כשהחדשנות דוהרת והדולר נשחק: האיום השקט על ההייטק הישראלי
הכנסות בדולרים, הוצאות בשקלים: היחלשות המטבע האמריקאי שוחקת מרווחים, מקצרת runway ומחייבת את החברות לחשיבה פיננסית מדויקת יותר
החדשנות הישראלית ממשיכה לדהור קדימה, אך מאחורי הקלעים פועל משתנה מאקרו אחד שעלול לשחוק את יסודותיה הלוא הוא שער הדולר. עבור תעשייה שמוכרת ומגייסת הון בדולרים אך משלמת את מרבית הוצאותיה בשקלים, היחלשות המטבע האמריקאי פוגעת ישירות במרווחים, באורך חיי המזומנים ובתמחור הסיכון של המשקיעים.
מרבית חברות ההייטק הישראליות נהנות מהכנסות דולריות, בעוד שהוצאותיהן ובראשן השכר נקובות בשקלים. כאשר הדולר נחלש, כל דולר שמתקבל שווה פחות במונחי שקל, אך עלויות השכר אינן מתכווצות בהתאם. התוצאה היא שחיקה שקטה במרווח התפעולי ועלייה ב-burn rate במונחי דולר. אותו סבב גיוס שנועד להספיק ל-24 חודשי פעילות מתקצר בפועל, וה-runway נשחק מהר מהמתוכנן. הלחץ לייעל גובר, והיכולת להשקיע באגרסיביות בפיתוח, שיווק וגיוסי כוח אדם מצטמצמת.
פגיעה בשווי אינה אוטומטית אך היא בהחלט אפשרית. שווי חברות טכנולוגיה מחושב לרוב בדולר, ולכן היחלשות הדולר מול השקל אינה מורידה מיידית את השווי הדולרי. אולם כאשר המרווחים נשחקים וקצב שריפת המזומנים עולה, גם איכות הצמיחה נפגעת.
בחברות צמיחה פרטיות השווי נגזר לרוב ממכפיל על ההכנסות, אך המכפיל עצמו אינו מספר אבסולוטי. הוא משקף את איכות הצמיחה, את המרווח הגולמי ואת היכולת לשלוט בהוצאות. כאשר המרווחים מתכווצים וה-burn עולה, המשקיעים נוטים להקשיח מכפילים גם אם ההכנסות עצמן אינן נפגעות מיידית. בתקופה שבה המשקיעים רגישים במיוחד ליעילות תפעולית ולמשמעת הונית, דולר חלש עלול להאיץ תהליכי התייעלות ואף להוביל ל valuation reset בחברות שנבנו על הנחות צמיחה אופטימיות מדי.
בשוק שבו ההון כבר אינו זול כפי שהיה בעשור הקודם, כל פגיעה במרווח מתורגמת מהר יותר לשווי נמוך יותר. מדובר על שינוי בתפיסת הסיכון של המשקיעים.
משתנה מחזורי אך מכפיל סיכון
שער החליפין הוא משתנה מחזורי שמלווה את ההייטק הישראלי כבר עשורים. בתחילת שנות ה-2000, בתקופת ההתאוששות ממשבר הדוט-קום, תנודתיות המטבע הייתה אחד המרכיבים שהוסיפו אי־ודאות למודל העסקי של היצואנים. לא מדובר היה בתנועה דרמטית, אלא בשחיקה מתונה שהשפיעה בעיקר על חברות שפעלו במרווחים צרים. גם אז, המטבע לא קבע לבדו את כיוון הענף אלא פעל כמכפיל של תנאים קיימים: רמת ביקוש גלובלית, זמינות הון ומשמעת תפעולית.
הלקח ברור: שער חליפין אינו פועל בוואקום. כאשר הסביבה העסקית תומכת, השפעתו מוגבלת. כאשר המרווחים ממילא נשחקים וההון יקר יותר – גם תנועה מתונה יכולה להפוך לגורם מכביד משמעותי.
ניהול חשיפת מטבע מהווההחלטה אסטרטגית. מדיניות גידור ברורה, תרחישי תזרים שמרניים והתאמת מבנה העלויות להכנסות בפועל הם חלק בלתי נפרד מניהול אחראי. הנהלה שאינה יודעת להעריך בזמן אמת את חשיפת המטבע שלה, אינה באמת שולטת בתזרים שלה.
ההייטק הישראלי הוכיח בעבר חוסן מול משברים ביטחוניים, פיננסיים וגיאופוליטיים. גם כעת, האתגר הוא לא עצם היחלשות הדולר אלא היכולת לנהל אותה. חברות שישמרו על משמעת הונית, יתאימו את מבנה העלויות למציאות וישמרו על שליטה במרווחים – יצלחו את התקופה ואף ייצאו ממנה מחוזקות. מי שיתעלם מהשחיקה השקטה, עלול לגלות שמעבר להיחלשות המטבע נחלש הוא שחק את יסודותיו.
מורן צ'מסי הוא שותף מנהל בAmplefields Investments
