פרויקט מנהטן הישראלי: האם הלייזר והקוואנטום יהפכו לפוליסת הביטוח של ישראל?
נאום ספרטה וסכנת הבידוד הבינלאומי של ישראל אל מול האיום הצבאי מצד מצרים וטורקיה, מציבות את ישראל בפני שאלת יסוד חשובה: כיצד ישראל מעצבת את תנאי המשחק הגיאופוליטי שלה?
בזמן שמטוסים טורקיים מתאמנים מול יוון וצבא מצרים מתחמש בקצב שיא, ישראל מוצאת עצמה ניצבת מול מבחן אסטרטגי: כיצד לעצב את כללי המשחק כך שלא נהפוך לספרטה מבודדת. בתורת המשחקים, שני מושגים מרכזיים מספקים עדשה אסטרטגית: איום אמין (Credible Threat) ותלות הדדית (Mutual Dependence). איום אמין הוא מצב שבו היריב יודע שהאיום מגובה ביכולת ממשית ההופכת פעולה נגדו לבלתי כדאית; תלות הדדית היא מצב שבו ניתוק שיתוף פעולה קיים נושא מחיר עצמי כה גבוה עד שהוא מונע את ההתנתקות. מושגים אלה אינם תיאוריה בלבד – הם הופכים היום לכלים מעשיים לעיצוב הביטחון הלאומי של ישראל.
ישראל ניצבת מול איום כפול: קמפיינים אנטי־ישראליים וקריאות לחרמות במערב אירופה מבחוץ, וצבאות ענק של מצרים, טורקיה ואיראן מסביבה. כדי לשרוד ולשגשג, היא זקוקה לאסטרטגיה המבטיחה הרתעה צבאית לצד הגנה על הכלכלה.
טכנולוגיה יכולה לשנות את פני ההיסטוריה. מלחמת העולם השנייה סיפקה לכך דוגמה מובהקת: מדענים יהודים, בהם פליטי אירופה, תרמו תרומה מכרעת לפרויקט מנהטן. הפצצה הגרעינית שפותחה בסיועם שינתה את מאזן הכוחות הגלובלי, אך הושלמה רק לאחר שגרמניה כבר נכנעה. זה היה רגע שבו טכנולוגיה מהפכנית הגיעה מאוחר מדי כדי למנוע את האסון.
כיום, כשבידינו מדינה ריבונית, אסור לחזור על אותה טעות. שתי טכנולוגיות – לייזר מבצעי ו־מערכת בקרה קוואנטית – עשויות להפוך לפרויקט המנהטן הישראלי. אם נשקיע בהן בזמן, הן ישנו את כללי המשחק.
בצד הצבאי, מערכת Iron Beam עברה ניסויי כשירות וצפויה להיכנס לשירות. היא מסוגלת ליירט רקטות, מרגמות ורחפנים בעלות זולה בהרבה ממיירטים קינטיים – מה שמוביל ל־ניטרול יכולת התקפית כבר בתחילת הקרב. אך ישראל חייבת להרחיב את יכולותיה: לפתח לייזר רב־עוצמה שיירט גם טילים בליסטיים וטילי שיוט. מערך כזה יהפוך ירי מסיבי על ישראל לבלתי אפקטיבי. מול מצרים וטורקיה, שלהן יתרון כמותי עצום, הלייזר יספק לישראל איום אמין ומשמעותי מספיק – הרתעה שמנטרלת יכולת והופכת פעולה התקפית לבלתי כדאית.
בצד הכלכלי, נקודת המפתח היא מחשוב קוואנטי. מחשב כזה מבוסס על קיוביטים, שמסוגלים לפעול בכמה מצבים בו־זמנית ולספק יכולת חישוב אדירה. ישראל אינה יכולה לפתח מחשב מלא – השקעה של מאות מיליארדי דולרים – אך יכולה להתמקד בלב המערכת: שכבת הבקרה. בלי חומרה־תוכנה לניהול הקיוביטים ותיקון שגיאות, אין מחשב קוואנטי שימושי. כאן לישראל יתרון מוכח: חברת Quantum Machines מובילה בתחום, מפעילה את המרכז הלאומי IQCC, וגייסה מאות מיליוני דולרים. השקעה של 3–4 מיליארד שקלים בעשור הקרוב יכולה להפוך את ישראל לספקית הסטנדרט העולמי.
זהו מצב של תלות הדדית: אם כל מחשב קוואנטי בעולם זקוק לבקרה ישראלית, המערב לא יוכל לנתק קשרים בלי לפגוע בעצמו. גם אם דעת הקהל תדרוש חרמות – בפועל, שיתוף הפעולה יישמר.
כדי להגשים את החזון, נדרשת השקעה לאומית של 6–8 מיליארד שקלים בלייזרים ועוד 3–4 בקוואנטום. עלות יירוט כזו היא שקלים בודדים לעומת עשרות אלפי דולרים למיירט קינטי, מה גם שסכומים כאלה כבר הושקעו בפרויקטים כמו כיפת ברזל. זה מדגיש את היתרון הכלכלי. השילוב יבטיח לישראל איום אמין מול אויביה ו־תלות הדדית מול העולם – פוליסת הביטוח האסטרטגית של ישראל במאה ה־21. השקעה נבונה היום בלייזר ובקוואנטום היא לא עוד הוצאה ביטחונית – היא המפתח להישרדות ולשגשוג של ישראל בעידן שבו איום אמין ותלות הדדית הם המטבע הקובע.
ד"ר כפיר תשובה הוא מומחה לתורת המשחקים וקבלת החלטות ומרצה לכלכלה במכללה האקדמית רמת גן
