כשהבינה המלאכותית תיקח לנו את העבודה – היא צריכה גם לשלם לנו את המשכורת
דניאל שרייבר, מייסד ויו"ר מכון מוזאיק מציג מודל לחלוקת רווחי הפריון של ה-AI, לפני שהמאבק בין עבודה להון יהרוס את החגיגה לכולם
אילון מאסק מנהל את Grok ו-Optimus – הראשון מודל שפה מוביל, והשני רובוט דמוי-אדם. מהחזית של ה-AI הוא מדווח כי ״בתרחיש חיובי, ככל הנראה לאף אחד מאיתנו לא תהיה עבודה״. ובכל זאת הוא אינו מודאג: ״תהיה הכנסה אוניברסלית גבוהה״.
הציפייה שאבטלה המונית בפתח, ושכולם יקבלו משכורת נאה בין שיעבדו ובין שלא, משותפת למובילי התחום: דריו אמודיי (Claude), דמיס חסיביס (Gemini), וסם אלטמן (ChatGPT).
את הטיעון לגבי החלק הראשון – אבטלה המונית – קל להבין: אם בינה מלאכותית תבצע עבודות פי 100 מהר יותר ובמאית מהעלות, אבטלה גואה לא תהיה תעלומה.
אבל ההבטחה ל״הכנסה אוניברסלית גבוהה״ נשמעת אבסורדית על פניה: דמי אבטלה כיום צורכים כ-1% מהתקציב הלאומי, בעוד שלשלם לכולם משכורת שבקושי מחזיקה אדם מעל לקו העוני, יבלע למעלה מ-100% מתקציב המדינה. אם אפילו שכר קיום בסיסי אינו בר-מימון, הבטחה להכנסה גבוהה נשמעת כמו אחיזת עיניים.
יתרה מכך, אבטלה המונית רק תחמיר מצב בלתי אפשרי גם ככה. היסטורית, כל עלייה של נקודת אחוז באבטלה לוותה בהתכווצות של כ-2% בתוצר. פחות אנשים שמייצרים, פחות אנשים שקונים, עוד גלי פיטורים – וסחרור מיתוני. מה שבלתי אפשרי היום, הופך דמיוני עוד יותר ככל שהאבטלה מטפסת.
אז מה, בעצם, חושבים להם מאסק וחבר מרעיו?
פשוט: שמה שבלתי אפשרי היום, אפשרי בעידן ה-AI. הנה ניסוי מחשבתי שממחיש את עומק השינוי.
דמיינו שיש לכם רובוט תְּאוֹם-זהה שאתם שולחים לעבוד במקומכם. המנהלת אינה מבחינה בהחלפה – כך שהמשכורת ממשיכה להגיע – אך היא כן מבחינה שהביצועים ׳שלכם׳ השתפרו פלאים. ׳אתם׳ לא לוקחים הפסקות, עובדים במהירות שיא, ומגלים חדות ונועם יותר מבעבר.
בינתיים אתם ישנים טוב יותר, עושים כושר, הולכים לים, קוראים, מתנדבים ומבלים עם משפחה וחברים. המצב של כולם השתפר.
חישבו על התרחיש הזה לרגע. אתם לא עובדים, והפריון שלכם עולה?! אתם מושכים משכורת על כלום, והמעסיק שלכם יוצא מורווח?! הכיצד?
ובכן, לשלם לכם ״הכנסה גבוהה״ אם אף אחד לא עושה את העבודה שלכם – זה לא בר-קיימא. זה העולם נכון להיום. אבל לשלם לכם כשהכפיל הדיגיטלי שלכם מבצע את העבודה טוב ומהר יותר – זו עסקה משתלמת לכולם. זה מה שמאסק וחבריו הבינו.
ומה שנכון לגביכם נכון גם לכלכלה כולה. כאשר אנחנו מוחלפים בטכנולוגיה פרודוקטיבית יותר, יש מספיק כסף במערכת לשלם לכולם שכר מפנק, מבלי שמישהו יוצא נפסד מהסיפור.
אם כן, ה״תרחיש החיובי״ שתיאר מאסק הוא לא אחיזת עיניים - המספרים מסתדרים - אבל הוא גם לא יתממש ספונטנית. להפך. ככל שנשאיר את הדברים לכוחות השוק, צפו שהמעסיקים גם יגדילו את הפריון שלהם וגם ישמרו לעצמם את המשכורת שלכם. אחרי הכל, המנדט שלהם הוא מקסום רווחים. וצפו שארגוני העובדים ישיבו מלחמה: הפגנות סוערות וחבלה שקטה בפרויקטי AI יהפכו לנפוצים. אחרי הכל, המנדט שלהם הוא הגנה על הפרנסה.
התוצאה הצפויה? אחרי שהאבק ישקע נגלה שבעלי ההון ניצחו, ושהעובדים שילמו את המחיר; ובדרך לשם העימותים יפגעו באימוץ ה-AI בישראל בשלב הקריטי של המירוץ הגלובלי, כך שכל המדינה תצא מופסדת.
לא חראם? הרי הניסוי המחשבתי מראה שאם קובעי המדיניות יפעלו עכשיו, לפני שהצדדים מתחפרים, אפשר גם אחרת. מה שנדרש הוא מנגנון שיחלק את השפע החדש באופן אוטומטי - בלי לחכות למשבר, ובלי להסתמך על רצון טוב. איך זה יעבוד בפועל? הנה ׳מודל מוזאיק׳, תוכנית פשוטה שמשקפת את סוג המדיניות שעלינו לאמץ ללא דיחוי.
הנדבך הראשון בתכנית הוא מיסוד של ״מס הכנסה שלילי״. הרעיון זכה לתמיכה מכל קצוות הקשת הכלכלית (מילטון פרידמן, פרידריך האייק, ג’יימס טובין) והוא פשוט מאוד: כמו שהיום אנחנו משלמים מס הכנסה רק אם אנחנו מרוויחים מעל משכורת מסוימת, כך בעתיד מס הכנסה ישלם לנו אם נרוויח פחות ממשכורת מסוימת. למעשה הדבר מייצר ׳רצפת הכנסה׳. מי שאינו משתכר יקבל השלמה עד לרצפת הכנסה; ככל שיש משכורת, ההשלמה תצטמצם - אבל תמריץ העבודה תמיד יישמר.
רצפת הכנסה כלשהי אפשרית בתאוריה גם היום, רק שכרגע אין מספיק כסף במערכת לקבוע רצפה בגובה רלוונטי. מה שמביא אותנו לנדבך השני: סט של מנגנונים פשוטים שיעלו בהדרגה את רצפת ההכנסה ככל שהשפע שה-AI מבטיח אכן יתממש.
מקום טוב להתחיל הוא בעקבות הכסף. כשעסקים מחליפים עובדים ב-AI, לאן הולכים כספי המשכורות שהם חוסכים? התשובה היא אחת משתיים: או להורדת מחירים, או ישירות לשורת הרווח. בשני המקרים המדינה יכולה לֶאֱגוֹם חלקית את העודפים שנוצרו.
תחילה לירידה במחירים: מודל מוזאיק מציע שככל שאימוץ-AI יוביל לירידת מחירים, המע״מ יעלה בהתאמה. מהלך כזה ישמר מחירי מדף יציבים, דבר טוב לכשעצמו, והחלק שה-AI תרם לתקבולי המע״מ ינותב להעלאת רצפת ההכנסה.
ומה עם עלייה ברווחים? העלאת שיעורי מס על תאגידים והון נוטה להבריח אותם. אך אם הבינה המלאכותית מאפשרת לרווחים לזנק, תקבולי המס יגדלו גם ללא שינוי בשיעורי המס. מודל מוזאיק מציע למפות את מגמת ההכנסות ממסי חברות וממסי רווחי הון בשנים שלפני עידן ה-AI, וכאשר תקבולי המס חורגים מקו־הבסיס הזה, לקבוע בחוק כי 75% מן העודף ייועדו לרצפת ההכנסה. אותו עיקרון חל גם על רווחי היעילות שהממשלה עצמה מפיקה מאימוץ בינה מלאכותית.
שני המנגנונים הללו - מע״מ דינמי וייעוד עודפי הכנסות ממשלתיים - הם עוצמתיים אך כמעט בלתי מורגשים: המחירים לצרכנים נותרים ללא שינוי, ושיעורי המס על רווחים נותרים ללא שינוי.
כאשר הרצנו סימולציות של מודל מוזאיק, מצאנו שבשנים הקרובות - אם הבינה המלאכותית תממש את הציפיות והמדיניות תיושם - רצפת ההכנסה תעלה אט אט, ותתייצב מעל לשכר המינימום, גם אם האבטלה תהיה נרחבת. (למודל המלא והסימולטור: www.mosaicmodel.org)
במילים אחרות, אימוץ של מודל מוזאיק טומן בחובו פוטנציאל לחיסול מוחלט של העוני כפי שהוא מוגדר כיום. ככל שניתן להעריך, משק בית עם שני ילדים ושני הורים מובטלים ייהנה מהכנסה שקולה לזו של המעמד הבינוני־נמוך של היום (העשירון החמישי), וזו כבר מדינה אחרת.
זאת ועוד: הבינה המלאכותית צפויה לייצר שפע גדול בהרבה ממה שניתן ללכוד באמצעות שני הערוצים הללו בלבד. אם נהיה מוכנים להוסיף מנגנונים גלויים יותר - למשל שילוב כלשהו של מס רווחי יתר, מס על AI בדומה למסי יבוא על רכב, מס קרקע, או מס ירושה - ניתן יהיה ללכוד חלק גדול יותר משפע ה-AI. הדבר כבר ידחוף את רצפת ההכנסה ל״הכנסה אוניברסלית גבוהה״ באמת. העשירים יתעשרו, העניים יהפכו למעמד ביניים גבוה, ואי-השוויון ירד. נשמע כמו אגדה.
ומה עם משמעות? ובכן אין ספק שהשלכות ה-AI חורגות הרבה מעבר למקור הפרנסה עצמו, ועבודה נותנת לנו יותר ממשכורת. כמו שאמרו חז״ל: ״אין אדם מת אלא מתוך הבטלה״. מודל מוזאיק מתמקד באתגר הפיננסי לא משום שהוא חשוב יותר לרווחתנו, אלא מפני שכפי שלימד מאסלו - יציבות כלכלית היא תנאי מקדים לכל שגשוג אחר. או בניסוח של חז״ל, ״אם אין קמח אין תורה״.
אז מה עכשיו? המספרים מסתדרים, וסדר הפעולות ברור. מה שחסר הוא רצון פוליטי. אם נקבל החלטות אמיצות היום, בשנים הבאות ה-AI יכול לחסל את העוני ולאפשר שגשוג לכולם. אם לא - אי־השוויון צפוי להחריף, העימותים בין עבודה להון יתעצמו, ומדינות מהירות יותר יעקפו את ה-Startup Nation. העתיד שעליו מדברים חלוצי ה-AI הוא לא אגדה - אבל, כפי שהרצל אמר, רק אם נרצה!
דניאל שרייבר הוא מייסד ומנכ"ל משותף של למונייד ויו"ר ומייסד מכון מוזאיק
