המלחמה על המשרד: המעסיקים שדורשים מהעובדים להתייצב – גם תחת אש
בזמן שחלק ניכר מחברות ההייטק מאפשרות עבודה מרחוק וגמישות מלאה, אחרות כבר דורשות חזרה לעבודה מהמשרדים כבימי שיגרה; העובדים מתוסכלים: "הילדים בלי מסגרות והדרך למשרד מסוכנת", אבל החוק לצד המעסיקים: "זכותו של המעסיק לדרוש הגעה בהתאם להוראות פיקוד העורף"
אחרי לילה נוסף של אזעקות בלתי פוסקות, עם ילדים בבית, קיבלו לא מעט עובדי הייטק מייל מהמעסיק הדורש מהם לחזור לעבודה מהמשרד. ממש במקביל להודעות פיקוד העורף על הקלות בהנחיות. חלק מהחברות דאגו להדגיש, לצד דרישת הנוכחות הפיזית, גם את הגמישות שהן מאפשרות בימים אלה. אחרות נקטו בגישה רכה יותר, והסבירו עד כמה ישמחו לראות את העובדים במשרד דווקא עכשיו, כשברור שהציפייה היא לנוכחות פיזית בעבודה.
כמעט חודש לתוך המלחמה, כשהחיים בישראל מתנהלים בין חזית לעורף שהפך גם הוא לשדה קרב, שוק העבודה מנסה לייצר שגרה, ולנרמל מצב שאינו נורמלי בשום מובן. עבור עובדים רבים, השגרה מורכבת מעייפות מצטברת, מתח מתמשך בצל איום טילים, וילדים שנמצאים בבית עקב סגירת מסגרות החינוך. ובתוך המציאות הזו, ההייטק, שחרט על דיגלו מאז ה-7.10 לדלוור בכל מצב, מתמודד עם דרישות להמשיך ולספק תוצאות ללקוחות ולמשקיעים בחו"ל. מצד שני, העובדים מצפים לגמישות המתאפשרת מעצם העובדה שרוב התפקידים יכולים להתבצע באופן מלא מרחוק.
במרכז הארץ, שם מרוכזת מרבית תעשיית ההייטק, היו מתחילת המלחמה עם איראן כ-150 אזעקות לפי נתוני פיקוד העורף, כלומר בממוצע חמש אזעקות ביום. במציאות כזו, נסיעה לעבודה שאורכת יותר מעשר דקות - זמן ההתראה במקרים רבים - מציבה את העובדים בפני סיכון מיותר, במיוחד כאשר את העבודה ניתן לבצע גם מהממ"ד.
עוד לפני תחילת המלחמה הוגדר ההייטק כמשק חיוני, ולכן חברות טכנולוגיה יכולות לפתוח את המשרדים ולאפשר הגעה במידה ויש מרחב מוגן. אבל בפועל, תחת אש, דווקא בענף שהוכיח מאז הקורונה שהוא מסוגל להמשיך ולעבוד באופן אפקטיבי מרחוק, מתחדד כעת המתח בין צרכי המעסיקים למצוקת העובדים. בעוד שחברות הייטק רבות מאפשרות עבודה מהבית, וחלקן אף אוסרות על הגעה למשרדים, אחרות, כאמור דורשות מהעובדים לחזור למשרד.
"עובדים ברגיל 4 ימים מהמשרד. קיבלנו (לפני שבועיים) הודעה שמהשבוע חוזרים לעבוד רגיל. הייתה כוכבית קטנה שמקרים חריגים יצטרכו להיות מאושררים על ידי המנהל או HR", כתב הייטקיסט אנונימי בקבוצה 'צרות בהייטק'.
אחרים התלוננו על כך שהחברה הודיעה על חזרה למשרד מבלי להתחשב בכך שלילדים אין מסגרות, או שההגעה למשרד כרוכה בסיכון. עוד סיפרו עובדים באופן אנונימי, כי לאחר שנדרשו להתייצב במשרד ביקשו לנצל ימי חופש, על חשבונם, מכיוון שיש להם ילדים קטנים - והמנהל הישיר פשוט סירב לאשר את החופש. לצד זאת, התמונה שעולה ממרבית החברות, היא שלא רק שהן מאפשרות עבודה מרחוק אלא אף הגדילו את התקציב לארוחות, נתנו ימי חופש נוספים ואפשרו לעובדים שאין להם ממ"ד להגיע למשרדים ואף לישון בהם.
נראה שהמציאות הקשה של שגרה בתוך מלחמה כבר שנתיים וחצי, הובילה לנרמול מהיר של מצב החירום. ברגע שפיקוד העורף אישר להגיע למשרד, חלק מהחברות, חזרו למדיניות שנקבעה לפני המלחמה, והטילו על העובדים את האחריות לבקש החרגה פרטנית.
"מדיניות הגעה למשרד: נזכיר כי מדיניות ההגעה למשרד נותרה כפי שהוגדרה ואנו מצפים להגיע כרגיל. יחד עם זאת, אנחנו מבינים את המצב המורכב ללא מסגרות לילדים לחלק מן העובדים ולכן ממשיכים לנהוג בגמישות ובהבנה בהתאם לצורך", כתב עובד אנונימי בחברת נאייקס בקבוצה. עובד אחר בחברה כתב שהחברה רגישה למצב ונותנת אמון מלא בעובדים.
מהחברה נמסר כי, "מאז תחילת המלחמה החברה נוקטת במדיניות גמישה שנועדה לאפשר המשכיות עסקית לצד התחשבות במצבם האישי של העובדים. משרדי החברה פתוחים ואנו שמחים לראות עובדים שמגיעים אליהם, שכן עבור רבים סביבת העבודה המשותפת מספקת גם שגרה ויציבות בתקופה מורכבת. לצד זאת, החברה מפעילה גמישות רחבה ומאפשרת עבודה מרחוק לעובדים שאינם יכולים להגיע למשרד בשל המצב הביטחוני או נסיבות אישיות. בפועל, העובדים יכולים לבחור את מתכונת העבודה המתאימה להם, ואנו ממשיכים לפעול מתוך הבנה, אחריות וגמישות כלפי הצרכים המשתנים בתקופה זו".
מספר עובדי רפאל סיפרו כי הם נדרשים להגיע למשרדים למרות שהתפקיד שלהם מאפשר עבודה מרחוק. אחד מהם כתב: "נתנו לנו 100% אפשרות לעבוד מהבית ועכשיו רק יומיים". כמובן, מדובר בחברה ביטחונית שפעילותה בזמן מלחמה קריטית אף יותר מבימי שגרה, ועדיין, לא כל העובדים הם עובדי ייצור שנוכחותם נדרשת. "יש לרפאל תפקיד ייחודי במסגרת המלחמה כספקית מיירטים ואמצעי לחימה מיוחדים, העבודה מתבצעת ללא הפסקה ומסביב לשעון. עובדים שהדבר אפשרי מבחינת התפקיד שלהם עובדים חלקית בצורה היברידית מהבית או משלוחה קרובה לבית", מסרו מהחברה.
עובד בחברת סולאראדג' כתב כי "שבוע שעבר אישרו עבודה מהבית באופן גורף אבל במוצ"ש יצא מייל שלטובת המשכיות עסקית הם מבקשים לחזור לעבוד מהמשרד. למי שיש החרגה או בעיה לחזור באופן חלקי לפחות". החברה מסרה כי היא פועלת לפי הוראות פיקוד העורף וכי משרדיה פתוחים לעובדים שיכולים ורוצים להגיע.
ניר זוהר, נשיא וויקס, שרק לפני כמה חודשים נשא את דגל החזרה למשרד כתב "אצלנו בוויקס (ואנחנו לא מיוחדים – זה המצב ברוב חברות ההייטק ) העובדים נהנים מחופש וגמישות שהם כמעט בלתי נתפסים במציאות הישראלית הנוכחית. הורים לילדים שנשארים בבית כי המסגרות סגורות, מי שעייף מלילות בלי שינה בגלל אזעקות או פשוט מי שחרד, יכולים לבחור לא לעבוד. הם ימשיכו לקבל משכורת מלאה, בלי שאלות. המשרדים פתוחים אבל כל אחד יכול להחליט אם להגיע למשרד או להישאר במרחב המוגן בבית...".
הגמישות הזו היא נחלתם של מעטים שיכולים לבצע את עבודתם מהבית, אבל גם בקרב אותם עובדים, יש כאלה שנדרשים להגיע למשרד.
תעשיית ההייטק היא מגוונת ויש בה הרבה תפקידים שניתן לבצע מרחוק כמו תוכנה, מוצר או שיווק. אבל יש אחרים כמו עבודה במעבדות, פיתוח חומרה או ייצור, שאותם פשוט אי אפשר לבצע מהבית. השאלה היא מה קורה כאשר אפשר לבצע את העבודה מרחוק אבל ברירת המחדל, גם במצב מלחמה, היא חזרה למשרד.
המעסיקים בהייטק נמצאים במצב מורכב מאוד, בו מצד אחד הם נדרשים להמשיך לדלוור מול לקוחות ומשקיעים בחו"ל, בשוק תחרותי אולי יותר מאי פעם; ומצד שני לאפשר גמישות ולדאוג לעובדים, שתפוקתם באופן טבעי יורדת. "עם כל הרצון להתחשב בעובדים, צריך להבין שמעסיק פרטי, שמנווט חברה עסקית כבר כמה שנים בתנאים של חוסר ודאות, לא אמור לשלם את המחיר על מלחמה. חברות שמחויבות בחוזים לספק מוצרים ללקוחות בלוחות זמנים ספציפיים, וחברות שמרבית העבודה שלהן היא מול לקוחות בחו"ל - חייבות לשמור על רציפות עסקית ואין להן פריבילגיה לאפשר לעובדים לא לעבוד במשך שבועות ארוכים", אומרת עו"ד קליה קליין, ראש קבוצת דיני עבודה במשרד פרל כהן.
"נראה כי הפשרה הסבירה ביותר, שתיתן פתרון חלקי, היא מתווה החל"ת שאושר הלילה לקריאה שנייה ושלישית ושיפצה עובדים שאינם יכולים לעבוד בימי המלחמה. במקביל ראוי למצוא מתווה שיפצה גם את המעסיקים", היא אומרת.
לדבריה, בעוד שחברות רבות שלפני המלחמה החזירו עובדים למשרד דווקא מאפשרות למי שיכול לעבוד מהבית לעשות זאת, הבעיה מתחילה במקומות בהם עובדים אינם יכולים לעבוד מהבית. "למשל חברות ביומד או חברות מחקר ופיתוח שבהן העבודה נעשית פיזית במעבדות. בחברות כאלה יש אכן ציפייה שהעובדים יתייצבו לעבודה, ויש עובדים שלא אוהבים את זה. במקרה כזה שעובד אינו עושה את עבודתו הוא לא זכאי לשכר. הוא יכול לקחת ימי חופשה, אבל עובדים רבים אינם מעוניינים לבזבז את ימי החופשה שלהם על ישיבה בממ"ד".
רק אתמול (ה') אושר מתווה להגנה מפני פיטורים על עובדים אשר פונו מבתיהם בעקבות נזקי המלחמה, בני זוג של משרתים בקבע או בסדיר והורים לילדים בני פחות מ-14 במידה ובן או בת הזוג לא יכלו להשגיח על הילדים בתקופה זו. אבל ההגנה היא רק מפני פיטורים. אין בחוק שום חובה על מעסיקים לאפשר עבודה מהבית, או לאשר ימי חופש.
עו"ד גיא גולן, שותף וראש מחלקת דיני עבודה במשרד פירון אומר כי, "הכלל הבסיסי הוא, כי ככל שלא קיימת לעובד זכות הסכמית לעבוד מהבית, ההחלטה אם לאשר לו לעבוד מהבית אם לאו מצויה בליבת הפררוגטיבה של המעסיק ונתונה לשיקול דעתו, בהתאם לגישתו הניהולית.
גם ככל שקיימת אפשרות לעבוד מרחוק, אין במצב החירום כדי לחייב את המעסיק לאפשר לעובדים לעבוד מהבית בניגוד למדיניותו ולשיקול דעתו הניהולי. עם זאת, המעסיק נדרש לשקול בקשה של עובד לעבוד מהבית בתקופת החירום באופן ענייני ובתום לב, הכל בכפוף לשיקוליו העסקיים.
למשל, המעסיק רשאי לאפשר עבודה מהבית לעובדים, אשר רשאים להיעדר מהעבודה, למשל הורים לילדים עד גיל 14.
באשר לבקשה של עובד לצאת לחופשה ולא להתייצב לעבודה בימי המלחמה, הרי שהמעסיק רשאי לדחות בקשה כאמור, אך גם בהקשר זה עליו לבחון את הבקשה באופן ענייני ובהתאם לצרכי העבודה".
זה נכון שאנחנו כעת בשוק של מעסיקים, ואף עובד לא יזדרז להגיש מכתב פיטורים בעת מלחמה. אבל עובדים בהחלט יזכרו אילו מקומות המשיכו לתמוך ולהביע אמון בצוות שלהם, גם אם זה גבה מהם מחיר עסקי. הם גם יזכרו אילו מעסיקים הזדרזו לחזור למדיניות הרגילה למרות הטילים, וגם אם החוק מאפשר זאת.
