הקברניטבמקום כיפת ברזל: למה שלא ניירט את כטב"מי חיזבאללה בתותחי נ"מ?
הקברניט
במקום כיפת ברזל: למה שלא ניירט את כטב"מי חיזבאללה בתותחי נ"מ?
מאוקראינה ועד יפן - כל העולם משתמש בתותחים מתנייעים לחיסול מל"טים, ומחירם יכול להיות גם נמוך פי 50 משל כיפת ברזל. הם יעילים, זריזים נוחים, ומוכיחים את עצמם כבר שנים; למה לצה"ל אין כאלה?
שלום, כאן הקברניט; ישראל מאוהבת בכיפת ברזל ובצדק - זו לא רק מערכת ההגנה נגד טילים הכי אפקטיבית בעולם, אלא גם טיל הנ"מ עם שיעור הפגיעה הכי גבוה. פצצות מרגמה, טילים, רקטות בכל גודל, תקניות או מאולתרות וכטב"מים מכל סוג ומין - את הכל יודעת כיפת ברזל לחסל ולהציל חיים בעורף ובחזית. מה עושה מי שאין לו כיפת ברזל?
תראו את אוקראינה, שביקשה בכל לשון של בקשה שנמכור לה את המערכת - וסורבה; היא ידעה טוב מאוד איזה מין איום טיטאני הוא מערך האש של פוטין. באוקטובר 2022 האיום קיבל פנים בלתי צפויות: כטב"מים מתאבדים מתוצרת איראן, ששוגרו אל העורף האוקראיני בנחילים גדולים.
מדובר בכלים זריזים ביותר, זולים וחמקמקים, שהצליחו לא פעם לחדור דרך הפטרולים של חיל האוויר האוקראיני ולהרוג חפים מפשע באודסה, קייב ועוד המוני מקומות יישוב.
הפיתרון הגיע מגרמניה, בדמות הפלוגאבוורקאנונפאנצר גפארד: תותח נ"מ מתנייע, שיודע לחסל כטב"מים תוצרת איראן בקלות מפתיעה.
הגפארד (צ'יטה) הוא נגמ"ש גדול ומהיר שנושא צריח עם שני תותחי 35 מ"מ וזוג מכ"מים רגישים, ובקרת אש שיודעת לחזות היטב את מסלולם של כטב"מים.
קצב הירי עומד על 550 פגז לדקה עבור כל תותח, ואף שאינו מהיר במיוחד ולא נוצרת מסה של אש על המטרה, הפגיעות מדויקות: בדרך כלל צריך רק 20 עד 30 פגזים כדי להפיל כטב"מ.
עם כמה שאנחנו אוהבים את כיפת ברזל ובצדק, קשה להתעלם מהמספרים: מלחמתנו הנוכחית הולכת ומתארכת, נוגסת בכלכלת ישראל במלתעות כריש, והיירוטים אינם זולים - כל טיל עולה כחמישים אלף דולר, ומחיר כל סוללת טילים מוערך במאה מיליון דולר.
בחיסול טילים ורקטות אין לה אח ורע, אבל כטב"מים מתאבדים מלבנון - איום שהולך ומתעצם בצפון מיום ליום - אפשר ליירט הרבה יותר בזול; לדוגמה, הגפארדים של אוקראינה נרכשו יד שלישית, ועלו 2.7 מיליון דולר ליחידה. למה צה"ל לא מאמץ תותחי נ"מ מתנייעים כדי להתמודד עם איום כטב"מי חיזבאללה?
שימוש בתותחים ליירוט כלי טיס קטנים נפוץ בכל העולם: רוסיה מפעילה מערכת שנקראת פנציר, ומצוידת גם במכ"מ כפול בשני תדרים, גם בטילים וגם בצמד תותחי 30 מ"מ שיורים כל אחד בקצב מסחרר של 4,000 פגזים בדקה.
פנצירים מפילים את הכטב"מים של אוקראינה, מסוקים, וביכולתם לפגוע גם בטילי שיוט. זו מערכת נ"מ מאוד מסוכנת, שנפרסת להגנת סוללות טילים כבדות ויעדים רגישים. חיזבאללה מנסה להצטייד בכאלה דרך איראן, ואיכשהו הם כל הזמן מתפוצצים לו בדרך.
לצבאות רבים יש מערכות שכאלה: לטורקיה יש את הקורקוט, לדרום קוריאה יש את הביהו, לסינים יש את השי-זי שינג גאושפאו, להונגריה ודנמרק יש את הסקייריינג'ר; כולם תותחים עובדים נהדר, ומצליחים להפיל כטב"מים בגודל, צורה ודפוס טיסה דומים לשל המעופפים מלבנון.
יודעים מי עוד משתמש בתותחים מהירי ירי להגנה מפני מתקפות אוויריות? כל חילות הים בעולם; אוניות מלחמה נשענות על תותחים רבי קנים להפלת טילים נגד ספינות, מל"טים ומטוסים כבר שנים רבות.
התותח המפורסם ביותר הוא הוולקן פלנקס, מערכת עם מכ"מ שנמצא בכיפה לבנה, ומותקן על מגוון אוניות משחית, ביניהן ספינות הסער של חיל הים.
היתרונות של תותחי הנ"מ המתנייעים לא מסתכמים במחיר: אלו כלים ורסטיליים וגמישים מאוד, שיכולים לדלג במהירות בין גזרות עבודה, ואף להיכנס עם כוחות לוחמים לשטח האויב ולסייע בלוחמת קרקע; אני לא מקנא בחייל בעמדה שעפים עליה מאה פגזים נפיצים בשנייה.
ולא צריך ללכת לחפש באוקיינוסים כדי למצוא תותחי נ"מ מוצלחים: גם צה"ל הפעיל פעם תותחים מתנייעים מסוג M163. אלו נגמ"שים שנושאים צריח עם מכ"מ קטן ותותח וולקן, שיורה 5,000 פגזים בדקה ומסוגל להפיל כלי טיס מנמיכי טוס.
כגיבוי, נשא הדגם האחרון שלו מארז עם ארבעה טילי סטינגר מונחי חום - אמצעי מצוין למלחמה במסוקים וכלים איטיים אחרים.
איפה נמצא התותח המתנייע הזה, תהיתם? במוזיאון חיל האוויר. אז למה ויתרנו על תותחי הנ"מ כשרוב העולם עדיין משתמש בהם - ואף מפיל בהם כטב"מים ללא קושי?
יש לכך שלוש סיבות טובות. הראשונה היא פער בטווחי הירי: הגפארד הגרמני, הפנציר הרוסי והקורקוט הטורקי יכולים לירות ולפגוע במטרה ממרחק ארבעה-חמישה ק"מ, וגם זה בתנאי מעבדה.
בעולם האמיתי, זה יוצר סיכון גדול: כטב"מ שמשייט במהירות 250 קמ"ש עושה קילומטר כל 15 שניות לערך, וזה אומר שאם לא לא יפגע בו התותח, בגלל החטאות, הסתרות או שיבושים למיניהם תאבד ההזדמנות תוך דקה.
ואל תשכחו שהכטב"מ לא בהכרח נע בקו ישר אל מיקום התותח; יותר סביר שזמן החשיפה שלו לאש ההגנתית יהיה מאוד קצר, אם בכלל.
לעומת זאת, סוללת כיפת ברזל מכסה טווח של 70 ק"מ לפחות. זה מספיק רחוק, ומספיק זמן בשביל לנסות יותר מפעם אחת אם חס וחלילה מפספסים.
הסיבה השנייה היא שתותח נ"מ מתנייע יכול לטפל בכטב"מ בודד בכל פעם. בסוללת תותחים ממוצעת יש ארבעה-חמישה כלים, מה שאומר חמש הפלות פוטנציאליות בו זמנית בתנאים אופטימליים.
תרחישי התקפות כטב"מ מתאבד יכולות לכלול גם הרבה יותר מחמישה מל"טים, כולל מל"טים שטסים כמאמץ הטעיה, ולכן לא קשה להביא סוללת תותחים לרוויה. אין בכלל מה להשוות מול כיפת ברזל: כל אחד מהמשגרים של הסוללה מסוגל לבדו לעצור עשרה מעופפים במכה אחת.
והסיבה השלישית היא סוגיית הנסיבות המבצעיות: יודעים למה הגפארד כה מוצלח באוקראינה? כי יש לה גאוגרפיה של פיצה - אין הרים, אין הסתרות, קל יחסית לאתר כטב"מים שמתקרבים.
הכטב"מים של נסראללה הם אתגר שאין לאוקראינים: בלבנון יש עמקים מתפתלים, מה שייצור אלמנט הפתעה, ויחייב זמן תגובה אפסי - דבר שטיל מונחה יעשה טוב יותר מצרור פגזים.
מאחורי הטיל יש תשתית גילוי והנחיה עם שרירים, מכ"מים עוצמתיים, וזה משהו שלא כלכלי לשים על כל נגמ"ש עם תותח או בשפיץ של כל פגז 30 מ"מ; המערכות הללו זולות משום שהן פשוטות יותר, וזה בא על חשבון הביצועים.
כדי שתותח נ"מ ישיג דיוק ושיעורי פגיעה של כיפת ברזל צריך ממש להמציא אותו מחדש - וזה יקח שנים, יהיה יקר פחד ובסוף יתן מה, כיסוי לטווח של שישה ק"מ? שבעה?
בשורה התחתונה, תותחי נ"מ הם פיתרון שאינו טוב דיו עבור צה"ל ולכן גם ויתר על המחבט הוותיק. איום הכטב"מים מלבנון מתפתח ומאתגר את כוחותינו, אך כיפת ברזל היא ברגע זה הפיתרון החכם והיעיל ביותר, שמראשיתו נבנה כדי לטפל בתרחיש הלחימה הנוכחי.
בעתיד תהפוך המערכת להרבה יותר ניידת, ותוכל לשרת את כוחותינו גם אם נחליט שהגיע הזמן לטעום מהדובדבנים של לבנון או לבוא לביקור בית אצל כל שכן בעייתי אחר. שימרו על עצמכם, היו עירניים - וננצח.
