הקברניטעזה וגם לבנון: האם חיל האוויר יכול לנהל מלחמה מלאה בשתי חזיתות?
הקברניט
עזה וגם לבנון: האם חיל האוויר יכול לנהל מלחמה מלאה בשתי חזיתות?
מספר המטוסים הוא רק פקטור אחד שמשפיע על מערכה כפולה שכזו, שתכלול תקיפות בסדר גודל חסר תקדים ותחייב הרבה פצצות, תמיכה אמריקאית ואת המכונאים הכי טובים בעולם. האם יש לנו כל מה שצריך?
שלום, כאן הקברניט; הולכים ומתחזקים הקולות שקוראים לממשלה לפתוח במערכה בלבנון, כדי להדוף את איום חיזבאללה, לגרש מקרבת הגדר את הקומנדו ההתקפי - כוח רדואן - ולאפשר לתושבי הצפון לחזור הביתה. נראה שאופציה פוליטית הופכת פחות ופחות סבירה, ויתכן שבקרוב נידרש למבצע צבאי נרחב, במקום התקיפות המוגבלות שמתבצעות כרגע בגזרה.
מה שמעלה שאלה מעניינת: ברור שמתקפה גדולה בלבנון תצריך הפצצות בסדר גודל עצום, כזה שיגמד את עשרות אלפי הפצצות שהוטלו עד כה בדרום. האם חיל האוויר יכול לעשות זאת, תוך כדי לחימה עצימה ברצועת עזה? האם יש לנו בכלל מספיק מטוסים לתקיפה מסיבית בשתי חזיתות?
זו שאלה יותר מורכבת משנדמה, שראויה לתשובה טובה. בואו נתחיל במספרים היבשים: לחיל האוויר הישראלי יש צי מטוסים גדול יחסית - מספר 13 בעולם. הוא אינו חיל האוויר הכי גדול במזה"ת: למצרים וסעודיה יש צי גדול יותר. אבל אנחנו לא בתחרות מול השכנים, אלא מול המשימה.
מצבת הכוחות המדויקת היא מסווגת, אך אם להאמין לפרסומים זרים (וספציפית: דו"ח חילות האוויר העולמי של flightglobal לשנת 2023), לצה"ל יש מערך קרב עשיר ומתקדם: בראשו מטוסי F15 מדגמים B ו-D הדו מושביים ו-C החד מושבי - ו-25 מטוסי F15I ייעודיים להפצצה אסטרטגית כבדה - 84 בסך הכל.
עמוד השדרה של מערך הקרב, לפי מקורות flightglobal, הוא 224 מטוסי F16, מהם רבים מדגם I המתקדם ואחרים מדגמי D הדו מושבי ו-C החד מושבי.
חלק מהכלים נועדו להסבת טייסים, אך הם כשירים למשימות תקיפה באופן מלא. יש להם גם מלאי חלפים גדול, בהתאם לעומס המשימות הצפוי להם: יש להניח שלפחות 70% ממשימות ההפצצה יבוצעו בידי צוותי ה-F16 שלנו.
את הרשימה סוגרים 32 מטוסי קרב חמקנים F35 - וכל הקטלוג כולו מורכב מכלים רב משימתיים שמתאימים למשימות תקיפה באמצעות פצצות חכמות, בעיקר JDAM מונחות לוויין אך גם שלל חימושים אחרים.
בטוטאל, זה יוצא 340 מטוסי קרב - אבל המספר חסר משמעות; כדי לענות על השאלה בה פתחנו, צריך להבין לעומק איך עובדת המשימה ומה היא דורשת בעולם האמיתי.
המתאר הרלוונטי הוא קמפיין הפצצה נרחבת - תקיפה מתמשכת של אלפי מטרות בשטח דרום ומרכז לבנון, שחלקן מצריך הרבה מאוד פצצות. כמו כן, המשימה תכלול הרבה התקלות - למשל, כוחות בשטח שמגלים חוליות חיזבאללה שמתמקמות במארב, או מתכנסות במבנה בפאתי כפר וקלאסי להשמיד בתקיפה אווירית עוצמתית.
בשביל מקרים כאלה, נצטרך גם מטוסים שיחכו בכוננות באוויר והצוות יקבל הנחיות בזמן אמת, האם לתקוף מטרה קבועה או לפנות לעבר איתור שהגיע בזמן אמת מהשטח.
ומטוסי קרב הם רק חלק ממה שהמבצע ידרוש: צה"ל צריך הרבה מטוסי צילום ותצפית שיסתובבו בשטח ויאספו מודיעין על מטרות קיימות ופוטנציאליות, מל"טים שמאתרים איומים ומשמידים אותם כשצריך, ואל תשכחו את מטוסי התדלוק.
חובה להציב בכוננות מסוקי חילוץ על כל צרה שלא תבוא, ומסוקי קרב שיעזרו לאבטח כוחות תוך כדי תנועה. והכי חשוב: מטוסי תדלוק, שבלעדיהם אי אפשר בכלל לצאת למשימה הזאת.
אתם מבינים, בכל הנוגע למשימות תקיפה, יש בארץ רק בסיס אווירי גדול אחד בצפון, שלושה במרכז המדינה וארבעה בדרום - ולא ניתן לכתוש את חיזבאללה בהתבסס על בסיס בודד. ולכן, נרצה לשלוח מטוסי קרב מכל הבסיסים לפעול בצפון וזה מחייב תדלוקים מוטסים.
לתדלוק האווירי יש עוד תפקיד קריטי: כדי שמטוס קרב יוכל לצאת למשימה עם מטען הפצצות הכי כבד, הוא חייב תדלוק לפני כניסה לזירת הפעולה - בטח אם יידרש גם לחוג ולהמתין עד שישלחו לו מטרה. התדלוק מסוגל לייעל כך את המשימות, ולאפשר תקיפות יותר עוצמתיות בפחות גיחות.
אז בואו נראה: לישראל יש עשרות מטוסי תצפית מעולים מדגם ביצ'קרפט B200, עם המצלמות הכי מתקדמות שיש וגם הרבה מאוד מל"טים, כך שהפינה הזאת סגורה.
מאחוריהם יושבים צוותים מיומנים שיודעים לאתר סיכונים והזדמנויות בשטח, ולעזור גם באיסוף מודיעין שמסייע בייצור מטרות.
לקינוח, יסייעו לקציני המודיעין בניתוח תוצאות התקיפה - הרי אנחנו הרי לא זורקים פצצות כדי לסמן וי, ואם אין ערך לתקיפה, חבל על הזמן.
ומה עם התדלוק? יש לנו 11 מיכליות מעופפות, מהן רק שבע מתאימות לתדלוק מטוסי קרב. אלו מטוסי בואינג 707 מוסבים שאמנם יכולים לתדלק רק מטוס אחד בכל פעם, אך הצוותים זריזים ומיומנים מאוד ומאפשרים תדלוק זריז.
אבל גם אלו נתונים יבשים: לא הם יקבעו האם יוכל חיל האוויר לעמוד במשימה של קמפיין הפצצה לאורך זמן. אז בואו נעבור לרטוב. הנתון הכי חשוב הוא זמן סבב: כמה זמן לוקח למטוס להיות מוכן למשימה הבאה אחרי שהוא נוחת.
חיל אוויר עם אלף כלים שטסים רק רק שתי גיחות ביום חלש בהרבה מחיל של 300 כלים שטסים ארבע גיחות ביום. הזמן הוא קריטי פה - אל תשכחו שמלחמה זה יקר, מלחמה זה כואב בעורף, מלחמה זה מבחן מוסרי - ומי שמייצר מסה של אש גם משבש את מגננת האויב יותר מוקדם וגם יכול להכריע הרבה יותר מהר ולמנוע נזקים גדולים מעצמו.
ופה חיל האוויר הישראלי פשוט זוהר באור יקרות: כולם יודעים שיש לנו טייסים מעולים בצורה נדירה, אבל צוותי הקרקע שלנו הם הכי מהירים ומדויקים בעולם.
אלו נשים וגברים שאלופים בלמצוא פתרונות לכל בעיה טכנית ולהבטיח זמן סבב קצר ביותר. בזכותם יכול צה"ל להשיג אפקט גדול בהרבה מסך מספר המטוסים שלו. כמובן שזמן הסבב ומספר הגיחות אף הם נתונים מסווגים, אבל בואו נגיד שאין בעולם הרבה חילות אוויר שיכולים להתקרב בכלל למיצוי הכוח ברמה שיש פה אצלנו.
נתון רטוב נוסף הוא כמה פצצות חכמות יש לנו: הרוב המכריע שלהן - בעיקר פצצת ברד כבד עליה סיפרתי לכם - תלוי בייצור אמריקאי; אפשר לאהוב את העניין יותר או פחות, אך זהו חלק מהדיל כשאתה מדינת חסות של ארה"ב.
אז אם נקפיד לכבד את האינטרסים של הדוד מאמריקה, לא תהיה בעיה: ייצור פצצות עוזר לתעסוקה האמריקאית, ואנחנו גם בשנת בחירות - זמן מצוין להבטיח משרות חדשות.
בשנתיים האחרונות התלבטו האמריקאים האם להרחיב את הייצור, לאור דרישה שהגיעה מצבא אוקראינה - וכשמצרפים לכך את הצורך הישראלי, עשויה ארה"ב להאיץ את הקצב.
אבל בשביל זה צריך שהם ירצו לעזור לנו; אל תטעו ותחשבו שאם האמריקאים יסגרו את הברז של החימוש החכם, נוכל לתקוף עם פצצות טיפשות, כפי שעשינו במלחמת יום הכיפורים.
בלי חימוש מונחה מדויק, פוגעים פחות וצריך פי כמה יותר גיחות כדי להשמיד מה שרוצים - שזה גם פי כמה יותר דלק; אז עד שלא יימצא נפט בחולות ראשון, בואו לא נעצבן את הדוד ג'ו.
תיאורטית, ניתן לייצר פצצות גם בישראל, אך הקמה מחדש של מערך ייצור המוני לחימוש חכם יהיה סיפור מאוד יקר שגם ייקח הרבה מאוד זמן. ואף שיש לכך יתרונות אסטרטגיים בטווח הארוך, כרגע דחוף יותר לספק מענה למלחמה הנוכחית.
ולקינוח, תראו את המצב בשטח: כרגע שיעור התקיפות בעזה משמעותי מאוד אבל לא בהיקף של כתישה לפני כניסת כוחות לגזרה; הצורך הוא בתקיפת משהו כמו 200 מטרות ביום, לא אלפיים.
כך שאם נצטרך, נוכל להעביר כלים מעזה לזירות אחרות בלי לפגוע באפקטיביות הלחימה שם; כמובן שאם יעלה צורך בריכוז מאמץ בדרום, אפשר יהיה להקצות מטוסים למשימה. למשל, סלב כמו יחיא סינואר לא יצטרך לעמוד בתור כדי לקבל פצצה.
אז בשורה התחתונה, כן - חיל האוויר מוכן להילחם בשתי זירות בקמפיין נרחב, ויש לו מספיק מטוסים שיכולים לטוס מספיק גיחות ועם המעטפת המתאימה וקצת עזרה מחברים. בואו נקווה שמהלך בצפון יבוצע בתזמון הנכון ובנחישות הנדרשת, כדי שהאיום מלבנון יוגבל או יוסר ואנשים יוכלו סוף סוף לחזור לבתים שלהם. שימרו על עצמכם, היו עירניים, וננצח.
