כמו ללכת על חבל דק: האיזון הנדרש מריכוז הדאטה בידי מספר מצומצם של חברות ענק
התקלה התפעולית באחת מענקיות הענן הגלובליות המחישה את התלות העמוקה של חיינו, הכלכלה והמערכות הציבוריות בתשתיות דיגיטליות מורכבות. גם אם מדובר באירוע חריג, הוא ממחיש כיצד בעידן של דרישה גוברת לרציפות עסקית ולזמינות מערכות בינה מלאכותית, כל השבתה קצרה עלולה להשפיע רוחבית. מציאות זו מעלה שאלות מהותיות בנוגע לריבונות ענן, ביזור גיאוגרפי, אחריות חוזית, רגולציה, דיפלומטיה טכנולוגית, ותחרותיות בשווקים. האתגרים שזורים זה בזה ודורשים שיתוף פעולה רב-תחומי לפיתוח פתרונות מערכתיים, דינמיים וברי-קיימא.
הדיון הציבורי התמקד בשבוע האחרון בריכוזיות שוק הענן ובכוחן של ענקיות הטכנולוגיה. אך יש לזכור כי הקמה ותפעול של חוות שרתים ותשתיות דיגיטליות בקנה מידה עולמי מחייבים השקעות עתק ויכולות שאין לשחקנים קטנים. פיתוח שבבים ייעודיים, ביזור גיאוגרפי, בניית רשתות הולכה וקישוריות, חיבור למקורות אנרגיה חלופיים, הגנה מפני סייבר ותחזוקת מערכי בקרה גלובליים, מתבססים כולם על יתרון לגודל המאפשר פריסת עלויות סיכון רחבה יותר וממילא תמחור סביר של השירותים ללקוחות. האתגר הוא איפוא, עיצוב מנגנוני איזון בין אמינות מערכתית, תחרות, שקיפות ויכולת חדשנות.
ריבונות הענן, ובעקבותיה גם ריבונות הבינה המלאכותית, הפכו לאחד מצירי המדיניות המרכזיים בעולם כביטוי לשאלת היכולת של מדינות וארגונים להבטיח רציפות תפקודית במצבי משבר. התקלה האחרונה המחישה כי שליטה מוגבלת בתשתיות הנתונים ובמרכיבי העיבוד – חוות שרתים, חומרה ונתיבי תקשורת – עלולה להציב אתגרי תיאום ותלות הדדית בין שחקנים ציבוריים ופרטיים הפועלים בקנה מידה גלובלי. ריבונות ענן אינה עניין של בעלות בלעדית או הסתגרות טכנולוגית אלא יצירת מנגנונים לאומיים ובין-מדינתיים שיבטיחו שיתוף פעולה, שקיפות ועמידות תפעולית גם כאשר תשתיות קריטיות מופעלות על־ידי שחקנים רב־לאומיים.
הרגולטורים מנסים גם הם להתמודד עם פערי אחריות וסיכונים מערכתיים. הרגולציה עוסקת כיום בהיבטי תכנון ובנייה, איכות הסביבה, יעילות אנרגטית, שימוש במקורות מתחדשים ועמידה בסטנדרטים של ESG. עולה הצורך לוודא שמגמות אלו ייעשו מבלי לבלום את קצב הפיתוח של שוק דינמי זה ואת קצב ההשקעות והמעורבות של שחקנים רב-לאומיים שתרומתם קריטית בהון, ניסיון וסטנדרטים גלובליים. יתרה מזאת, רגולציה של תשתיות הענן איננה עוד עניין של מדינה בודדת; היא נוגעת ישירות למדיניות חוץ, לזרימת נתונים בינלאומיים ולשאלת הריבונות הדיגיטלית. שיח רב-מגזרי, שיתוף פעולה בין רגולטורים, תעשייה ואנשי מקצוע טכנולוגיים ומשפטיים ברמה המקומית ובמישור הדיפלומטי הוא חיוני.
מכאן נובעת חשיבותו של הממשק החוזי-עסקי. בעולם שבו טכנולוגיה ורגולציה משתנות בקצב מסחרר, החוזים אינם רק מסמך משפטי אלא כלי לניהול סיכונים ולהתמודדות עם חוסר וודאות. הסכמי ענן ואירוח, הקמה, מימון או השקעה בחוות שרתים נדרשים להגדיר מנגנוני איזון: רמות שירות (SLA) , מנגנוני פיצוי והגבלת אחריות, מנגנוני אסקלציה ובקרה, חובות גילוי, ניתוח ותיעוד אירועים (RCA) והגדרות "כוח עליון. יש למצוא את האיזון שבו האחריות נשמרת אך הכדאיות העסקית של המפעילים אינה נשחקת, שכן יציבות השוק היא אינטרס ציבורי מובהק. לצד זאת, יש מקום למערכי ביטוח ייעודיים לסיכוני סייבר, השבתות ואחריות מקצועית כחלק ממבנה ההגנה המוסדי של תחום זה.
פתרונות לאתגרים האדירים של תשתיות הענן אינם מצויים רק במישור המשפטי -עסקי. מטבע הדברים השוק זקוק גם לפתרונות חדשניים וטכנולוגיים. בהקשר זה ישראל ממוקמת בצומת ייחודי. האקו-סיסטם המקומי שוקד על פתרונות קצה לחוסן ענן, מטכנולוגיות קירור ואנרגיה מתחדשת, דרך תכנון שבבים ועד אלגוריתמים לניהול עומסים, פיצול לוגי ובקרה עצמאית. נוכחותן של חברות ענן בינלאומיות לצד שוק יזמי פעיל מקנה לישראל יתרון כפול: גישה לטכנולוגיות מתקדמות ויכולת יישום מקומית. אך מעבר לערכה של החדשנות הישראלית כשלעצמה, היא מהווה כרטיס כניסה מרכזי נוסף לשיח הדיפלומטי על תשתיות דיגיטליות, בינה מלאכותית וריבונות טכנולוגית וממקמת את ישראל כשותפה טבעית בדיון הגלובלי על כללי המשחק של עידן הAI.
המורכבות של עולם התשתיות הדיגיטליות מחייבת מבט רב-תחומי המשלב הבנה טכנולוגית, משפטית, עסקית, רגולטורית ודיפלומטית. המשפט אינו רק כלי להבהרת אחריות אלא גם מסגרת להתמודדות עם זירה מרובת שחקנים ודינמית . בעולם שבו תלות הדדית בין טכנולוגיה, רגולציה ומדיניות חוץ הולכת ומעמיקה, רק שילוב בין חשיבה עסקית מושכלת, יצירתיות משפטית ודיפלומטיה טכנולוגית שקולה יאפשר לנו לנווט ביציבות לקראת העתיד.
עו"ד עדינה שפירא היא שותפה במשרד מיתר המתמחה בחוות שרתים
