למרות הביקורת: הכנסת אישרה סופית את חוק השידורים; הוגשו עתירות לבג"ץ
חוק השידורים זכה לביקורת ציבורית ומשפטית נרחבת, בטענה שנועד להביא לחיסול התקשורת החופשית, למינויים פוליטיים ולמתן הטבות לערוצים מקורבים; עתירה לבג"ץ: "קרעי הפך את הכנסת לאסקופה נדרסת ולכלי שרת למתן הטבות לערוצי השלטון"
הכנסת אישרה סופית את חוק השידורים של שר התקשורת שלמה קרעי, ברוב של 53 בעד מול 48 נגד. חוק השידורים זכה לביקורת ציבורית ומשפטית נרחבת, בטענה שנועד להביא לחיסול התקשורת החופשית, להכפפתה לרגולטור, למינויים פוליטיים ולמתן הטבות לערוצים מקורבים כמו ערוץ 14. כמו כן, הועלו טענות לתקינות הליכי החקיקה של החוק, לאחר שהקואליציה בלחצו של קרעי הקימה "ועדת תקשורת" בראשות ח"כ גלית דיסטל אטבריאן (ליכוד) שהכינה את החוק במקומה של ועדת הכלכלה המופקדת על חוקי התקשורת. במהלך הדיונים פרצו עימותים קשים בין דיסטל אטבריאן לבין הייעוץ המשפטי של הכנסת.
ברגע האחרון בשל קוצר הזמן נוכח התפזרותה מחר (שישי) של הכנסת לפגרת בחירות נאלצה הקואליציה לפצל חלק גדול מהרפורמות המרכזיות ובהן מרבית הסמכויות שהיו אמורות להיות מוענקות לרגולטור השידורים החדש. גם פעילותו של היישומון הממשלתי להעברת השידורים פוצלה השבוע מהחוק בשל התנגדות החרדים לפעילותו בשבת ולנוכח האפשרות שישמש גם להעברת תכנים המוגדרים על ידם כ"שידורי תועבה".
עם זאת, בחוק נשארו סעיפים שעלולים לפגוע בתקשורת החופשית, כמו ביטול איסור על בעלות צולבת, ביטול חובת הפרדה מבנית בין בעלי הערוץ לחברת החדשות שלו, וכאמור הטבות כספיות לערוץ 14 ו-15.
שעה קלה לאחר אישור החוק, הוגשו נגדו עתירות ראשונות לבג"ץ. יו"ר סיעת הדמוקרטים, ח"כ אפרת רייטן ושר התקשורת לשעבר, ח"כ איתן גינזבורג עתרו לבג"ץ בבקשה להוצאת צו על תנאי נגד החוק. לדבריהם, "שר התקשורת הפך את הכנסת לאסקופה נדרסת ולכלי שרת למתן הטבות לערוצי השלטון ולהשתלטות על התקשורת החופשית". גם מכון זולת לשוויון וזכויות אדם עתר לבג"ץ נגד החוק, בטענה כי הוא פוגע באופן חמור בחופש הביטוי, בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת, וכי הליך חקיקתו היה רצוף פגמים מהותיים. ארגון העיתונאים והעיתונאיות, שכבר עתר נגד הפגמים בחקיקה, יעתור גם הוא לבג"ץ נגד תוכן החוק ש"מבקש להעלים את האתיקה העיתונאית ולהפעיל לחץ מסחרי על עיתונאים". עוד נמסר מהארגון כי "העיתונות החופשית תישאר לעמוד זקופה מול המתקפה הממשלתית הנוכחית כפי שעמדה עד כה למרות הנסיונות החוזרים ונשנים לרסק אותה. ניצחנו את הממשלה בכל מאבק עד כה - ננצח גם במאבק הזה".
לפי החוק, תוקם הרשות לתקשורת משודרת כגוף עצמאי וסטטוטורי שיאחד ויחליף את גופי הרגולציה הקיימים. תקציב הרשות יעמוד על 25 מיליון שקל בשנה וינוכה מתקציבי עידן+ ותאגיד השידור. המועצה תמנה תשעה חברים עם חובת ייצוג מגדרי ועדתי, ולצידה תפעל ועדת איתור בראשות מנכ"ל משרד התקשורת. סמכויות האכיפה של הרשות החדשה פוצלו מהחוק וידונו בהמשך בוועדת הכלכלה. עד להשלמת חקיקה זו, תפעל המועצה ללא אמצעי אכיפה ישירים על הספקים, והרשות השנייה תמשיך להפעיל את סמכויותיה על בעלות הרישיונות הוותיקות ועל הרדיו.
כדי למנוע פגיעה בתחרות, החוק מטיל חובת רישום במרשם ייעודי על כל ספק תכנים ישראלי העומד בתנאי הסף (הכנסה מעל 40 מיליון שקל, מעל 100 אלף מנויים, או מימון מבעלי שליטה של מעל 100 מיליון שקל ב-3 השנים האחרונות). המועצה תוסמך להגדיר ספק כ"בעל חשיבות מסחרית", אשר יחויב להציע את זכויות השידור שלו לכל מפיץ באופן בלתי מפלה. בנוסף, נקבע כי האסדרה על תחום החדשות תוסיף לחול רק על בעלות הרישיון הוותיקות (שיוגדרו כבעלות רישיון זעיר), ללא חובת הפרדה מבנית וללא רגולציה שתמנע התערבות בעלי הון בתכנים.
הצעת החוק מטילה חובת העברה ללא תמורה של תכני הערוצים למפיצים בצפייה נדחית (קאצ'-אפ) של עד 90 דקות. בעקבות הסתייגות של ח"כ אושר שקלים, נקבע כי חובה זו תותנה בכך שנתח שוק הפרסום של הספק עולה על 40%.
במקביל, הרשות החדשה תקים יישומון (אפליקציה) לאומי חינמי שינגיש לציבור את ערוצי "ספקי התכנים הפתוחים" (התאגיד, ערוץ הכנסת ורדיו מורשה) ואירועי ספורט מרכזיים בזמן אמת.
בתחום הפקות המקור, החוק מציג מתווה חדש להפקות "סוגה עילית" (דרמה ותעודה), במסגרתו ספק תכנים רשום יחויב להשקיע בכל שנת כספים לפחות 6.5% מהכנסתו השנתית במימון או בהפקה מקומית, כאשר 10% מסכום זה יופנו לתוכניות תעודה. היישום ייעשה בהדרגה לאורך חמש שנים: חובת הגופים הכפופים לרשות השנייה תפחת מ-13% כיום, חובת הכפופים לחוק התקשורת תרד מ-8%, ועל ספקים שהיו פטורים לחלוטין תחול חובה מדורגת שתחל ב-2%.
לצד זאת, הצעת החוק מחוללת מהפכה בשידורי הספורט, אוסרת על חברות שידור המחזיקות בזכויות ספורט לכבול לקוחות לחבילות ערוצים שלמות ויקרות, ומחייבת אותן למכור תכנים למתחרים בצורה שוויונית. כמו כן, נקבעו קריטריונים ברורים ל"אירועי ספורט בעלי חשיבות ציבורית" שעליהם לא ייגבה תשלום נוסף. החוק ייכנס לתוקפו 24 חודשים מיום פרסומו, למעט סעיפים נבחרים.
קודם להצבעות שיגרה היועצת המשפטית של הכנסת, שגית אפיק, חוות דעת משפטית שלפיה "ככל שיש כוונה לקבל חלק מההסתייגויות שהוגשו לחוק, הרי שעל ועדת התקשורת (שהוקמה במיוחד להכנת החוק, בניגוד לעמדת יועמ"שית הכנסת והכינה אותו, צ"ז) לקיים בהן דיון". אפיק התריעה מפני מצב שבו הסתייגויות שנדחו בוועדה יקודמו במליאה, והסבירה כי "ככל שהוועדה בוחרת לדחות את אותן הסתייגויות בשלב ההצבעה עליהן בוועדה במטרה לקבל אותן במליאה, תוך הימנעות מקיום דיון מהותי ביחס אליהן בוועדה, הדבר עולה לכדי פגם ודאי בהצעת החוק שלגביה הצבעתי על פגמים רבים בעניין הדיונים שהתקיימו בה, והנוסחים שנשלטו בידי שר התקשורת תוך פגיעה בסמכות הוועדה ובהשתתפות חבריה".
