריכים להבין שזהו תחום שבו הם יכולים לזרוח.
ישראל לא חייבת להישאר רק "אומת הסייבר". היא יכולה להפוך גם ל"אומת הדאטה". אם נדע לזהות את הרגע הזה ולדבר עליו מספיק בקול רם, נוכל בעוד כמה שנים לספר את אותו סיפור הצלחה, הפעם בתחומים שמזינים את ה־AI ומעצבים את עתיד התעשייה הישראלית.
גיא פיגל הוא שותף בקרן Hetz ventures וראש תכנית (SPARQL) Hetz data
