תמיד אפשר לסמוך על סול: בוב אודנקירק חוזר באקשן פרוע ומשעשע
אחרי שגילם את אחת הדמויות המכוננות בטלוויזיה ב"שובר שורות", בוב אודנקירק מבסס את מעמדו ככוכב אקשן, קלינט איסטווד של ימינו, במערבון האלים והסימפטי "עסקים כרגיל"
בקיץ הקרוב כריסטופר נולן עומד לגרום לעולם לדבר על "האודיסיאה" של הומרוס, כשיוציא את האפוס ההיסטורי עצום המימדים ועתיר התקציב שלו על פי הספר ההוא, סרט שעל פי מכירות כרטיסים מוקדמות עשוי להפוך לשובר קופות חודשיים לפני שהוא יוצא. לכן, בהתחשב בקיץ ההומרי שלפנינו, מעניין וקצת מצחיק לקבל כמופע חימום את "עסקים כרגיל" (השם המקורי והקליט יותר שלו הוא "Normal"). סרט אקשן קטנטן ודל תקציב, אלים מאוד ומשעשע למדי, שיוצריו הזריקו לתוכו כמה רמזים לכך שאולי זו פראפרזה משלהם על סיפור האודיסאה, שמתרחשת לא ביוון העתיקה אלא במינסוטה המושלגת. סיפור האודיסיאה בתפאורה של "פארגו".
לגיבור הסרט קוראים יוליסס, השם הלטיני של גיבור "האודיסיאה", והוא חולם לחזור הביתה לאשתו שעזבה אותו. בסרט קוראים לה פני, ויש להניח שזה קיצור של פנלופי. עד שהוא יורשה לחזור הביתה, הוא נודד בין עיירות ונלחם מלחמות לא שלו, באודיסיאה שנראית כמו גלות שהוא כפה על עצמו בעקבות אירוע טראומטי שקרה בעברו כשריף. עכשיו הוא מתפקד כצל אדיש של עצמו, עובד כשריף מחליף ומגיע לעיירה מושלגת במינסוטה ששמה נורמל (יש באמת עיר כזאת באוהיו). מהר מאוד הוא מגלה שכל העיירה הזאת חמושה ברובי סער וחומרי נפץ, ומשהו מאוד לא נורמלי מתרחש בה. תושבי העיירה מקווים שממלא המקום יפנה מבט, אבל הגיבור שלנו מחליט להסתער בכל הכוח, איש אחד נגד 1,800 תושבי העיירה, ועשרה לוחמי יאקוזה שמגיעים בטיסה ישירה מאוסאקה. זה מעין מערבון מודרני על עיירה בת רחוב אחד, והשריף שמגיע לעיירה לעשות בה סדר.
"עסקים כרגיל" הוא שיתוף הפעולה השלישי של השחקן בוב אודנקירק עם התסריט דרק קולסטאד, היוצר של סרטי "ג'ון וויק". קולסטאד כתב אחר כך את התסריטים לשני סרטי "אף אחד", שהפכו את אודנקירק בן ה־63 לכוכב אקשן. קריירה נהדרת יש לאיש הזה, שהתפרסם כקומיקאי לצד דיוויד קרוס בתוכנית המערכונים "מיסטר שואו", והפך לכוכב טלוויזיה בזכות "שובר שורות" ו"סמוך על סול". עכשיו הוא נכנס לטייפקאסט המשעשע של האדם השלו, השקט והאפתי שמתגלה כמכונת הרס והרג אם מעצבנים אותו. הדמיון בין הגיבורים של "אף אחד" ו"עסקים כרגיל" כה גדול, עד שמתבקש להניח ששניהם מתקיימים באותו יקום קולנועי – כזה שהופך אלימות לסלאפסטיק, וקטעי קרבות לקטעי מחול. ב"עסקים כרגיל" יש אמנם נימה מובהקת של הומור כמעט פארודי, אבל אודנקירק שהיה שותף לכתיבת הסיפור, עם אוצר המילים החד־הברתי שלו וקולו הנוהם, מתגלה כאן כמעין קלינט איסטווד למאה ה־21.
לכן ״עסקים כרגיל״, שהוא הפקה עצמאית נטולת יומרות, הוא סרט אקשן סימפטי מאוד - שקשה להחליט אם הוא מתאים יותר להצגה יומית, או להצגת חצות, שבה לא לוקחים את הסרטים יותר מדי ברצינות.
המגרעת העיקרית של הסרט מבחינתי היא שהבמאי הבריטי בן וויטלי, שיש לו אמנם לא מעט מעריצים בגלל האלימות הקיצונית וההומור השחור שבסרטיו, הוא בעיני במאי פעולה פחות מעניין מהבמאים הקודמים שביימו את תסריטיו של קולסטאד (צ'אד סטאלסקי ב"ג'ון וויק" ואיליה ניישולר ב"אף אחד"). הוא מקצין את האלימות, אבל אין בו את הווירטואוזיות המבדרת של קודמיו.
