מצלמות נסתרות וכטב"מים: כך עובדת שיטת האכיפה החדשה של המשטרה
המדינה שילמה 1.6 מיליון שקל על קמפיין הסברה בנושא האכיפה החדשה; המצלמות הטקטיות - נייחות, ניידות ואף מותקנות על כטב"מים - מתעדות עבירות כמו שימוש בטלפון בנהיגה וביריונות כביש, לפעמים בלי שהנהג בכלל יודע שצולם
לפני כשבועיים פרסמה לפ"מ (לשכת הפרסום הממשלתית) מסמכים שנוגעים לפטור שקיבלה חברת גריי קונטקט לביצוע קמפיין הסברה בנושא אכיפה מוגברת ולמניעה של תאונות דרכים. סכום הפטור שהופיע במסמכים הפומביים היה 1.62 מיליון שקל. ואולם, דווקא תוכן מהות הפטור, כלומר למה בעצם הוא ניתן לאותה חברה, היה מעניין יותר מהסכום. חברת גריי קונטקט נשכרה על ידי מדינת ישראל כי "כחלק ממאמץ לאומי לצמצום מספר הנפגעים בכבישים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ומשטרת ישראל מובילות מהלך משמעותי של הרחבת יכולות האכיפה באמצעות שילוב טכנולוגיות מתקדמות. במסגרת זו הוטמעו כלים דיגיטליים חדשים המאפשרים זיהוי ותיעוד עבירות ללא תלות במפגש פיזי בין שוטר לנהג, ובכך מתאפשרת יכולת אכיפה רחבה, רציפה ואפקטיבית יותר".
"רואים אתכם תמיד" - 1.6 מיליון שקל כדי להפחיד נהגים
אבל מדוע נדרשת הוצאה של 1.6 מיליון שקל כדי "לשכנע" נהגים? בין היתר, לשכת הפרסום הממשלתית מפרטת את מטרותיו של הקמפיין. המטרות הן: "חיזוק תחושת ההרתעה בקרב נהגים והטמעת המסר כי 'רואים אתכם תמיד'", וגם "העלאת תפיסת הסיכוי להיתפס בעת ביצוע עבירות מסכנות חיים", כמו גם "יצירת מודעות לכך שהאכיפה הדיגיטלית מאפשרת פיקוח רחב, רציף ועקבי יותר בכבישים" - לשון הודעת לפ"מ.
לא צריך להיות קרימינולוג מדופלם כדי להבין: משטרת ישראל משנה גישה: במקום לבצע אכיפה על סמך מפגשים בין שוטרים ובין אזרחים, משטרת ישראל עוברת לצלם – לפעמים בלי שהנהג ידע. מבחינה לוגיסטית זה כמובן עדיף: במקום ששוטר אחד יסייר בניידת וילכוד עבריין מדי חצי שעה ואז ימלא לו דו"ח במשך דקות ארוכות, שוטר יחיד יכול לשבת בצד הכביש עם העיניים על המצלמה הנסתרת שמותקנת לצד הכביש, או במרכז הבקרה של המשטרה ופשוט "להקליק" על עשרה נהגים שעסוקים בטלפון - וכל זה מתבצע בכמה דקות. לראיה: החודש הודיעה משטרת ישראל על מיזם חדש – שנחשף לראשונה ב"כלכליסט" - "שוטרי הדרך". המיזם הזה מצטרף למערך הצילום הנרחב של המשטרה שכבר פועל כיום. בפועל מדובר בהתקנה של עוד מצלמות אכיפה, כ-100 במספר, על הרכבים המינהליים של משטרת ישראל, כלומר גם מי שאינו שוטר סיור ואולי אפילו אינו נוהג ברכב שיש לו לוחית אדומה או סממנים מזהים של משטרת ישראל – יכול לתעד באמצעות וידאו נהגים עבריינים.
סטילס, וידאו, כטב"ם - והדו"ח בדרך
המצלמות של מיזם "שוטרי הדרך" מצטרפות למצלמות אכיפה שכבר קיימות כיום ברחבי ישראל – מצלמות האכיפה הניידות והנייחות של המשטרה.
בל נתבלבל: מצלמות האכיפה של משטרת ישראל אינן מצלמות המהירות הכתומות (מצלמות א-3) אשר פזורות ברחבי הארץ על עמודים. ובכל מקרה - כפי שנחשף ב"כלכליסט" מצלמות א-3 בדרך להחלפה. הכוונה כאן היא למצלמות ה"טקטיות", כלומר המצלמות שהן ניידות לחלוטין ברובן וניתנות להעברה ממקום למקום. לפעמים הן ניצבות על חצובה על אי תנועה, לפעמים הן מותקנות גבוה על עמוד חשמל בצד הדרך. בכל מקרה, מדובר במצלמה שגודלה הוא פחות או יותר כגודלו של עציץ קטן. קשה מאוד להבחין בה – והיא משמשת לאכיפה של מה שניתן לצלם, כלומר ביריונות כביש, החזקת טלפון נייד, מעבר על פס לבן ועוד (רשימת העבירות בהמשך). במקרה של מצלמות כאלה, המצלמה עצמה אינה אוטומטית, כלומר היא דורשת שוטר שיעמוד לא רחוק ממנה, או במרכז הבקרה של משטרת ישראל, ויעקוב אחרי מה שעושים הנהגים. למצלמות האלה מצטרפים גם השוטרים שבעצמם משתמשים בציוד צילום מוחזק - כלומר פיזית בידי השוטר. בהם ניתן להבחין לפעמים גבוה על הגשרים שמעל כביש חוצה ישראל – וכבישים נוספים. או לפעמים בצידי הדרך על הגבעות הסמוכות לכביש הערבה. מדובר בשוטרים שמצוידים במצלמות "רגילות" שניתן לרכוש בחנויות צילום - עם עדשות "תותח" ארוכות לטווח רחוק, שמסוגלים להתמקד בנהגים ספציפיים ולראות האם הם למשל מחזיקים בידם את הטלפון הנייד. ולצד אלה יש גם צילום באמצעות כטב"ם.
מהירות בחוץ, נהיגה בשוליים בפנים
המעבר לאכיפה מבוססת צילום אינו מעבר שהתרחש בהפתעה: בינואר האחרון פורסם העדכון האחרון לנוהלי את"ן, כלומר נוהלי אגף התנועה של משטרת ישראל. הנוהל מתייחס ספציפית לאכיפה באמצעות מצלמות. הוא מגדיר את כללי ההתנהגות, הבסיס החוקי ומה שמשטרת ישראל מגדירה כ"הפקת דו"ח תנועה בשיטת צופייה". העדכון לנהלי את"ן מפרט לא רק את סוגי המצלמות אלא גם את סוגי ההשתלמויות שהשוטרים עוברים. מה חשוב לדעת? ראשית, זהו המסמך שקובע כאמור את הנוהל "האחיד והמחייב" לתפעול המצלמות. לפי הגדרת הנוהל עצמו מדובר על "סטילס, וידאו ומצלמות וידאו המותקנות על כטב"ם". להלן רשימת העבירות שמיועדות לתיעוד באמצעות אותן מצלמות, כפי שמופיעות בהוראות של את"ן. בחלק מהעבירות האלה גם מצוין – האם יאכפו אותן גם עם כטב"ם או לא: נהיגה ברמזור אדום, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, נהיגה בשוליים, שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית, קיפוח זכות שימוש ברכב (ביריונות כביש), חציית שטח הפרדה, פניה או סטיה בחוסר זהירות, נהיגה שלא בכיוון החץ, העלאה או הורדת נוסע בדרך מהירה, עקיפה כשהדרך לא פנויה (גם כטב"ם), חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה בחוסר זהירות (גם כטב"ם), עקיפת רכב העוצר לפני מעבר חציה, אי ציות לתמרור עצור (גם כטב"ם), אי ציות לתמרור איסור על פניית פרסה, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציה בבטחה, אי עצירה לפני מעבר חציה.
נוהל "מארב" ונוהל "צופיה"
הנוהל של משטרת ישראל מפרט גם את אופן הקמתו של מה שהמשטרה מגדירה כ"מארב" וכ"צופיה", כלומר צילום של העבריין ואז מתן דוח לנהג ביד (מארב) - או צילום ואז משלוח של הדוח לבית הנהג בלי שהנהג ידע שצולם (צופיה). בוידאו ניתן גם לרשום דוח במקום וגם ב"צופיה" (כלומר עוצרים את העבריין ומראים לו את הסרטון), בצילום סטילס הדוח נשלח לבעל הרכב הביתה (כלומר הנהג לא יודע שצולם) ואילו בצילום בכטב"ם הדו"ח נרשם במקום (כלומר שוטר מצלם מהכטב"ם - ושוטר נוסף ממתין במורד הכביש כדי לעצור את הנהג ולהראות לו את הסרטון שהתקבל מכלי הטיס). הנוהל המשטרתי גם מפרט באופן מעניין את סוגי המצלמות והכטב"מים בשירות המשטרה. בכל הקשור בצילום – מדובר על מצלמת וידאו תוצרת Hikvision. מצלמות הסטילס הן של ניקון. הכטב"מים המשטרתיים הם כולם של יצרנית הציוד הסינית DJI - מדגמי מאביק, מטריס ופאנטום. בסך הכול יש תשעה דגמים שונים של DJI. במשטרת ישראל בחרו שלא לחשוף את מספר המצלמות הטקטיות השונות שבידי המשטרה.
114,343 דוחות בחצי שנה
חשוב לציין: בדומה למצלמות המהירות מסוג א-3 וגם ל"אקדח הלייזר" המשטרתי גם על אמינות המצלמות האלה ניתן לערער כשהבסיס החוקי נוגע להוראות ההפעלה. גם כאן - למשטרה יש נהלים ברורים שמופיעים במסמכי את"ן. לדוגמה: טרם הפעלת מצלמת וידאו השוטר חייב לבצע בדיקת תקינות הכוללת בדיקה ויזואלית. אחריה תבוצע בדיקה שהצילום אכן ברור ותקין. אחריה בדיקה של תיעוד התאריך והשעה. במקרה של הפעלת כטב"ם יש לוודא כי ההטסה מבוצעת בהתאם לדרישות רת"א, לעדכן את יחידת המבצעים של המערך האווירי של המשטרה ולבצע בדיקת תקינות שתתועד לציוד הצילום. חשוב לציין: עבירות התנועה שהמצלמות מתעדות הן עבירות שנחלקות לשני סוגים: עבירה ו"הפרה". רבות פורסם בכלכליסט אודות העבירות וההפרות. אך בפועל כיום נהגים שמבצעים עבירת תנועה בישראל נחלקים לשני סוגים: כאלה שהעבירות שלהם יחסית חמורות - מה שאומר שהם נשפטים בבית דין פלילי - וכאלה שהעבירות שלהם פחות חמורות – ואז הן מוגדרות כ"הפרות" תעבורה, משמע הם ישפטו בבית דין ל"הפרות" תעבורה שהוא בית דין דיגיטלי. חשוב לציין שבחודש הבא, כלומר אוגוסט, ייכנס לתוקף עוד שלב במתווה הזה - כשעבירות נוספות שיוגדרו כ"הפרות" יצטרפו לרשימה, למשל מהירות מופרזת.
בכל מקרה - לא תהיה זו נאיביות להניח שהכנסת שלל מצלמות האכיפה החדשות לשירות המשטרה הביאה לעלייה במספר הדוחות. כדי להבין את היקף האכיפה (בל נשכח - בתקופה המקבילה אשתקד לא בוצעה כמעט אכיפה באמצעים אלה) פנינו אל משטרת ישראל בבקשה לקבלת נתונים אודות היקף האכיפה, האמצעים שבידיה ותפוקת המצלמות. פניית כלכליסט נענתה באופן חלקי. כך, לפי נתוני משטרת ישראל מספר הדוחות שהונפקו מתחילת השנה באכיפה באמצעות מצלמות סטילס ומצלמות טקטיות עמד על 114,343 דוחות. משטרת ישראל אף הוסיפה את מספר הדוחות שהונפקו על ידי מצלמות א-3 (אלה אינן קשורות למצלמות הטקטיות). המספר הוא 276,371 דוחות. לצד אלה מסרה משטרת ישראל כי בשבוע שעבר הושק פרויקט טכנולוגי באגף התנועה - "שוטרי הדרך", במסגרתו הותקנו כ-100 מצלמות בניידות; בהמשך יותקנו כ-400 מצלמות נוספות.
