על חנינה בתחפושת - הקשר בין זכייה בלוטו לקבלת חנינה
השאלה אם יש מקום ליתן חנינה צריכה להישאל רק אחרי שמוגשת בקשת חנינה אמיתית
כדי לזכות במשחקי הגרלה יש לעשות דבר בסיסי – לקנות כרטיס בכדי להשתתף בהגרלה. בכדי לזכות בתביעה – יש להגיש כתב תביעה בהתאם, בין היתר, לתקנות הרלבנטיות. בכדי לנצח במשחק – יש לעלות על המגרש ולשחק בהתאם לכללים. מושכלות ראשונים.
כך למשל, בתי המשפט בישראל ידחו על הסף כתבי תביעה שלא מוגשים כהלכה – אם בשל חוסר סמכות, אי עמידה בדרישות פורמליות וכו'. בתי המשפט לא יתחשבו ב"חשיבות הציבורית" של מי שהגיש את כתב התביעה – הדין שווה לכולם. באותו אופן בדיוק יש לסלק גם בקשות חנינה שלא עומדות בקריטריונים הבסיסיים ביותר.
במקרה של הבקשה שהוגשה על ידי ראש ממשלה, ובלי להידרש לשאלה אם יש להיענות לבקשת חנינה אמיתית או לא, יש לזכור מספר דברים - האחד, בקשת חנינה אמיתית מוגשת על ידי מי שמביע חרטה, נוטל אחריות אישית ומוסרית וכותב שהוא מבקש חנינה. השני, מוסד החנינה איננו קרש הצלה פוליטי, אלא מכשיר נדיר שמבקש לאזן צדק עם רחמים, במקרים חריגים בלבד. השלישי, קבלת בקשה לא אמיתית, שעוצמת עיניים למול ההליכים "הרגילים", תערער את אמון הציבור במערכת המשפט, תחליש את שלטון החוק ותעודד את הרעיון ההרסני שיש "שני מסלולים" – אחד לאזרחים מן השורה, ואחד לנבחרי ציבור.
נכון לעת זו – לא יכולה להיות מחלוקת שאין מדובר בבקשת חנינה אמיתית. יכול להיות שזה מבוא להגשת הבקשה האמיתית אבל בטוח שזו לא בקשת חנינה. כשם שרק הגשת תביעה נכונה יכולה להיכנס לכותלי בית המשפט כך גם רק בקשת חנינה אמיתית יכולה להיכנס לתוך משכן כבוד בית הנשיא. רק אם וכאשר תוגש בקשת חנינה אמיתית – ואין כמובן בעצם הגשת בקשה כזו כל פסול – צריכים להידרש אם ליתן אותה, באילו תנאים וכו'. אסור להכריע בבקשה שהיא הכל חוץ מבקשת חנינה אמיתית. והדברים נכתבים במשקפיים משפטיות בלבד ללא לקיחת צד כזה או אחר. אין קיצור דרך לצדק. מי שרוצה חנינה – צריך לבקש חנינה לפי הכללים, לכתוב במפורש שהוא מבקש חנינה. אי קיום ההליך הנכון הוא פסול מוסרית, לקוי משפטית ומסוכן ציבורית.
בנסיבות המקרה על כב' נשיא המדינה, משפטן, איש מוערך ורציני ביותר, להודיע בפומבי כי הבקשה, כפי שהוגשה, לא תישקל – משום שאינה עומדת בתנאים הנדרשים. זה איננו עונש, אלא שמירה על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. הבקשה צריכה לקבל תגובה משפטית ברורה, צודקת וידועה. לא משום שזהו ראש הממשלה, אלא דווקא מפני שמדובר במי שעומד בראש הרשות המבצעת. מדובר במבחן עליון של שלטון החוק וההפרדה בין רשויות.
כאמור, בקשת חנינה אמיתית היא אקט של כנות, חרטה, נטילת אחריות אישית ומוסרית. במקרה זה ראש הממשלה טוען בתוקף לחפותו, נאבק בבית המשפט על זיכוי מוחלט, טוען שזו תהיה התוצאה בסיום ההליך ואינו כותב את המילה חנינה. משכך נראה כי הבקשה שהוגשה היא אולי בקשה להפסיק את ההליך המשפטי, ניסיון לעקוף את ההליך השיפוטי, ובכך לערער על עקרון השוויון בפני החוק. אם תתקבל, או תידון ברצינות, היא תהפוך את מוסד החנינה לכלי פוליטי ולא לפריבילגיה ששמורה בעיקר לאלו שעמדו בדין ונשאו באחריות.
לסיום, בקשת חנינה אמיתית אמורה להישקל בכובד ראש. אסור ליתן יד לעסקאות מאחורי הקלעים או קיצורי דרך משפטיים. מערכת המשפט חייבת להפנים, ובטח בתקופה כזו, שכל תיק הוא גם מבחן רציני למוסדות עצמם. יושרה, עקביות, שקיפות – אלו לא סיסמאות, אלא תנאי יסוד לקיום הדמוקרטיה. מי שרוצה חנינה – צריך להתכבד ולהגיש בקשת חנינה.
עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית, משמש כבורר ומגשר, ובעבר כיהן כסגן ראש לשכת עורכי הדין
