בישראל של היום נדרשת חשיבה אחרת על העובדים
בזמן שישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים מהכבדים בתולדותיה, שוק העבודה המקומי עובר טלטלה רגשית, נפשית ועסקית. שחיקה, דכדוך, חרדה, בדידות, אלה כבר לא תופעות שוליים של עובדים בודדים, אלא הפכו למציאות רחבה, שמשפיעה באופן ישיר על פרודוקטיביות, נאמנות, חדשנות והצלחת חברות.
דו"ח שפורסם השנה (2025) על ידי מכון גאלופ בשיתוף Workhuman, שחקר עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם, מצא ש-41% מהעובדים חווים תחושת בדידות כרונית במקום העבודה, ו-52% חשים שהם אינם מקבלים הכרה מספקת או יחס אישי ממנהליהם. כאשר עובדים חווים חוסר שייכות וניתוק רגשי מהארגון זה לא רק עניין של תחושת בטן. מדובר באובדן של מיליוני שקלים לחברות, דרך ירידה בפרודוקטיביות, תחלופה גבוהה, ימי מחלה והיעדרות.
האם יש איך להתמודד עם הנושא? בהחלט ויש לא מעט חברות שמראות כיצד לעשות זאת נכון.
SAP, ענקית התוכנה הגרמנית, מפעילה תוכניות רווחה אינטגרטיביות הכוללות מדיניות "well- being first",פיתוח אישי של מנהלים בזיהוי עומס רגשי, מערכות תמיכה נפשית אנונימיות ואפילו אימונים לתקשורת לא-אלימה. התוצאה? ירידה של 30% בדיווחי שחיקה בקרב עובדים ב-2024.
Google השיקה מחדש את תוכנית gPause, הכוללת מפגשי מדיטציה, ימי שקט, וסדנאות בנושא אמפתיה ניהולית.
Salesforce מעבירה הכשרות למנהלים בכל הדרגים לזהות סימני סטרס וליצור "תרבות אכפתית". אצל שתיהן, לפי דיווחים פנימיים, נרשמה עלייה של מעל 20% בשביעות רצון העובדים בתוך שנה מספר שלא רק נשמע טוב, אלא מתורגם ישירות לביצועים עסקיים.
ובישראל של 2025, העובדים מתמודדים במקביל עם עומסים מקצועיים ורגשיים: חשש ביטחוני מתמשך, יוקר מחיה, חוסר יציבות פוליטית ומתח חברתי. אלו תנאים שדורשים מאיתנו, המנהלים והארגונים, פעולה שיטתית ולא עוד “חוויית עובד” שמסתכמת בהרצאה חד פעמית או עמדת סלטים במטבחון.
מה באמת הופך מקום עבודה לבריא? לא רק פירות טריים במשרד, אלא תרבות ארגונית שמקדמת שייכות, הכרה ותמיכה רגשית.
כדי להגיע לשם, ארגונים בישראל נדרשים לאמץ גישה הוליסטית הכוללת תוכניות בריאות מקיפות לעובדים, כאלה שמחברות בין פעילות גופנית, תזונה נכונה, תמיכה רגשית וכלים להתמודדות עם לחץ. בשנים האחרונות יותר ויותר חברות מקומיות בוחרות במסלול הזה, מתוך הבנה שבריאות העובדים היא חלק בלתי נפרד מהחוסן העסקי שלהן. וכשזה נעשה נכון, גם הבריאות הפיזית משתפרת: מחקר של אוניברסיטת סטנפורד מראה שתחושת שייכות בעבודה מקושרת לירידה של 33% בסיכון לבעיות לב, וירידה של 46% בדיווחים על חוסר אנרגיה כרונית. העובדים מרוויחים והחברות קוצרות את הפירות.
לכן, יש לעורר מעורבות מנהלים בזיהוי עומס נפשי. מנהלים הם החזית הרגשית של העובד, לא רק מי שמפזרים משימות. אפשרות נוספת היא השקעה במערכות תמיכה פסיכולוגית אנונימיות שיכולות להיטמע בארגונים. בניית תרבות של שייכות והוקרה – יותר חיבור אנושי, פחות פורמליות קרה. מדידה שוטפת של מדדי Well-being – ממש כמו שמודדים יעדים עסקיים.
העולם העסקי לא יכול להרשות לעצמו להתעלם מהבריאות הנפשית של העובדים. לא רק מטעמי מוסר אלא מטעמי חוסן כלכלי. בישראל, שבה רמות החרדה ושחיקת העובדים גבוהות יותר מהממוצע העולמי, הצורך בגישה הוליסטית הוא קריטי.
יאיר ברוך הוא מייסד ומנכ"ל משותף OBIZ
