אירופה סוף-סוף מבינה את מה שישראל ידעה תמיד: טכנולוגיה היא כוח
שנים אירופה התנהלה מתוך הנחת יסוד מוסרית כמעט דידקטית: יש טכנולוגיות "טובות": רפואיות, אקדמיות, אזרחיות: ויש טכנולוגיות "רעות" שנוגעות לביטחון ולצבא. המודל הזה הוביל את האיחוד לבנות שני מסלולים תקציביים נפרדים כמעט לגמרי, ולהציב חומות רגולטוריות בין חדשנות אזרחית לבין יישומים ביטחוניים.
אלא שהעולם המודרני כבר לא עובד לפי קטגוריות מהודקות: אותה טכנולוגיה משמשת גם להצלת חיים וגם להגנה מרחבית. זהו בסיס המהפכה שאירופה מבצעת עכשיו- הכרה בכך שההפרדה הישנה פשוט לא קיימת יותר.באירופה הבינו מה שישראל מכירה מזמן: העולם לא באמת מחולק ל"טכנולוגיות טובות" אזרחיות ו"רעות" צבאיות. אותו שבב, אותה בינה מלאכותית, אותו רחפן יכולים ביום אחד להציל חולה וביום הבא ליירט טיל. שנים אירופה העדיפה לעצום עיניים. זה נגמר.
האיחוד מגבש כעת את התקציב הבא למחקר, פיתוח וחדשנות, ממשיך דרכה של Horizon Europe לשנים 2028–2034, תקציב שמוערך בכ־175 מיליארד אירו. הכותרת הגדולה: מעבר מכלל נוקשה של "אזרחי בלבד" לפתיחה רשמית של הדלת לטכנולוגיות דו־שימושיות, אזרחיות וביטחוניות גם יחד. עשרות מיליארדים יזרמו לתחומי הגנה, סייבר, חלל ותשתיות שצריכות לתפקד גם בתרחיש מלחמה. זו כבר לא עוד תכנית מדע, זו תכנית ביטחון.
עד היום Horizon Europe הוגדרה כתכנית אזרחית "טהורה". מחקר בעל ניחוח ביטחוני נדחק לקרן ההגנה האירופית, שממילא נהנתה מתקציב של כ־8 מיליארד אירו בלבד. ואז רוסיה פלשה לאוקראינה; ארצות הברית שידרה שהיא פחות שמחה להמשיך להיות המגן האוטומטי של אירופה; ובנציבות הבינו שאם לא יתעוררו ובמהירות, הם עלולים למצוא את עצמם לבד, בפער טכנולוגי ומבצעי.
לכן כבר במרץ האחרון הושקה יוזמת ReArm Europe, שנועדה להזרים הון לביטחון בטווח המיידי והארוך. תחת שמות אירופאים מנומסים, מוקצים כעת תקציבים למסדרונות תחבורה דו־שימושיים שיאפשרו תנועה מהירה של כוחות וציוד, להשקעה מאסיבית במו"פ בסייבר ובינה מלאכותית בעלת ערך ביטחוני. למעשה, כבר היום החל טשטוש גבולות מכוון בין התכניות האזרחיות לבין הגרעין הביטחוני, חלק ממדיניות חדשה שמכונה "האיחוד הביטחוני האירופי": שימוש בכלי התקציב האזרחיים של האיחוד לחיזוק ביטחונו הקולקטיבי.
איפה ישראל בכל זה?
על הנייר - בפנים. ישראל שותפה מלאה בתכניות המחקר, משלמת דמי חבר וזוכה במענקים מרשימים. בפועל, כשמדובר בתחומים רגישים כמו קוונטום, חלל וסייבר, אירופה כבר הוכיחה שהיא יודעת לסגור דלתות לשותפות חיצוניות. עכשיו, כשההגנה נכנסת למרכז תכנית המסגרת עצמה, מתנהל בבריסל דיון גלוי: האם כל השותפות יוכלו להישאר בתנאים זהים?
דווקא כאן טמונה ההזדמנות האסטרטגית של ישראל. לאיחוד יש משאבים; לישראל יש טכנולוגיה. אירופה מחפשת בדיוק את מה שיש כאן בשפע: מערכות סייבר, חיישנים, רחפנים, בינה מלאכותית, אנרגיה חכמה. רוב הפתרונות הללו דו־שימושיים מעצם הגדרתם - יודעים לשרת בית חולים וגם חזית. במקום להמשיך להעמיד פנים שזה "רק אזרחי", זה הזמן למסגר, להצהיר ולבנות מסלולי שיתוף פעולה ברורים.
לא פחות חשוב: העומק האירופי יכול להוות עבור ישראל איזון אסטרטגי לשנים בהן הקלפים הבינלאומיים מתערבבים מחדש. מי שמסתכל קדימה רואה מערכת גלובלית תנודתית, תלויה בפוליטיקה פנימית ובבחירות. נוכחות עמוקה בתוך הכלכלה, הרגולציה והטכנולוגיה של האיחוד היא לא רק הזדמנות עסקית - היא פוליסת ביטוח לאומית.
כדי שזה יקרה, משרד החוץ ורשות החדשנות חייבים לקחת את המשא ומתן על הסכם השותפות הבא ברצינות גבוהה בהרבה. תכנית המחקר אינה עניין שולי; זהו כלי מדיניות. ישראל זקוקה לצוות בין־משרדי שמבין במענקים לא פחות משהוא מבין דיפלומטיה וביטחון - צוות שינהל מו"מ אקטיבי ויבטיח שישראל לא תהפוך למשלמת מס אירופי ללא גישה לפרויקטים המשמעותיים באמת.
גם החברות הישראליות צריכות לשנות גישה. מענקי האיחוד הם לא "בוסטר" נחמד למחקר; הם כלי אסטרטגי. כל מי שמפתח deep-tech צריך לשאול כבר בשלב התכנון: מה המסלול האירופי? איזה רכיב במוצר מתאים לקונסורציום דו־שימושי? מי השותפים הפוטנציאליים? איך מתמקמים כשחקן אסטרטגי - לא כספק משנה זול בפרויקט של אחרים?
אם ישראל לא תהיה בחדרי התכנון של Horizon 2028-2035, היא תישאר מחוץ למשחק. אירופה כבר החליטה: העידן שבו מדע היה "אזרחי בלבד" הסתיים. השאלה היא האם ישראל תמשיך לשחק לפי החוקים הישנים - או שתבין שבדו־שימושיות אין רק מורכבות מוסרית, אלא גם הזדמנות אסטרטגית והיסטורית. והיא לא תחכה לנו יותר מדי זמן. עדיף להיות שם עכשיו מאשר להתעורר מאוחר.
מיכל זילברברג, לשעבר בוועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט האירופי, מנכ"לית Twinno — חברת ייעוץ ואסטרטגיה לתוכניות האיחוד האירופי
